יולי 12, 2010
חופש אקדמי – שתי סערות וגדעון סער
"היחידים שפוגעים בחופש האקדמי בישראל הם המרצים שקוראים להחרים את ישראל", כך אמר היום (חמישי) שר החינוך, גדעון סער, בעקבות העצומה עליה חתמו 542 מרצים בה קראו לסער לחזור בו מהצהרתו לפעול נגד המרצים התומכים בחרם אקדמי על ישראל. לדברי סער, "אני עומד מאחורי הדברים ואני לא חוזר בי. התגובה היא היסטרית והיא ניסיון להשתיק דעות אחרות". (לידיעה המלאה בהארץ…)
וזה מתוך המדור של בן כספית:
והנה, כצפוי, מפציעה לה עצומה חדשה. מאות מרצים ואנשי אקדמיה, עם יוסי שריד הבלתי נמנע ויולי תמיר נטולת הבושה, כותבים וקוראים לשר החינוך גדעון סער לא לפגוע ב"חופש האקדמי" ולא להכתיב לאנשי האקדמיה שלנו מה לחשוב. עצומה של אנשים עלובי נפש שמפזרים בדיות שלא היו ולא נבראו.
אבל קודם, משהו טרי מהשבוע: ד"ר ירוחם לויט מאוניברסיטת בן-גוריון נתפס אומר משהו נגד הומואים. מהידיעה (בידיעות אחרונות) לא הבנתי מה בדיוק אמר, אבל היה ברור שמדובר בדברים בוטים, חשוכים, כעורים ומטומטמים. אגב, ד"ר לויט הוא מרצה ותיק (בן 70) ובכיר , מקריית ארבע (צריך לבדוק איך נותנים לאנשים שגרים שם להרצות). מה עשו באוניברסיטה? בצעד מהיר, חריף ודרסטי פשוט העיפו אותו. הפסיקו את הקורס באמצע, ושלחו אותו הביתה.
על המקרה הזה אין עצומה. אין חופש אקדמי. אין פוצה פה ומצפצף. איפה יוסי שריד כשצריך אותו? (להמשך המאמר באתר NRG…)
יולי 12, 2010 at 15:35
בן כספית אפעס, לא מדייק (שוב). יש עצומה, נכתבו מאמרים נגד הפיטורין (ע"י השמאלנים הרגילים דוקא, כגון פרופ' אלון הראל),ומה לעשות גדעון סער באמת מקאתריסט.
יולי 12, 2010 at 17:26
אז ככה –
כבוד שר החינוך מתבקש לא להתערב. בכלל לא משנה אם הוא צודק או לא צודק, הוא שר והם אקדמאים. הוא עוסק בתקציבים, במדיניות גלובלית ונואם בכנסת ולתקשורת. הם אחראים על מה שנאמר בין כותלי האוניברסיטה. ככה זה עובד, וככה זה צריך לעבוד. המרצים באוניברסיטאות לא רואים בעין יפה התערבות פוליטית בענייני האקדמיה והם צודקים.
לגבי קריאות לחרם אקדמי על ישראל – זה כבר נאמר מיליון פעמים: מי שחושב שצריך להחרים את ישראל, כדאי שיבדוק אם הוא לא מקבל ממנה במקרה משכורת ואכסניה אקדמית. זה לא עניין של חופש ביטוי, זה עניין של יושרה. עמיתיו של המרצה חסר היושרה יכולים להחליט שהם מראים לו את הדלת, ויכולים להחליט שהם מוכנים לספוג את חוסר היושרה וחוסר הקולגיאליות האלה. את פרופ' טניה ריינהרט ז"ל הפנו בסופו של דבר אל דלת היציאה ובצדק, אבל בשל היותה מרצה וחוקרת חשובה ופורה, היו מוכנים באוניברסיטת ת"א למחות כמה פעמים את הרוק מהפרצוף ולעבור לסדר היום. גם זה שיקול.
הסיפור עם ד"ר לויט נשמע כמו בלון שמישהו ניפח אותו יותר מדי. קודם כול פרנסתו לא קופחה, כי הוא פרופסור אמריטוס. פרופסור אמריטוס מרצה בעצם בהתנדבות (אסור להם לקבל מהאוניברסיטה שכר נוסף על הפנסיה, אבל יש שמעדיפים להמשיך להרצות במקום לשבת בבית). מי שהפסיד מבחינה כלכלית זו האוניברסיטה שתצטרך עכשיו להעסיק במקומו מרצה בשכר מלא. לא ברור לי אם הקורס שהוא העביר הופסק רק בגלל ההתבטאות שלו או גם מסיבות אחרות. בכל מקרה מה שהוא אמר קצת צורם לאוזן וגם לא מעיד על התמצאות בנושא, אבל מותר להגיד דברים כאלה. עד לפני לא-הרבה-זמן בכלל אסור היה לדבר על הומוסקסואליות. הייתה התכחשות לתופעה, או התייחסות אליה כאילו היא נובעת מכוחות אופל. היום, אפילו אנשים דתיים מקריית ארבע צריכים לעסוק בסוגיה ולבחון מחדש את ההתייחסות שלהם אליה. למה להשתיק אותם?
יולי 12, 2010 at 18:37
מה? למה?
הגישה של "הפוליטיקאים הנלוזים" לא צריכים להתערב במעשיהם של "האקדמאים הטהורים" היא די תמימה.
לכל אחד (איש או גוף) יש (או לפחות צריך להיות) מישהו שמבקר את מעשיו. שר החינוך הוא בדיוק מי שבאחריותו לבקר את האקדמיה ולפעול אם היא עברה על עקרונות בסיסיים של מדינת ישראל. יש מרחק רב בין זה לבין "השתקת קולות מתנגדים פוליטית".
בוא ניקח לרגע דוגמה קיצונית: נניח נשיא אוניברסיטת שקר-כלשהו היה אומר שלדעתו (או לפי מחקר מקיף שערך) העם הערבי הוא עם מפגר מבחינה אבולוציונית, וככזה חבל על המשאבים שהם מכלים. יש להשמיד את כולם ויפה שעה אחת קודם. מי אחראי לבעוט אותו מתפקידו? (הנהלת אוניברסיטת שקר-כלשהו אמרה שזו דעה לגיטימית תחת חופש הביטוי וחופש האקדמיה). אני מניח ששר החינוך. ומי שמבקר את תפקודו של שר החינוך הן ועדות הכנסת, הממשלה, והבחירות הבאות.
נניח והסכמת לדוגמה שלי, אז הסכמנו ששר החינוך רשאי ואף צריך להתערב בעבודת האקדמיה, עכשיו השאלה היא רק מתי "נחצה אותו גבול".
שנים שהאקדמיה מייצגת את הקו השמאלי הכי קיצוני במדינה. לגיטימי. שנים שלא שומעים שם קולות נגדיים. כנראה שבגלל אווירת השתקה והפחדה פחות לגיטימית. לאחרונה עברו אותם קיצוניים לחתור תחת הלגיטימיות של מדינה ישראל כמדינה, וקוראים לאומות העולם *למעשים* נגד מדינת ישראל. שר החינוך טוען שהפעילות הזו עברה את הגבול.
אתה יכול להגיד שאתה לא מסכים. אבל להגיד שזה לא לגיטימי? רק אם לא לחשוב כמוך זה לא לגיטימי. ואתה הרי ליברל, לא?
יולי 12, 2010 at 22:24
ד: קשקוש בלבוש. בתור נשיא אוניברסיטה, נשיא אוניברסיטה צריך לנהוג כנשיא אוניברסיטה.
אבל בתור פרופסור? שיביע איזו דעה מטומטמת שהוא רוצה.
ולא, לרדוף אנשים על דעותיהם ואליים על פרנסתם זה לא לגיטימי. מה לעשות. זה מותר חוקית, ואולי ליברלים לא חשובים שיש לאסור זאת בחוק, אבל זה לא הופך העמדה ללגיטימית.
אה, ולא. האקדמיה לא "מייצגת" את הקו הכי שמאלי במדינה.
יולי 13, 2010 at 6:36
דרור ק.
"מי שהפסיד מבחינה כלכלית זו האוניברסיטה שתצטרך עכשיו להעסיק במקומו מרצה בשכר מלא."
—-
וואו, איך לא ראיתי את זה. המפסידה מכל העניין זו בכלל האוניברסיטה. יש תגובות כשאני קורא אותן אני פשוט בהלם.
בגלל אנשים כמוך אין שמאל בישראל, דרור.
הרהורים על פגיעה בחופש העיסוק של מישהו זה מקארתיזם, אבל פגיעה דה פקטו במישהו שאתה לא מסמפט (אלא מה) זה הפסד של המעסיק. גדול!
יולי 13, 2010 at 7:26
חובתה המוסרית של הדמוקרטיה היא להתגונן מפני אלו שחותרים תחת הדמוקרטיה, ככה נסתה הדמוקרטיה להתגונן מפני המפלגות הערביות שמתנגדות להיותה של המדינה הזו מדינה יהודית ע"י פסילתן בועדת הבחירות, עד שהדיקטטורה הרדיקלית בבג"ץ החליטה להסביר למחוקק שהוא לא מבין את החוק שהוא בעצמו כתב, ולכן החוק שפוסל מפלגה שמתנגדת למדינה יהודית דמוקרטית הוא בעצם לא חוק שבאמת מישהו התכוון אליו.
ככה חובתה הדמוקרטית של מדינה להתגונן מפני אלו שחושבים שבפניה לגופים חיצוניים שיתקפו את מדינתם עצמם אין בה בגידה במדינה! יש הבדל עצום בין להביע דעות מטומטמות בחדר עם סטודנטים לבין פניה במכתב לגופים שיפעלו נגד המדינה, ודיבורים הם מעשים ולא סתם "דיבורים", זה כמו לשכנע בחו"ל אנשים לא לקנות מוצרים ישראליים עד שדעתך הפוליטית – ולא משנה מה היא – תתממש.
חוץ מזה, כמו שלקצין בצבא לא ראוי שיעשה שימוש בדרגתו להביע מתוך כך דעות פוליטיות בסמכותיות, כך ראוי גם לאיש שמתהדר באקדמיה לא לנצל את הבמה שהוא קיבל כדי לומר את דעתו מתוך סמכותיות כביכול, במיוחד בפלורליזם האקדמי שבו הרי כל דעה צריך לכבד אבל גם לזכור באותו אופן שאין אמת אחת, לא? אז איך אתה פתאום, כחוקר "אובייקטיבי" עומד באופן כ"כ נחרץ על דעתך? או שאולי פלורליזם זה רק כדי להגיד שאחרים בעצם לא צודקים?
מה לעשות, בן כספית צודק, חופש הביטוי הוא רק לאנשים מסויימים, אלו שממשיכים במובן מסויים את "ברית שלום", לא בהכרח אחד לאחד בפוליטיקה, אבל כן בזה שאם פוליטית הם לא סוחפים אחריהם את העם אז הם ישו לו "חינוך מחדש" באוניברסיטה, ובכך יגשימו את שאיפתו של השטן של אלטרמן "אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק".
אני לא יודע איך הם לא מקבלחים דיכאון עמוק, אחרי כ"כ הרבה שנים של שטיפת מוח בכל צינור אפשרי – בתקשורת ובאקדמיה – ועדיין בוחרים פה ממשלה לאומית! אפילו השמאל חוזר להיות לאומי (ושולל מייד במנשר הראשון שהוא מוציא את זכותו של הימין לחיות, אבל זה בסדר, כי קבוצה שיודעת בעיקר להיתלהם זו קבוצה שאין לה באמת מה להגיד – אז תוקפים מישהו וככה אתה פתאום נראה צודק, שהרי אתה מדבר בעצבים, לא?).
ופתאום אני חושב לי – תמיד בלימודים באקדמיה היו המרצים עם הדעות הנחרצות של השמאל הרדיקאלי שאמרו אותם בפה מלא והיו תמיד את המתנצלים שנשארו עם הפוליטיקלי קורקט (ואח"כ אמרו לך שאם הם רוצים להמשיך לעבוד פה אז כדאי להם שלא יגלו שהם עם דעות ימניות), אף פעם זה לא היה אחרת! אף פעם! טוב, בטח היה, אבל לא ישוב ויהיה אח"כ שוב..
אבל אני חייב להגיד בכל זאת למה אני כ"כ רגוע בנושא הזה: אני ירושלמי, לקחתי את אישתי והילדים יום אחד לשחק בגן סאקר, ראינו את בית הדיקטטורה (בג"צ) מעלינו (הוא תמיד נמצא מעליך – ככה הניחו אותו גיאוגרפית ופוליטית), ואמרתי לה שנורא חבל כי זה בניין יפה בסך הכל, היא שאלה – מה חבל? אמרתי: חבל שיום יבוא, והוא הולך ובא, שיבוא ההמון וישרוף פה את הבניין (עכשיו אני יורד למחתרת, התחילו לעקוב אחרי בשב"כ היהודי, אמרתי דברים שאסור להגיד – הרי אני לא מרצה באקדמיה!) כי העם הזה בריא בתוכו, ולא יתן לאף אחד לשלול ממנו את הזכות להיות פה במדינתו היהודית, כמו שזרקו את השמאל ששכח שהוא גם יהודי, יזרקו גם את בג"ץ וגם את האקדמיה הזאת, ויהיה פה משהו שלא מתבייש להיות יהודי, משהו ששיוויון אמיתי עומד לרגליו – כזה שחושב שגם לעם היהודי, ולא רק לעמים אחרים, יש זכות להגדרה עצמית בארצו הגזולה ע"י מתנחלי המופתי הנאצי וממשיכו מהתנועה האסלמית הצפונית, עם גרורות השרטן המכונות בל"ד ושות' שהדבר היחיד שהם רוצים פה זה להרוס את מה שבנה פה הם היהודי, אח"כ כולנו יודעים שלא יהיה פה כלום, מאות שנים כבר הוכיחו את זה.
אני מקווה שיאשרו את התגובה הזו – למרות שהיא נאמרת מחוץ לקונצנזוס של התקשורת אקדמיה ובל"ד, לא?
יולי 13, 2010 at 7:28
ל"איפה מגבניק" – איפה בדיוק בדברים שכתבתי לעיל קראת שאני תומך בביטול הקורס של ד"ר ירוחם לויט? אני פשוט ציינתי כעובדה שפיטורין לא היו כאן וגם לא פגיעה בפרנסתו של ד"ר לויט, כי הוא ממילא בפנסיה. יש הבדל גדול בין זריקת מרצה מכהן מהאוניברסיטה, שכוללת פגיעה בפרנסה, בקידום המקצועי ועוד, לבין הפסקת קורס של פרופסור אמריטוס שכבר מובטחת לו פרנסה ודרגה מקצועית. כמו כן, עד כמה שהבנתי, אוניברסיטת בן גוריון לא דרשה מד"ר לויט שכף רגלו לא תדרוך יותר בקמפוס או משהו כזה.
אם אמנם הפסקת הקורס נעשתה בשל ההתבטאויות של ד"ר ירוחם לויט, אז זה היה צעד פסול, כי ההתבטאויות שלו נמצאות בהחלט בתחום חופש הביטוי והחופש האקדמי (אף על-פי שהן מאוד לא מדויקות, אבל זה סיפור אחר).
יולי 13, 2010 at 8:10
דרור ק.
פגיעה בחופש של בנאדם לעסוק במה שהוא רוצה כן הייתה פה, גם אם הוא עובד בהתנדבות. העניין פה הוא לחלוטין לא טכני האם לד"ר לויט יהיה יותר חמאה במקרר או לא. זהו עניין עקרוני.
המדהים פה הוא שאתה נזעק שגדעון סער מהרהר (ולא מבצע בפועל כלום) אבל שליו לחלוטין לנוכח מישהו שהסנקציה הכי קשה הוטלה עליו בגלל מה שאמר שאפילו אתה מסכים שהייתה במסגרת חופש הביטוי.
יולי 13, 2010 at 9:55
ל"איפה מגניק" – האם נשללה זכותו של ד"ר לויט לפרסם מאמרים? האם האוניברסיטה אסרה עליו לבקר בספרייה או להשתמש בשירותי האינטרנט שלה? האם נשללה זכותו להנחות סטודנטים? היו תלונות של סטודנטים על קורס שהוא העביר והקורס בוטל. אני לא יודע מה היו כל העילות לביטול. אם העילה היחידה הייתה ההתבטאויות שלו, אז לעניות דעתי לא היה מוצדק לבטל את הקורס. אבל קח דברים בפרופורציות – היה פה ביטול קורס, לא רעידת אדמה.
יולי 13, 2010 at 14:50
דרור ק.
אני אנסה להסביר את זה פשוט ותשתדל לא להיתמם ולהסיט כל הזמן את הדיון לעניינים טכנים ולרמוז כאילו הכל עורבא פרח אחרי שעשרות אנשי אקדמיה ותקשורת כבר מתייחסים לאירוע הזה:
האם הייתה פה סנקציה נגד חופש הביטוי של אדם בישראל? כן.
האם אנו תמימי דעים שהוא לא חרג מגבולות חופש הביטוי? כן.
האם העברת ביקורת חריפה נגד מי ששוקל הפעלת סנקציות דומות? כן.
האם העברת ביקורת כלשהי נגד מי שמפעיל כרגע סנקציות כאלו? לא.
לפיכך, האם הביקורת שלך אובייקטיבית, מאוזנת והוגנת? לא.
האם הקורא הסביר מבין שאתה מתנגד באופן גורף להטלת סנקציות כאלו? הקורא הסביר מבין שאין לך בעיה מיוחדת איתן ברמה העקרונית.
עכשיו למה כל זה עצוב?
זה עצוב כי אני בכלל מסכים איתך שבמקרה הזה גדעון סער לא צריך להתערב. אבל בדרך שלי לטעון נגד סער אתה שומט כליל את הטיעון שלי מתחת לרגליים, כי הרי אתה בשתיקתך תומך בסנקציות כאלו, אז למה לסער אסור ולך מותר?
שוב:
בגלל אנשים כמוך אין שמאל בישראל, דרור.
עכשיו תעלה למעלה ותקרא את תסריט הבלהות שמשרטט דודו ותבין שהטקטיקה הדיסקורסיבית שעליה אתה מגן בסוף גם תופעל נגדך.
זה כמובן יהיה יום מאוד עצוב.
יולי 13, 2010 at 14:59
צ"ל *שאיתה* אתה מגן
יולי 13, 2010 at 17:07
אם בגלל אנשים כמוני אין שמאל, נראה לי שהגעתי למעמד ולהשפעה שאני ממש לא ראוי להם.
תראה, בהתבסס על מה שכתוב כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3914443,00.html ההתנהגות של פרופ' אגבריה היא באמת בלתי-נסבלת. לפי מה שכתוב בלינק הנ"ל הוא אמר: "השמעת דעות אישיות, שבדיעבד נמצאו כפוגעות אישית בחלק מהסטודנטים, אין לה מקום בהרצאות במסגרת בית הספר לרוקחות", וזו אמירה חסרת-שחר, וגם מטרידה כשמדובר באיש-אקדמיה.
אבל אני שוב מחזיר אותך לפרופורציות: פרופ' אגבריה הפסיק קורס של מרצה בפנסיה. זה קל מאוד, כי הקורס ממילא ניתן בהתנדבות. יש להניח שאם היו עומדים פיטורין על הפרק, העסק היה הרבה יותר מסובך. ד"ר לויט לא איבד דבר ממעמדו, לא נשללה אף זכות שלו, ואפילו לא נקבע שהוא לא ילמד בשנה הבאה.
יולי 13, 2010 at 18:00
דרור ק.
לקח לך 500 מילה עד שעד שהצלחת לשחרר רבע ביקורת דלה נגד מטילי הסנקציות. יופי.
אבל שנייה אחר כך חזרת כמובן להכשיר את השרץ באמתלה שמצב הרווחה של הד"ר תקין.
להזכירך, נשללה פה הזכות מהד"ר לומר את דעתו בפני סטודנטים בחדר ההרצאות ע"י היושב מעליו בהיררכיה. סתימת פיות פר אקסלנס.
ועכשיו לדאגה כנה:
אני לא יודע מי ינצח במירוץ להקמת גולאג ראשון במדינת ישראל, הגוף הפוליטי שעליו אתה מגן או גדעון סער. מה שבטוח שניכם אויבי חופש הביטוי ואתם הנהנים היחידים מהדינמיקה ביניכם – כל השאר בני ערובה.
ההבדל היחידי שאני מזהה ביניכם הוא שבכניסה לגולאג של גדעון סער יהיה שלט גדול – "גולאג" ובכניסה לגולאג שאתם מקימים יהיה שלט גדול – "בית הבראה". במהות כמובן שניהם יהיו גולאגים.
סלח לי על המליצה והדרמה, אך זו הדרך הכי טובה שמצאתי להסביר לך איך כל זה נראה בעיניים של ליברל.
יולי 13, 2010 at 20:55
איזו פאתטיות:
"על מנת שתהיה איכותית וראויה, טוב למערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית שיבוטאו בה גם דעות שאינן נוחות לכולם, שתישמע בה ביקורת חברתית ופוליטית, ושיתקיימו בה מחקר והוראה ביקורתיים ואף שנויים במחלוקת"
542 הנ"ל מוזמנים למחות על פיטורי לוויט, שמתקיימים בפרשה כל הנ"ל.
ושר החינוך יכול להתערב באבוה, ואפילו רצוי. קריאה לחרם, פגיעה במדינה או חתירה תחת קיומה ממש לא נופלים תחת "ביקורת", והיא הרבה מעבר לדעה "שאינה נוחה", ואינה קשורה כלל לשום מחקר ולשום איכות.
בעיני העאלק ליברלים הפאשיסטים האלה, מותר לבטא כל דעה, בתנאי שהיא שלהם. עלוב.
אוניב' פרטית- מילא, שיחרימו ויגידו מה שבא להם. אבל אוניב' הממומנת מכספי הציבור? או שיסתמו את הפה, או שיתפטרו. או שנסגור להם את הברז, ויפה שעה אחת קודם.
יולי 16, 2010 at 7:12
ל"איפה מגבניק" – הדרמה מיותרת לחלוטין. האם נאסר על ד"ר לויט להביע את דעותיו? ברור שלא, כי לאף אחד אין סמכות לעשות דבר כזה. הנה הוא מדבר בתקשורת, ומתראיין בכל מקום אם רק רוצים לשמוע אותו, ואיש אינו שולח קומיסרים בעקבותיו חו"ח. לזה אתה קורא סתימת פיות? כאמור, אילו הייתה נפגעת הפרנסה של ד"ר לויט או היה נפגע מעמדו המקצועי או החברתי, אפשר היה לומר שיש בעיה רצינית, אבל כל זה לא קרה. הבעיה היא לא כל-כך של ד"ר לויט, אלא של האוניברסיטה. השאלה היא האם אוניברסיטת בן-גוריון באמת רוצה להגביל את השיח המתנהל בה לתחום ה"פוליטיקלי קורקט". הישיבות החרדיות הן מוסדות כאלה – יש שם רק שיטת לימוד אחת ורק דעות מסוימות שמותר להביע. אני לא חושב שאוניברסיטת בן-גוריון הייתה רוצה להפוך למין "ישיבה". לגבי ד"ר לויט – לא נפלה שערה משערות ראשו והוא גם מתבטא בחופשיות כפי שראוי.
יולי 16, 2010 at 10:01
דרור ק.
אני מרצה צעיר בבן-גוריון (רחוק מאוד מפנסיה) שמחזיק בדיעות לא פופולאריות בכל מיני נושאים כולל נושאי המחקר שלי ממש.
במצב שנוצר אני חושש לומר את עמדותיי.
אני חושש לאבד את פרנסתי ואת מעמדי המקצועי.
האם זה ברור לך?
האם זה אכפת לך?
האם אתה מבין שאני מפחד לומר את דעתי האישית בנושא עליו אני אמון?
האם זה נראה לך מצב בריא?
האם אכפת לך שקולגות שלי מאוניברסיטאות אחרות מפחדים גם כן בגלל התקדים שנוצר?
האם אתה מבין ערכים דמוקרטים מהם? האם אתה מאמין בהם באמת?
יולי 16, 2010 at 10:28
נ.ב:
האם אתה מתכחש לעקרון ה"מדרון חלקלק"?
http://bit.ly/amqszc
אשמח לתשובות העקרוניות ממך שמבטאות את תפיסת עולמך בנושא.
והנה תרגיל מחשבתי:
פסקה שאתה כתבת בשינוי קל שלי, שהפעם הצד המושתק הוא ניב גורדון:
"אבל אני שוב מחזיר אותך לפרופורציות: שר החינוך גדעון סער רק סגר את קרנות המחקר של ניב גורדון. זה קל מאוד, כי הקרנות ממילא ניתנות מהמשרד שלו עצמו. יש להניח שאם היו עומדים פיטורין על הפרק, העסק היה הרבה יותר מסובך. ניב גורדון לא איבד דבר ממעמדו, לא נשללה אף זכות שלו, ואפילו לא נקבע שהוא לא ילמד בשנה הבאה."
יולי 16, 2010 at 16:27
"איפה מגבניק" –
בנקודה הזאת אני באמת מסכים איתך. יש פה בעיה של מדרון חלקלק ויש פה בעיה "סביבתית" שהיא מעבר ליחסים בין האוניברסיטה למרצה-אמריטוס שלה. נדמה לי שהתייחסתי לזה בתגובה שלי לעיל, כשכתבתי שהבעיה היא לא כל-כך של ד"ר לויט אלא של האוניברסיטה. האוניברסיטה כוללת הנהלה, אדמיניסטרציה, מרצים וסטודנטים. למיטב הבנתי, מבחינת ד"ר לויט לא קרה פה הרבה – פרנסתו ומעמדו לא נפגעו, הוא נהנה מחופש ביטוי כראוי, ומבחינה כלכלית טהורה האוניברסיטה תקעה לעצמה גול עצמי בכך ששלחה מרצה מתנדב לביתו. אבל נכון, הנזק לאוניברסיטה הוא לא רק כלכלי. יש פה מסר שלילי למרצים צעירים ולסטודנטים, יש פה פגיעה בשיח האקדמי החופשי. אני לא חושב שעד עכשיו אמרתי משהו אחר.
יולי 16, 2010 at 16:35
נ"ב – לגבי הקרנות של ניב גורדון. אם אמנם הקרנות ממומנות ע"י משרד החינוך (כלומר מכספי ציבור של תושבי המדינה), ואם אמנם ניב גורדון קרא להחרים את ישראל, ואם משרד החינוך ביקש הבהרות וניב גורדון לא חזר בו, אזי סגירת הקרנות היא לגיטימית. אסור למדינה לפגוע בזכויות, אבל היא כן יכולה בנסיבות מסוימות לפגוע בפריבילגיות. לכל אזרח יש זכות לחופש ביטוי ולפרנסה, ולמדינה אסור להגביל את הזכויות האלה בשום צורה, אפילו לא בצורה עקיפה או מרומזת. אבל, קרנות מחקר הן פריבילגיה שלא כל אזרח מקבל, אפילו הוא אזרח מוכשר ומשכיל. אם פלוני קורא להחרים את המדינה, המדינה יכולה לומר לו: זכותך, אבל את זכויות-היתר אנחנו מעדיפים לתת למישהו אחר.
יולי 16, 2010 at 16:53
סליחה שאני משחרר כאן צרור של תגובות בבת-אחת, אבל שמתי-לב לתגובה של דודו לעיל, ויש לי כמה הערות ענייניות:
עד כמה שאני זוכר, עד היום נפסלו שתי מפלגות מהשתתפות בבחירות לכנסת. התנועה הערבית "אל-ארד" ("האדמה") ותנועת הימין הקיצונית כ"ך. תנועת "אל-ארד" קראה להקמת רפובליקה חילונית בלתי-מזוהה מבחינה לאומית בכל שטח המנדט הבריטי לשעבר. אף על-פי שלא היה חוק ברור בנושא, בג"ץ אישר את הפסילה בנימוק של "דמוקרטיה מתגוננת", כלומר ההשתתפות בבחירות אפשרית רק למפלגה שמקבלת את עקרונות היסוד של המדינה. ב-1984 פסלה ועדת הבחירות המרכזית את תנועת כ"ך שרצתה לבטל את המשטר הדמוקרטי בישראל. בג"ץ ביטל את הפסילה, בנימוק שאין חוק ברור בנושא. כלומר, הפך את התקדים של "אל-ארד". בעקבות זה שינתה הכנסת את חוק הבחירות, וב-1988 שוב פסלה ועדת הבחירות את כ"ך. הפעם בג"ץ אישר את הפסילה לאור התיקון של הכנסת. ניסיונות נוספים לפסול מפלגות או אנשים מהשתתפות בבחירות, הן מימין והן משמאל, נחסמו בידי בג"ץ.
אז מה למדנו? למדנו שבית-המשפט זהיר מאוד בפסילת מפלגות, מתוך השקפה שהציבור הוא זה שבוחר את נציגיו ולא קבוצה קטנה של פוליטיקאים או שופטים, יהיו מכובדים ככל שיהיו. באופן מעניין, בג"ץ החמיר דווקא עם המיעוט הערבי יותר מאשר עם הימין הקיצוני, אבל לדעתי זו רק מקריות. מדובר במקרים עדינים וגבוליים והשינויים בהרכב בית-המשפט במהלך 20 שנה יכולים לגרום במצבים כאלה לפסקי דין הפוכים. בכל מקרה, בעניין כ"ך, רק אחרי ש-120 נבחרי הציבור בכנסת ישבו על המדוכה וניסחו קריטריונים ברורים בחוק, רק אז הסכים בית-המשפט העליון לאשר את הפסילה.
אז לפני שאתה שורף את בית המשפט העליון, תחשוב טוב אם אתה לא כורת את הענף שאתה עצמך יושב עליו.
יולי 16, 2010 at 17:44
דרור ק.
אני שמח שסוף סוף ביטאת את עמדותיך העקרוניות בנושא.
כמה דברים:
א. המפסידה היא לא האוניברסיטה. המפסידים הם הפרטים שמרכיבים את האוניברסיטה והחברה שבתוכה שיח (או אין-שיח) כזה. הם המפסידים המיידים של אירוע כזה. בטווח ארוך של שנים יתכן גם שהמחקר של גוף כזה יהיה פחות פורה, אבל שוב גם פה מפסידים מי שאמורים ליהנות מפירות המחקר – החברה. תיאורטית האוניברסיטה הייתה יכולה להפסיד רק אם הייתה גוף פרטי – והיא לא.
ב. האם חופש הביטוי הוא שני בדירוג החשיבות לחופש התעסוקה ולזכות להתפרנס בכבוד? מי קודם למי? האם למקבל תלוש יש זכויות ביטוי נרחבות יותר משל מובטל או מתנדב?
ג. האם סנקציה נגד חופש הביטוי חייבת להיות בהכרח פגיעה בכושר ההתפרנסות של עובר העבירה כביכול? האם זה לא יכול גם הרחקה מעמדות השפעה?
ד. אם אתה מסכים שהבעיה היא סביבתית/עקרונית מן הראוי שמהפסקה הראשונה בדיון נתייחס אליה ככזו ולא נדון יומיים סביב השאלה כבדת המשקל כמה מילקי יוכל לקנות ד"ר לויט בחודש הבא.
יולי 17, 2010 at 12:08
פרנסה וחופש ביטוי הן שתי זכויות שוות בערכן. אי-אפשר להגדיר מראש איזו חשובה יותר, אלא רק בנוגע למקרה ספציפי. במקרה הזה, דנו בשאלה האם הפסקת הקורס של ד"ר לוין שקולה לפיטורין שגם פוגעים במידה מסוימת בזכות לפרנסה וגם, ובעיקר, נועדו להלך אימים כדי למנוע את חופש הביטוי. לגבי ד"ר לוין, לא נראה שזה המצב. פגיעה בפרנסה לא הייתה כאן וגם חופש הביטוי שלו לא נפגע. אתה הערת שיש כאן פגיעה בחופש הביטוי של מרצים אחרים, כי הפסקת הקורס היא מעין איום בפיטורין כלפיהם, ואני הסכמתי איתך. יש כאן אכן בעיה, ואני מקווה שהנהלת האוניברסיטה תזדרז להבהיר שאין איום כזה ושדבריו של פרופ' אגבריה אינם נכונים. בתור מרצה באוניברסיטה, אולי כדאי שתעלה את העניין בארגון המרצים.
יולי 17, 2010 at 17:44
לא דרור, לא "דנו בשאלה האם הפסקת הקורס של ד“ר לויט שקולה לפיטורין" כדבריך. את הדיון הזה אתה מנהל עם עצמך. בכלל זה מקומם מאוד שאתה חוזר למונח *הפסקת קורס* ברמיזה שיש לו עוד סיבות להגיע לקמפוס אחרי שבלינק שאתה צירפת חוזר שוב ושוב המונח *הדחה* וגם כמובן העובדה שזה הקורס היחיד שאותו ד"ר לויט העביר ולכן *שיקרת* בקונטקסט הכללי כי כל הסיבות להגיע לקמפוס נלקחו ממנו.
צורם לי גם שניסית לטעון שהכל "בלון שמישהו ניפח אותו יותר מדי" על סמך כלום וגם לא חזרת בך מאמירה זו.
עכשיו אני לא יודע מה איתך, קצת קשה לי עם טיעונים שקריים וגם מטרידה אותי מאוד העובדה שאתה לא מסוגל למבט מאקרו בכלל.
עד שלא הסברתי לך בבדידים איך זה פוגע באופן מיידי בשאר האקדמיה זלזלת ב"סתימת הפיות". עד שלא הראיתי לך במדויק למה תעודת הכשרות שאתה נותן לאירוע כזה הופכת לחלוטין את טענותיך נגד גדעון סער זלזלת גם בזה.
אני מוטרד גם מהעובדה שהמשפט: "אני מתנגד לכל מילה שהינך אומר/ת, אולם אני אלחם בחירוף נפש על זכותך לומר את דבריך" של וולטר שהוא נר לרגלי כל דמוקרט הוא מיותר בשבילך.
—–
ושוב שאלה עקרונית שממנה התעלמת:
האם סנקציה נגד חופש הביטוי חייבת להיות בהכרח פגיעה בכושר ההתפרנסות של עובר העבירה כביכול? האם זה לא יכול גם הרחקה מעמדות השפעה?
(תסכים איתי שמשרת מרצה באוניברסיטה זו עמדת השפעה על החברה?)
יולי 17, 2010 at 21:12
דרור ק. היקר
לא ברורה לי הקביעה שלך לגבי החמרה של בית המשפט על ערביי ישראל – בדיוק להיפך! הכסת חוקקה תיקון לחוק בחירות שפוסל מפלגות שחותרות לשנות את ישראל ממצבה כמדינה יהודית דמוקרטית, החוק הזה הופעל בועדת הבחירות כנגד תנועת כך וכנגד מפלגות ערביות, משום מה כך נשארה מחוץ לכנסת בעוד שבג"ץ ביטל את הפסילה של המפלגות הערביות למרות שהן חותרות תחת ישראל היהודית בפירוש, מה שנאמר גם בפסק הדין של בג"ץ, הן מקדמות מציאות של מדינת כל אזריה, דורשות שינוי סמלים יהודיים של המדינה, הגירה חופשית לישראל לכל פליט מכל מקום, זכות השיבה לערבים פליטי מלחמת השחרור (שניסו לחסל פה את הישוב היהודי ולא הצליחו), חלקם כמו טיבי קוראים למדינה חילונית דמוקרטית, המשותף לכולם, עם מסמכי החזון של ערביי ישראל, זה הנסיון להכניס פה סוס טרויאני שימחק את הזהות של מדינת היהודים ויהפוך אותה למדינה עם זהות הרוב הערבי אחרי שכולם יהגרו לכאן.
דווקא תנועת אל ארד נפסלה ע"י בית המשפט עצמו בלי החוק שחוקק מאוחר יותר, זה היה כשעוד היו שופטים בישראל, אז ישבו אגרנט, זוסמן וחיים כהן וקבעו בפסק דין שישראל היא לא רק דמוקרטית אלא גם יהודית ומי שמתנגד לכך לא יוכל להיבחר לכנסת!
המצע היום של בל"ד הוא רדיקאלי בהרבה מאל-ארד (שנגשו לבחירות בתור המפלגה הסוציאליסטית) ומטיפה לאלימות.
איך כל זה לא ידוע לך, אבל אתה בקיא היטב בתולדותיה הלא נכונים של כ"ך?
בכל מקרה – אם אתה רוצה לקבל תמונה יותר רחבה על מעלילהם של ערביי ישראל כדאי לקרוא את מה שכתב דוד בוקעי "הערבים בישראל – מניכור לאיום: לקראת אינתיפאדת אל נכבה" – אפשר למצוא בקלות באינטרנט. בתוך מי שלמד באוניברסיטה מזרחנות אני די מסכים עם מה שנאמר שם.
בג"ץ היום תומך בהרבה מאוד תביעות שמטרתם לשנות את הזהות היהודית של המדינה, כמו שהוא נותן לח"כ שרוצים לשנות את הזהות היהודית שלה להיות בכנסת – אע"פ שהחוק מפורשות פוסל אותם, אבל בג"ץ מצפצף ומפרש את החוק באופן "מצומצם" (כלשונו) ביותר בנושא הזה, וכן הוא הפך את ארגון עדאללה לידיד בית המשפט העליון – כשכולנו יודעים מה הוא כתב בחוקה הדמוקרטית שלו, אם זה לא נקרא מחיקת המדינה היהודית אז רק היטלר או נאצר (ובל"ד מעריציו – כפי שהם מעידים על עצמם ועל האחדות הערבית) יכולים להצליח בשיטות שלהם יותר טוב.
יש פה מגמה ברורה של ערביי ישראל, בג"ץ הוא הכלי המרכזי בו הם מממשים את כוונותיהם, לא נשאר לו הרבה זמן להתעשת לדעתי, אני ממש לא בעד מעשים כאלו, אבל בג"ץ כבר שרף את עצמו מבפנים ואיבד את הלגיטימציה הציבורית שלו,
שלטון החוק במדינה חל בבג"ץ רק על אזרחים מסויימים, הוא עושה את זה באופן סלקטיבי בוטה, לרוב האזרחים במדינה – כפי שמעידים הסקרים – נמאס מהדיקטטורה הזאת. וזאת בהחלט ראויה להיקרא דיקטטורה, כפי שהעיד על כך השופט ברק בעצמו שהסביר לכל מי שקרא את ספרו שאי אפשר להשאיר את ניהול המדינה לכל בוחר ממוצע שהוא פועל בשוק, אלא צריך שהאינטילגנציה, "הציבור הנאור", הם אלו שינהלו את המדינה, ולא ח"כ מעדות כאלו ואחרות..
אם אתה צריך תשובה יותר ארוכה רק תגיד.. אבל כדאי לבדוק תונים פעם הבאה לפני שאתה כותב אותם. אני משתדל לבדוק, אשמח אם תאיר את תשומת ליבי על דברים לא מדוייקים שאכתוב.
יולי 19, 2010 at 10:39
דודו – אתה מנסה לשכנע את עצמך שבג"ץ הוא איזשהו "שד" שמביא צרות על עם ישראל. זה קצת דומה לסיפור המפורסם על דון-קישוט שראה טחנות רוח ישנות, החליט שהן ענקים רשעים ויצא להילחם בהן למרות מחאותיו של נושא-הכלים שלו, סנצ'ו פנסה. במקרה של דון-קישוט זה נגמר במבוכה, לא יותר. במקרה שלך ושל אנשים שמדברים כמוך, אני מקווה שזה לא ייגמר גרוע יותר. אגב, ממש כשם שטחנות הרוח הן לא ענקים רשעים אלא להפך – אמצעי לייצור לחם, כך גם אתה (וגם אני מן הסתם) ניזונים מבית-המשפט העליון, גם אם יש לנו לפעמים טענות על טעמו של הלחם.
בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) אומר דבר פשוט – ההחלטה בבחירות היא בידי הציבור. לא בידי ועדת הבחירות המרכזית ולא בידי השופטים. רק במקרים נדירים שבהם יש סכנה ברורה וממשית לאופיה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, יש מקום לפסול רשימה. לגבי כ"ך לא התעורר ספק בדבר היותה סכנה ברורה וממשית. אפילו גאולה כהן, שפרשה מהליכוד עקב הסכמי קמפ דיוויד, הזדעזעה מהדמיון בין המצע של כ"ך לבין המצע של המפלגה הנאצית בגרמניה. לימים הוחלט להכריז על כ"ך כעל ארגון טרור (זה מעמדה של התנועה היום בישראל, אפילו ממשלות ימין לא ראו לנכון לבטל זאת). בל"ד לעומת זאת, בהחלט אומרת דברים צורמים לאוזן, אפילו צורמים מאוד, אבל עדיין אין בדברים כדי להצדיק התערבות של בג"ץ. כלומר, בניגוד למה שאתה אומר, בג"ץ נזהר שלא להתערב. אתה מפרש זאת כאילו בג"ץ לא מתערב כשמדובר בערבים, אבל זו טעות שנובעת מהרצון העז שלך להכפיש את בג"ץ.
לאיפה מגבניק – אני לא כל כך מבין מה אתה רוצה מחיי. עניתי לך בהרחבה, הכול כתוב לעיל.
יולי 20, 2010 at 13:13
דרור ק. – אני שמח על הארתך, ממש לא התכוונתי לפסול לגמרי את בית המשפט העליון, רק ציינתי אותו ככלי חשוב עבור ארגוני השמאל הרדיקאלי וקבוצות של ערבים שפועלות לשינוי זהותה היהודית של מדינת ישראל.
כדי לא להלאות אותך בדו"ח ארוך, אני מציע לך לשמוע ראיון בקצרה בקישור הבא ואז להסביר לי על היותי דון קישוט:
http://www.youtube.com/watch?v=JqwyIW7rUl4
כמו כן, לגבי המפלגות הערביות – אפילו בג"ץ צריך לפעול במסגרת החוק – אחרת זו לא מדינה דמוקרטית, החוק קובע מפורשות שיש לפסול מפלגה שדוגלת בשינוי מדינת ישראל מלהיות יהודית, את זה אפילו בג"ץ לא יכול למחוק, הוא רק עושה מה שהוא רוצה ומצפצף על החוק בכך שהוא אכן קובע שמפלגתו של טיבי לדוגמה היא פועלת לשינוי זהותה היהודית של המדינה אבל – ופה ההפתעה – בג"ץ לא פוסל אותו כי נראה שהוא לא יצליח.. הבנת? כלומר, אתה ואני יכולים לבחור לכנסת מה שאנחנו רוצים, שם יכולים לכתוב שיש קריטריון ברור לפסילת מפלגה, אבל בג"ץ יכול לצפצף. ככה זה במדינה דמוקרטית שלטון חוק מסודר, נכון?
זה הרבה מעבר לפרשנות לחוק, זו הטיה קיצונית פוליטית של החוק וניצול ציני של בית משפט שהחליט כבר מזמן על אקטיביזם פוליטי שיפוטי.
קורים שם דברים שחשובים ליציבות המדינה ואותם אני מעריך, קורים שם עיווטים בקנה מידה קיצוני ועליהם אני קובל, אפשר להישאר עיוור מבחירה, כל עוד הדיקטטורה הזאת תואמת את האג'נדה הפוליטית שלך, אפשר להתעורר בזמן, להתריע, לשנות, להחזיר את השפיות והצדק, ודווקא כך לשמור על בית המשפט העליון.
אחוזי התמיכה בו ימשיכו לרדת, החזות הכביכול אובייקטיבית שלו תמשיך להיעלם, ואז, כשהוא יהפוך ללא לגיטימי באופן סופי כולנו נפסיד מזה.
אני בעד לראות את המציאות כפי שהיא ולעצור את ההידרדרות בזמן.
עוד שני קישורים מעניינים:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/206817
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/207051
אשמח, באמת, שתשכנע אותי אחרת מדעתי, כי אני מוטרד מאוד ממה שקורה בבג"ץ.
יולי 23, 2010 at 9:05
דודו – אחד מתפקידיו החשובים של בג"ץ הוא הגנה על מיעוטים. הרוב לא זקוק בדרך-כלל להגנה משפטית, כי הוא יכול בקלות להעביר חוקים בכנסת ולהשתמש בכל מיני אמצעים אחרים.
במדינה דמוקרטית, פסילת מפלגה דומה במקצת לעונש מוות. אתה יודע יפה שבהלכה היהודית נקבע עונש מוות על כל מיני עברות, ובכל זאת נאמר על סנהדרין שמוציאה להורג פעם בשבע שנים (ויש אומרים שבעים שנה) שהיא חובלנית. כך (בצדק) נוהג בג"ץ לגבי פסילת מפלגות. הוא דורש ראיות ברורות ומוצקות לסכנה שנובעת מהמפלגה, אחרת בג"ץ עצמו ינהג כמי שלא מכיר באופיה הדמוקרטי של המדינה.
לגבי הלינקים שהבאת – הם בכלל לא קשורים לעניין. שני לינקים מדברים על עתירות על בנייה בלתי חוקית בגדה המערבית. הגדה המערבית איננה חלק ממדינת ישראל, והחוק הישראלי אינו חל בה. מבחינה מעשית, מדינת ישראל מחילה את החוק הישראלי על המתנחלים, אבל לא על הפלסטינים, כך שההשוואה בין עתירה של פלסטיני לבג"ץ לעתירה של מתנחל היא מופרכת. אם אתה מעוניין שהחוק המקומי יחול גם על מתנחלים, אנא פנה למשרד הביטחון. הלינק בנוגע לשופטת פרוקצ'ה – אכן, חוסר התחשבות, אבל לפי תגובת דובר בתי-המשפט שפורסמה בתקשורת, כנראה מדובר באי-הבנה מצערת. בכל מקרה זה לא קשור לעניין.