גדי טאוב

הנה שני מכתבים שכתב אלכס יעקובסון לקולגה המודאג – בעקבות הפיטורין של מרצה שהתבטא בשלילה לגבי הומוסקסואליות והקריאה לפטר את ניב גורדון שקורא להחרים את האקדמיה הישראלית – שהפשיזם בשער.
מכתב ראשון:

שלום רב,

בעניין הפיטורים באוניברסיטת בן-גוריון של המרצה שאמר מה שאמר על ההומוסקסואלים – אני בהחלט מסכים עם הביקורת שלך. מה שהופך את הפיטורים האלה לבלתי-מוצדקים בעליל זה שכאן באמת מדובר לא בהטפה לשנאה או לפגיעה, אלא בהבעת דעה – אומנם דעה לא נוחה וכזאת שאחרים עלולים להסיק ממנה מסקנות של שנאה ופגיעה, אבל זה באמת bad tendency בלבד.

בהחלט הייתי בעד לפטר מרצה שהיה קורא לסטודנטים להחרים סטודנטים הומואים.

נראה לי שקריאה לחרם אקדמי על ישראל – או לחרם על הסטודנטים הערבים, או על השמאלנים, או לחרם על האוניברסיטאות הישראליות עד שיפטרו את המרצים השמאלנים או הדתיים שלהן, או כל דבר מסוג זה – דומה הרבה יותר לקריאה להחרים סטודנטים הומואים, מאשר למה שבאמת קרה כאן. אני אומנם לא תומך בצעדים משפטיים נגד המטיפים לחרם, וגם היתי מעדיף שלא ינקטו נגדם צעדים משמעתיים, אבל לגבי הנקודה השניה ההתנגדות שלי היא טקטית בלבד – זה לא טוב ליהודים, כי זה ינוצל על-ידי תומכי החרם. מבחינת הצדק אין לי ספק שיש כאן עבירה אתית חמורה.

אבל מאחר שאתה חי בחרדה מתמדת לגורלה של הדמוקרטיה הישראלית ולגורלו של חופש הביטוי הישראלי, בכל זאת כדאי שתשים לב שהמקרה היחיד שבו ברור ואין מחלוקת על כך שפיטרו אדם מטעמים פוליטיים (להבדיל מכל מני השמצות הדדיות) זה מקרה של פיטורי אדם מטעמים תקינות פוליטית ליברלית (מהסוג שמשתולל באמריקה  הרבה יותר מאשר בישראל). זה בהחלט לא בסדר ואני מקוה שעוד יתוקן, אבל זה לא ממש מעיד על כך שהפשיזם עומד להשתלט על המדינה. בדרך כלל הטענה היא שהפשיזם והמיליטריזם הולכים ביחד עם הומופוביה ולא עם סתימת פיות לכאלה שאומרים דברים לא יפים על ההומואים.

המקרה של כשלון בפרוצדורה למרצה שמאלני מסיבות פוליטיות לכאורה – אני מבין שזאת רק טענה שמישהו מחברי הועדה הושפע ממניעים פוליטיים. אם כך זה בהחלט לא בסדר, אבל בתחום הזה יש גם הרבה חשדות שווא. אבל המקרה המובהק והמוכח, שבכלל לא מנסים להכחיש אותו, הוא מקרה שלא עולה בקנה אחד עם הקלישא השמאלנית על השתלטות הפשיזם על המדינה – אלא אם כן מגדירים את התקינות הפוליטית השמאלנית כסוג של פשיזם. אבל לא לזה התכוון המשורר.

שלך,
אלכס

מכתב שני:

שלום רב,

הגיעה לידי אינפורמציה שגורמת לי לסגת מהאופטימיות שלי לגבי (אי-קיומה של) סכנת הפשיזם בישראל. מתברר שראש החוג שפיטר את המרצה לאתיקה רפואית באוניברסטית בן-גוריון שהתקוממת נגד פיטוריו הוא פעיל ידוע בבל"ד. אם כך, יכול להיות שסכנת הפשיזם בישראל חמורה יותר מכפי שחשבתי. הרי בל"ד היא מפלגה בעלת סממנים פשיסטיים מובהקים, התומכת במשטר הפשיסטי האפל בארץ שכנה (סוריה) ומטרתה הסופית היא בלי ספק כינונו של משטר דומה בישראל. אם פעיליה של המפלגה הזאת מקבלים עמדות כוח כאלה באקדמיה הישראלית ומנצלים את כוחם לרעה כדי לפגוע בחופש האקדמי ובחופש הביטוי – אז יכול להיות שיש יסוד לחששות שלך. אומנם הנשיאה של אוניברסיטת בן-גוריון אישרה את ההחלטה, אבל זה רק מעיד על הכניעה המבישה של הממסד הציוני הליברלי כביכול לכוחות הפשיזם. ראינו כבר תופעות כאלה במקומות אחרים, ובסוף זה נגמר אתה-יודע-איך.

פעיל בל"ד זה אינו לבד בשטח. עד לאחרונה היה אמל ג'מאל, שהוא אומנם לא פעיל במפלגה הזאת אבל מביע בעקביות את עמדותיה, ראש החוג למדע המדינה בתל-אביב. ואילו אסד ג'אנם, בעל אותן דעות, הוא – או היה עד לאחרונה – ראש החוג למדע המדינה בחיפה. אומנם אין לי לגבי שניהם שום אינדיקציה שהם פגעו במישהו בגלל דעות פוליטיות, ואני אפילו ביחסים טובים עם שניהם, אבל לא ניתן לפקפק בהשפעה הגוברת של בל"ד באקדמיה הישראלית. זה רק מוכיח עד כמה הדרדרה הדמוקרטיה הישראלית במשך 40 שנות כיבוש. הרי לפני הכיבוש מי היה מעלה בדעתו שחבריה או אוהדיה של מפלגה כמו בל"ד יכהנו בתפקידים כאלה באוניברסיטאות הישראליות? עמדות הכוח אז היו ברובן בידי נציגי הציונות הסוציאליסטית, ולפעמים בידי ציונים ליברלים אזרחיים. לכל היותר רויזיוניסטים (כדאי לברר – אני לא בטוח בזה). אבל אוהדי הבעת' הסורי? מה פתאום.

כך שאני מבטיח להתייחס להבא לאזהרות שלך במלוא הרצינות הראויה.

בענווה ,
אלכס