אוגוסט 21, 2010
ציטוט – בן-דרור ימיני על הויכוח על פוסט-ציונות באקדמיה
"האקדמיה הישראלית איננה כלי שרת של מדינת ישראל ולא אמצעי לקידום החזון הציוני, וכל חרם עליה, או קריאה לפיטורי מרצים, מימין כמו משמאל, ראויים לגינוי. אך כאשר חלקים באקדמיה הופכים לכלי שרת של החזון האנטי-ציוני ולשלוחות של עמותות שמאל רדיקליות – מותר לחשוף את המציאות. אלא שגם הזכות לחשוף ולבקר נתקלת במסע השתקה מסוכן, שמאיים על חופש הביטוי ועל הדיון הציבורי." (למאמר המלא NRG…)
מעניין גם תיאור קורס של יהודה שנהב, בימיני מביא במאמר. ולאלה ששאלו על דעתי, שכבר הבעתי בכמה מקומות, אני לא תומך בשום צורה בטקטיקות סתימת הפיות שמציעים "אם תירצו", מפני שהם חוטאים במה שהם מאמשימים אחרים – התנכלות לחופש האקדמי. ועם זאת במקומות שבהם החופש האקדמי מאויים מבפנים, מקומות שבהם סטודנטים מרגישים לא נוח להביע דעות אחרות מזו של המרצה, או שאין להם קורסים שאינם מוטים פוליטית בחדות לכוון אידיאולוגי אחיד, האוניברסיטה עצמה צריכה לעשות מעשה. ולא על ידי סתימת פיות למרצים (אף על פי שקורס כמו של שנהב צריך לעורר שאלות בוועדת הוראה, מפני שהוא לא כל כך לימודים, כמו אינדוקטרינציה פוליטית), אלא על ידי העשרת החוגים באנשים עם דעות שונות. זה נכון במקומות שבהם לתפישה הפוסט-ציונית אין מדרך רגל, ונכון גם במקומות שבהם יש לה בלעדיות, או קרוב לכך.
אוגוסט 21, 2010 at 17:05
כך כותב בן דרור ימיני:
"”האקדמיה הישראלית איננה כלי שרת של מדינת ישראל ולא אמצעי לקידום החזון הציוני, "
ואני שואל:אם האקדמיה לא נועדה לשרת את מדינת ישראל ואזרחיה אלא אך ורק את סדר היום של מרציה מדוע על משלם המיסים לממן אותה? מדוע על התורם לתרום לה? שהמרצים יממנו מכיסם את סדר היום שלהם
אוגוסט 21, 2010 at 18:40
מה אמרת גדי על יהודה שנהב? אפשר להאשים אותו בהרבה דברים אבל לא בתיחכום.
אוגוסט 21, 2010 at 19:22
במיסגרת הקורס של שנהב(שאני רחוק מהשקפותיו) מבקרים סטודנטים כמשקיפים בבתי דין צבאיים ובמחסומי צה"ל במיסגרת "מחסוםWATCH".
להערכתי רוב הציבור הישראלי אינו יודע ואינו רוצה לדעת מה קורה במקומות האלה. מה רע בזה שסטודנטים יצאו ממיגדל השן ויראו קצת את המציאות.
אני חושב שזאת דגמה מצוינת לאקדמיה שאינה מסתגרת ,אלה יוצאת לשטח, הלואי שעוד מרצים היו נוקטיים באותה שיטה בסופו של דבר האקמיה צריכה לתת לך את הכלים לבחון את העובדות ,וכל סטודנט יגיע לבד למסקנות.
אוגוסט 21, 2010 at 19:25
הנה התיזות שלי.
1. זכותם של אנשי אם תרצו לדבר עם מי שהם רוצים על מה שהם רוצים.
2. בפרט, זכותם הבלתי מעורערת היא לדבר עם תורמים לאוניברסיטת בן גוריון על פילוג נטיות פוליטיות של אנשי סגל באוניברסיטת בן גוריון.
3. מי שבא לשלול את זכותם זו הוא פשיסט.
4. זה מה שלא מובן לי בקמפיין הלוהט וההיסטרי נגד א"ת. מה בעצם הרעיון ? שיאסר עליהם בחוק לדבר עם תורמים ? הם רוצים לדבר עם תורמים, סבבה. זכותם.
אוגוסט 21, 2010 at 20:31
מתי כבר מי שאינו שמאל קיצוני ,
ירים את הראש ויפסיק לקטר ?
שוב , ליפול בפח של , כן ציוני , לא ציוני .
זה לא קצת שחוק ומשעמם ????
אם יש ימין פוליטי מדיני , שיופיע , כאן ועכשיו .
ניקח סוגיה מתחום הסוציולוגיה ,
יש את הגישה של אדוארד סעיד ,
ויש את הגישה של ברנרד לואיס ,
יפה , אותי מעניין מה אחוז מהסטודנטים שנחשפים לכל אחת מהגישות ,
ואיך זה מוצג לסטודנטים , האם הגישה של אדוארד סעיד ,
מוצגת כחשובה וראויה יותר ?
אולי אין חוקרים רציניים בימין ,
שמסוגלים לעמוד מאחורי הרעיון שאדורד סעיד ו"עדת מעריציו" גורמים נזק עצום לתחום הסוציולוגיה .
ננסח זאת כך , נומר ומופיע בשערי האקדמיה ד"ר מבריק ,
בעל פרסומים רבים ורוצה לפתוח קורס ,
שבו הוא ישים גדש , על גישתו של ברנרד לואיס ,
האם האוניברסיטה תעמוד בדרכו ???
אלו סוג השאלות שצריכות להישאל ,
זה יהפוך את הדיון , לרציני .
כרגע 'אם תרצו' לוקחים אותנו למחוזות מעורפלים וטפלים למדי .
אוגוסט 21, 2010 at 21:18
גדי,
אתה יכול בבקשה להבהיר מה *מותר* לסטודנט לעשות כדי למחות?
לכתוב מכתב חריף למערכת? להפגין נגד האוניברסיטה? האם מותר לו לדבר עם אנשים מחוץ לאוניברסיטה?
האוניברסיטה שייכת רק למרצים? החופש האקדמי נוגע רק למי שקיבל קביעות? למה למרצים גבולות החופש האקדמי הם מעבר לגבולות הפרובקציה (וטוב שכך!) ולסטודנטים אסור אפילו לדבר עם תורמים או לכתוב מכתבים?
אוגוסט 21, 2010 at 22:31
אני חוזר על מה שכתבתי בהקשר של מאמר אחר.
נראה שאתם ממש מ-פ-ח-ד-י-ם.
המאמר, וכמוהו התגובות התומכות בו..
טוענים אחד לאחד את אותם טענות שטוענת ”אם תרצו“ (קיימת הטייה קיצונית, היא לא בסדר, ויש חשש כבד לנפוטיזם מצד האנטי ציונים בחוגים מסוימים באונבירסטאות מסוימות).
אבל משום מה, למרות שאתם ממש ”גונבים“ להם את הטיעונים, אתם עדיין מפחדים להגיד שמאבקם צודק.
זה יכול לנבוע אך ורק מהפנמת הפחד שעליו אתם מדברים.
אתם מבינים שאם תצדיקו את מאבק ”אם תרצו“ יש אפשרות שתעשה לכם דה-לגיטימציה בחוגים אליהם אתם רוצים להשתייך, ועל כן למרות שאתם טוענים את אותם דברים בדיוק שהם טוענים, אתם עדיין מנסים להרחיק את עצמכם מהם.
כל בן אדם סביר יכול ללכת לקרוא את המאמרים מטעם אם תרצו ואת המכתב שהם שלחו לאונבירסטת בן גוריון, ולראות שדבר ממה שנכתב בתקשורת לגביהם אינו נכון.
הם בשום מקום לא קראו לפיטורים של אף אחד, הם גם לא דרשו למחוק תכנים אנטי ציונים מהסיליבוסים.
הם טענו טענה, המתבססת על מספר נתונים שהם אספו (סיליבוסים בקורסים מסוימים בהם יש 34 מקורות אנטי ציונים לעומת 3 מקורות ציונים, חוגים מסוימים בהם קיים רוב לאלו שמשווים את ישראל לאפרטהייד, קוראים להחרים את ישראל, משווים אותה לנאצים, ואלה שבכלל שוללים את זכות קיומה) הטיעון שהם טענו הוא שכיוצא מכל אלה, יש חשש כבד שקיים בחוגים אלו הטייה קיצונית ויש לטפל בכך ברמה האקדמאית.
באונבירסטת תל אביב היה מי שרצה לבחון את הנושא, אבל המקארתיסטים האמיתים עצרו בעדו.
אוגוסט 21, 2010 at 23:33
התנקלות = התנכלות
אוגוסט 21, 2010 at 23:44
עד שנות ה60 השחור הממוצע בארה"ב היה יכול לצפות להיות מלצר או נער מעלית שמשרת את הלבנים. המחלקות לסוציולוגיה חקרו את המצב הזה והגיעו למסקנות מתבקשות. גם שם היו כאלה שאמרו שהמחלקות האלו מוטות, שעבודתן אינה מקצועית, שהן אנטי אמריקאיות, שהן אנטי לבנות. בישראל מסתבר להיות סוציולוג, כזה שלא ניזון רק מכותרות בעיתונים, ולהגיע למסקנות על האפליה המובנית כלפי האוכלוסיה האזרחית הערבית, ועל האכזריות המובנית המופנה כלפי האוכלוסיה הפלשתינאית הכבושה הן תוצאה של חוסר מקצועיות, של כפיית דעות, של אנטי ציונות. האם אנטי גזענות היא אנטי ציונות? האם ציונות היא גזענות?
במחלקות למשפט של האוניברסיטאות האמריקאיות היו לומדים את החוקה האמריקאית ,את הצהרת העצמאות האמריקאית, את נאומי לינקולן. בין השאר הם קראו שאומתם נוסדה על בסיס הרעיון שכל בני האדם נבראו שווים ושלכולם הזכות לחפש את האושר. גם הם בחנו בחדות ובחריפות את החברה בה הם חיו והגיעו למסקנות מתבקשות. באופן טיבעי בוגרי המחלקה למשפט בארה"ב לחמו למען זכויות השחורים. בישראל במחלקות למשפט קוראים את מגילת העצמאות לפיה מדינת ישראל תקיים שיוויון חברתי ומדיני גמור, הם קוראים את החוקים העוסקים בכבוד האדם וחירותו, ומגיעים למסקנות בנוגע לניגוד המובנה בין מדינה יהודית ושיוויון זכויות ללא יהודים. וכך גם הם הופכים ללא מקצועיים, לכופי דעתם. כנראה חופש אקדמי בישראל פירושו להגיע למסקנות שנקבעו מראש, וכדאי שהן תהיינה ציוניות.
בניגוד למה שכתב גדי טאוב 'אם תירצו' לא איימה. תנועה זו מבקשת ליידע תורמים על כך שבאוניברסיטאות בישראל מגיעים למה ש'אם תירצו' רואה כמסקנות אנטי ציוניות. אני לא רואה שום בעיה בידוע תורמים על אופי המוסד לו הם תורמים. אם תורמים ציוניים לא רוצים לתרום כספים למוסדות שכאלה, והם תורמים כי הם לא יודעים זאת הרי שזו השגת תרומות ברמייה ומה ש'אם תירצו' עושה הוא דבר מבורך. אני פוסל השגת תרומות ברמייה.
אבל 'אם תירצו' תמצא שהיא הבקיעה גול עצמי לציונות. יהודי ארה"ב אוהדים את ישראל על בסיס הדת המשותפת וזיכרון השואה אבל אלו ערכים משניים בהשוואה לאמריקאיות הליברלית שלהם. הם קודם כל אמריקאים ליברלים והם פוסלים לחלוטין מצב בו הרוב החזק מתייחס בעוינות מובנית כלפי מיעוט אזרחי. כמו שהם נחשבים ליהודים אמריקאים כך הם מצפים שבישראל יהיו ערבים ישראלים יחד עם יהודים ישראלים ושערבי יוכל לשאוף לראשות הממשלה בדיוק כמו ששחור יכול לשאוף לנשיאות. יותר ויותר הם מבינים שישראל, המדינה היהודית דמוקרטית, דנה למעמד נחות חמישית מאוכלוסייתה מעצם לידת אוכלוסיה זו, ויותר ויותר הם נגעלים. אם 'אם תירצו' תחשוף שהאוניברסיטאות הישראליות חושפות את הניגוד בין הלאומיות בישראל לבין הלאומיות הראויה כפי שהתרבות האמריקאית הליברלית רואה אותה, קרי לאומיות ישראלית שמכילה את כל האזרחים, הרי שזרם התרומות רק יגבר.
אוגוסט 21, 2010 at 23:52
אני חושב שהאקדמיה היא המקום היחיד שבו צעיר ישראלי יכול להכיר מקרוב עמדות שאינן שייכות ל"מיין סטרים", ושרחוקות ממה שאנחנו שומעים מדי יום מהפוליטיקאים שלנו, מאנשי הצבא, התקשורת וכל מי שמשפיע על סדר היום הציבורי שלנו. היציאה כנגד האקדמיה היא בעצם יציאה כנגד מי שלא מוכן להיות חלק מהבון טון הישראלי, ותנועת "אם תרצו" בעליהום שהיא יצרה מגשימה את חלומו הרטוב של ביבי על החלפת האליטות באליטות חדשות שיאמצו את תפיסת עולמו.
אני לא תומך בהשקפת עולמו של פרופ' יהודה שנהב, אבל טוב שיש אנשים כמוהו שמרגיזים את המרכז ומוציאים את הסטודנט הישראלי מהראייה החד ממדית שעמה הוא בא לאוניברסיטה. כסטודנט לשעבר בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב לא קיבלתי שום עמדה מהעמדות האנטי ציוניות שהובעו בחוג, אבל שמחתי מאוד להקשיב להן ולהתעמת עמן בדיוק כמו שנהניתי להקשיב למרצים בעלי השקפת עולם ימנית (כן, היו גם כאלה) ולהתווכח עמם. זה מה שהייתי מציע, במקום לסתום פיות, פשוט להקשיב ולענות. כך עובדת דמוקרטיה.
אוגוסט 22, 2010 at 10:39
שי, אתה רק חוזר על הטיעון של בן דרור ו"אם תרצו". הם לא טוענים שכל האקדמיה לא בסדר. הם טוענים שסטונדטים אחרים עוברים חוויה אחרת ממה שחווית, וסטודנטים אלה לא נחשפים לגיוון אלא להפך, להעדרו.
קרא במאמרו של בן דרור החל מכאן:
"מה שלא מלמדים
פרופסור אפרים יער, שאינו חשוד בנטיות ימניות, ויש לו ביקורת קשה על הימין, הבהיר במאמר שפרסם לאחרונה ב"הארץ", ש"החופש האקדמי נתון בסכנה גם מצד השמאל הקיצוני". ליער לא הייתה בעיה עם מה שמלמדים בקורס חובה. הבעיה שלו הייתה עם מה שלא מלמדים. הוא ביקש שיח רחב וביקורתי. אחדים מעמיתיו, מתברר, מעדיפים שיח אינדוקטרינרי.
כך שהבעיה איננה בחומרי לימוד מהאסכולה הפוסט-לאומית, פוסט-קולוניאלית או אנטי-ציונית. הבעיה היא שמול השפע האנטי-ציוני הזה, אין כמעט חומרי לימוד אחרים. רבים מבוגרי המסלול האנטי-ציוני אינם יודעים ש…"
אוגוסט 22, 2010 at 11:44
תודה לבעל הבית, באמת תודה מהלב. זה שווה קורס אוניברסיטאי בהוויה אקדמיית בישראל. שוב תודה.
שוב לפנינו למעלה יופי של ספין. יורגן מתעל את הוכוח למסגרת סגורה= ספין סגור.
חייתי בארה"ב הכפרית הרחק מערים וקהילות יהודיות יותר מעשר שנים. חלק מהזמן בשנים שהוא מצטט.
הנחת הייסוד של יורגן: ארה"ב = ישראל ומכאן: ערבים, ישראלים, פלשתינים = שחורים בארה"ב; מנגד: ציונים ישראלים = לבנים בארה"ב. הוא מציע מסקנות למחשבה ופעולה בתוך ספין זה. עצם ההכנסות לדיון במסגרת שהוא קבע תוכיח מראש שהוא צודק.
עוד הנחת-על מופרכת בתוך הספין – יהודי ארה"ב=ליברלים. אני מצטט: "הם קודם כל אמריקאים ליברלים" למקרה השני ראה כהנא, מתנחלים, סאטמר, המיליונר מקים "חדשות היום" ועוד ועוד וכ"ו. נכון: הם קודם כל אמריקאים ואסור לישראל להעמיד אותם במבחן בעניין זה. כולם ליברלים? לא נכון לא מדוייק כבר בין העוזרים של מקארתי היו יהודים.
עצם ההשואה מופרכת מכל בחינה. בארה"ב עדיין, ברוב המקרים, אין הופעה של חברת זכויות ללא חובות.
שחורים בארה"ב בבית הספר נשבעים נאמנות לדגל, מתגייסים לצבא, ואח"כ מתפקדים בנאמנות מוחלטת. במשך עשרות השנים האחרונות לא ידוע לי על מקרה ולו אחד של שחור שריגל בכלל או בנימוק אידיאולוגי. בקוריאה וויט-נאם להפתעת הצד הנגדי שחורים יותר מלבנים שמרו נאמנות עיוורת בסיסית לא ניתנת לערעור לדגל ולארה"ב. אין בלא"ד אין עזמי בשארה, אין תנועה פוליטית שחורה הקוראת לביטול ארה"ב והחזרת אזרחיה לאירופה. אם היה דבר מה כזה היתה קריאה לחזרה לאפריקה.
אם יש אמת בדברי יורגן אז מצב הפלשתינים אזרחי ישראל ב 2010 טוב ממצב השחורים בארה"ב ב 1970 ואז כמו היום נאמנותם לארה"ב הייתה מוחלטת. בכל מקרה לא היום ולא אז לא היו ואין שהידים מתפוצצים שחורים, אין שפה שחורה שווה לערבית, אין הנפות דגל זר בהפגנות, אין מאות שעות שידור בשפת השחורים [שאיננה ] הקוראות להשמדת ארה"ב, אין מאות אלפי פליטים שחורים מעבר לגבול הממתינים לחזור ולשנות את ארה"ב. אכן היו פעם פליטים לבנים שברחו למלך האנגלי בקנדה אך זה סיפור אחר.
השווה מצב והתנהגות השחורים בארה"ב מ 1900 עד היום למצב והתנהגות הערבים הפלשתינים אזרחי ישראל או מה שנכון יותר המדברים בשמם גם מעל דפי"הארץ" ו"תיאוריה וביקורת".
גם בפרטי פרטים אין בספין של יורגן כל אמת עובדתית, הצהרת העצמאות, החוקה, מבנה שלטוני ומה לא עוד.
סתם ספין חסר ערך ומשמעות חוץ מההדגמה של שיטות ויכוח נלוזות.
הגרוע בכל זאת הנו המאמץ האינטלקטואלי לשכנע את מי שלא יודעים בדמיון בין מצבים שמופרך כאן. מאמץ זה מצליח בגלל חוצפת יוצרי הספינים ותיאוריות מצדיקות כזב שכוננו.
אוגוסט 22, 2010 at 11:51
יורגן אפשר לדעת מה דעותיך?
אוגוסט 22, 2010 at 11:51
מעבר לזה יורגן שהפרכתי את התזה שלך כבר כמה פעמים ולא במקרה אתה נמנע מלהתייחס לזה.
אוגוסט 22, 2010 at 12:03
אוי יורגן, זה חייב להפסיק. כל פעם שאתה משווה בין אפרו-אמריקאיים לערבים ישראלים אתה מביך בעיקר את עצמך.
ההבדל הבסיסי והחשוב הוא הלאומיות וההגדרה העצמית – בעוד שהאפרו-אמריקאים מגדירים את עצמם אמריקאיים בלאומיותם, הערבים הישראלים מגדירים את עצמם ערבים בלאומיותם – מה שהופך אותם למיעוט לאומי עם זכויות [שהם מקבלים, כמו למשל מערכת חינוך נפרדת בשפתם]. מעבר לזה, אין הגבלות חוקיות על תנועת ערבים בישראל, או התקדמותם, או מקומם בחברה. לערבי ישראלי מותר לנוע בחופשיות בכל מקום ברחבי ישראל, לעבוד בכל דבר ולהיכנס לכל מקום שאזרח יכול להיכנס אליו. חוסר היכולת של ערבי ישראלי להיבחר לראשות הממשלה הוא לא חוקי, אלא פשוט מהיותם מיעוט – ומה כלכך טמא בזה שהמיעוט לא שולט על הרוב? הרי זוהי נשמת אפה של הדמוקרטיה.
אוגוסט 22, 2010 at 16:41
רותם שלום,
שני סיפורים מהחוג למדעי המדינה, מהתקופה שבה אני למדתי באוניברסיטה, שמראים עד כמה בסופו של דבר "הכול פוליטיקה". בשנת 2000 למדתי "כלכלה פוליטית" אצל ד"ר מרטין שרמן, שמלבד היותו מרצה היה גם ממקימי "צומת", מפלגת הימין של רפול. התקופה הייתה ימי ממשלת ברק ושיחות אינסופיות במטרה להשיג שלום עם סוירה והפלסטינים. לא היה שיעור שבו הוא לא נכנס וקיטר על הממשלה ועל הוויתורים שהיא עושה. אני חייב להגיד שאותי כתומך שמאל לא רק שזה לא הרגיז, זה אפילו שעשע. נראה היה שהרבה יותר מעניין אותו לדבר על זה, מאשר להעביר שיעור בכלכלה פוליטית שלא היה קשור בכלל לפוליטיקה הבוערת. לא זכור לי שמישהו התלונן והתרגז על ששרמן "מטריד" אותנו בדעותיו הימניות.
במקביל לשרמן למדנו אצל ד"ר יואב פלד, שכל מי שלמד במדעי המדינה פגש את חזותו הקפואה, ואת יכולתו לומר דברים קשים ונוקבים בקול שקט. פלד היה ועודנו איש שמאל רדיקלי וקיצוני שהביע את עמדותיו הנוקבות בנושא הישראלי-פלסטייני. ובכל זאת, גם הימנים שבינינו חיבבו אותו מאוד ולמה? משום שפלד נהג להתגולל גם על בית המשפט העליון, ולדבר באופן אוהד על המזרחים ולהצדיק את בחירתם בימין ובש"ס על פני השמאל שקיפח אותם. יותר מזה, הוא אפילו טען שאריה דרעי נרדף על ידי האליטה האשכנזית בגלל היותו איום עליה ובגלל מוצאו המזרחי. בקיצור, מבלי שפלד התכוון לזה, הוא הצליח דווקא בגלל עמדותיו השנויות במחלוקת להתחבב על כולם.
ואחרי האנקדוטות האלה, אני חושב שהאקדמיה לא צריכה לצעוד עם הזרם, להשמיע קולות שונים ממה שאנחנו שומעים חדשות לבקרים, ולאפשר לסטודנטים וגם לציבור הרחב להתמודד עם רעיונות מאתגרים. כל הניסיון לקטלג בין ימנים לשמאלנים, ציונים, פוסט ציונים ואנטי ציונים נראה לא טוב ומריח רע. מה גם שמי שנתפס אנטי ציוני בעיני אחד, ייחשב בעיני מישהו אחר כמתון דווקא, אז איך באמת אפשר לקבוע זאת?
מדוע למשל יהודה שנהב נחשב לרדיקלי ואנטי ציוני בגלל שהוא תומך במדינה דו לאומית, בעוד שאנשים כמו משה ארנס ורובי ריבלין שתומכים באותו דבר נחשבים לציונים? האם מי שתומך בביטול חוק השבות כי תם זמנו, אבל חושב שזכותם של היהודים הייתה ועודנה לבית לאומי הינו ציוני או פוסט ציוני? האם מי שחושב שצריך לתת אוטונומיה תרבותית לערביי ישראל הוא פוסט ציוני. כי אם כן, אז גם פרופ' אמנון רובינשטיין, ציוני מובהק תומך בכך. בקיצור, כנראה שהרבה מהדברים הללו הם שאלה של מי אתה ואיך האחרים מסתכלים עליך, מבלי לבחון דברים לגופם.
אוגוסט 22, 2010 at 18:49
לשי
שנהב נחשב לאנטי ציוני כי הוא מגדיר את עצמו דרך שלילה של משהו שהוא קורא לו "ציונות". ארנס וריבלין נחשבים לציונים כי הם מגדירים את עצמם דרך חיוב של משהו שהם קוראים לו "ציונות". הא"צ הממוצע קם בבוקר, מתבונן סביבו, ורואה רשת של ידע וכוח ציונים שמווסתים ומנהלים את המציאות, וחובה-על-כל-אדם-הגון לנתק אותם.
הדו לאומיים הרביזיוניסטים קמים בבוקר, ורואים את העם היהודי בקשר שיכול להיות סבבי עם הפלסטינים, או משהו כזה. הם מחפשים מדינה דו לאומית שתהיה טובה ליהודים, מדינה דו לאומית ציונית – גם אני בעד, אגב – כלומר יישום של הפוליטיקה היהודית, היא הציונות, במבנה דו לאומי.
אנטי ציונים, מנגד, נוטים לפעול לחיסול ומחיקה של פוליטיקה יהודית (זה בקורלציה לא רעה עם הנטיה לראות את הציונות כחזות כל הרוע, אבל לא ההגדרה הראשית. ההגדרה הראשית היא הציונות כחזות כל הרוע. לאחרונה הדבר מגיע יחד עם אנטישמיות קלאסית מהזן של יוסי גורביץ, כלומר משהו שמקשר את הרוע הציוני למבנה-עומק-שונא-אדם-באופן-בלתי-פתיר ביהדות גופא).
אוגוסט 22, 2010 at 18:59
שי,
"אני חושב שהאקדמיה לא צריכה לצעוד עם הזרם"
נכון, אבל היא גם לא יכולה לנסות לייבש את הנהר, אם בזרמים עסקינן.
————————–
"מה גם שמי שנתפס אנטי ציוני בעיני אחד, ייחשב בעיני מישהו אחר כמתון דווקא, אז איך באמת אפשר לקבוע זאת?"
מבחן פשוט מאוד: מי שמכיר בזכות של יהודים להגדרה עצמית לבין מי שלא מכיר בה.
אוגוסט 22, 2010 at 19:20
אני חושב שאני מבחין במאמר הזה בבעיה שמתחילה להראות כבעיה המרכזית של מה שניתן לכנות 'השמאל הציוני'. נראה לי שזאת בעיית 'כן, אבל …':
הטיעונים שנטענו כאן זהים לחלוטין לטיעונים של "אם תרצו" עד כדי אפסילון. אבל ברגע האמת כשיש צורך בפעולה שיוצאת כנגד המיליה הטבעי (כלומר להתעמת אידאולוגית עם אנטי-ציונים ואולי אפילו לשתף פעולה במאבקים חשובים עם כוחות מהימין) – יוק.
כנ"ל גם בנוגע לעופרת יצוקה וה'מאווי מרמרה' – לישראל יש זכות להגנה עצמית, אבל … תהיה חכם לא צודק \ צריך להיכנס ומיד לצאת \ לא עשו את זה נכון \ כשלון יח"צ היה צריך לתת להם לעבור וכו'.
לא ניתן להניח את האצבע על סוגיה אחת באופן ריאלי שבה השמאל הציוני מבדל את עצמו מהשמאל האנטי-ציוני מעבר למילים. ולא שמילים ואידאולוגיה לא חשובה. אבל אם מקווים מתישהו להפוך לתנועת המונים – כדאי להציג גם יכולת להתחבר עם ציבורים שהם לא השמאל הקלאסי (כל ה10 מנדטים) ולא זהים בכל ניואנס אה, וגם קצת חוט שידרה. זאת בהנחה שקונספטים כמו 'השמאל הלאומי' הם לא פשוט תרגיל מתוחכם ביחסי ציבור.
אני חושב שמישהו אמר את זה קודם (עמית כהן ואולי בהקשר אחר ג'ו כלום?): הבעיה שאנשים מבינים בשכל ששמאל זה לא אנטי-ציונות אבל עדיין מתביישים לומר את זה בפה. וגם שבשום מצב במציאות הריאלית לא תופסים את 'השמאל הציוני' תומך במדינת היהודים בטעות.
אוגוסט 22, 2010 at 19:50
האמינו לי אני מכיר את האבחנות האלה, אבל אני לא חושב שזה נכון להסתכל רק על הדרך שבה אדם מגדיר את עצמו. ריבלין וארנס יכולים להגדיר את עצמם כציונים, אבל אם בסופו של דבר הם יביאו אותנו עם שנהב למדינה דו לאומית, הציונות שלהם לא שווה דבר, כי בסופו של דבר הם יביאו אותנו לתוצאה מאוד לא רצויה: מדינת ישראל פשוט תימחק.
מצד שני, ח"כ דב חנין הוא אמנם לא ציוני, אך הוא תומך ברעיון שתי המדינות, ולכן הוא משרת, בעיניי לפחות, מטרה ציונית.
ועוד דבר, זה מאוד פשטני העמדה של מי שתומך בזכות היהודים להגדרה עצמית מול מי שאינו תומך. מה עם מי שתומך ברוב יהודי וברעיון הציוני אבל תומך גם בביטול חוק השבות, כמו ירון לונדון למשל? האם הוא פוסט או אנטי ציוני? מה עם מי שתומך בביטול הסוכנות היהודית והקרן הקיימת משום שאינם רלוונטיים עוד? מה עם מי שמתנגד ל"ייהוד הגליל" מתוך הנחה שכל האזרחים צריכים להיות שווים כאן, אבל תומך בחוק השבות? בקיצור, המציאות קצת יותר מורכבת מההגדרות שאתם מנסים להציג כאן.
אני למשל מגדיר את עצמי כציוני, ובהיבטים מסויימים כציוני שמרן, מבחינת תפיסת העבר הציונית. כלומר אני תומך בהשקפה שלעם היהודי יש זכות הגדרה עצמית ושמקומו הוא בארץ ישראל.מצד שני, אני תומך בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, תומך בשיוויון מוחלט בין יהודים לערבים, ויש לי הרהורים לגבי מידת הרלוונטיות של חוק השבות כיום. האם אני ציוני, פוסט ציוני או אנטי ציוני? בעיני עצמי אני ציוני. סביר להניח שבעיני אחרים אני אנטי ציוני או פוסט ציוני.
אוגוסט 22, 2010 at 20:08
שי, נראה לי שאתה לא מבין את הטיעונים.
אין בעיה עם דיבורים על פוליטיקה (על מה ידברו בחוג למדעי המדינה, על כדורגל?) אין בעיה עם מרצה שמעביר תיאוריה שמרגיזה את מי שלא יהיה.
יש בעיה כשמלמדים תיאוריות ספציפיות ומוחקים את האחרות או מקטינים אותן עד כדי זניחות. יש בעיה במחקר והוראה שסוטים מכללי האתיקה המדעית.
הנתונים שעלו מראים לכאורה על הטיה מובהקת שהופכת את התהליך בחלק מהמחלקות מ"הוראה ומחקר" ל"אינדוקטרינציה ואקטיביזם פוליטי".
אם הנתונים נכונים יש בכך פגיעה בעיקרון השוויון, באתיקה המדעית, בטובת הציבור, בחופש האקדמי, ואפילו בשרות המסחרי גרידא שניתן לסטודנטים ששלמו עבור הרחבת הדעת, וקיבלו את צמצומה.
ההתנגדות לבדיקה עניינית של הנתונים שהועלו מדאיגה אף היא, שכן היא סתימת פיות למהדרין ואנטי-אקדמיות, ובנוסף מבזה את האקדמיה כולה שכן כתוצאה ישירה חלקים גדולים בציבור מאמינים שיש לאקדמיה כולה מה להסתיר, ולא רק למחלקות הנגועות.
ואגב, דעותיו של ד“ר יואב פלד שתיארת כלל לא "שנויות במחלוקת" אלא רק אצל מי שלא מבין "שמאל" מהו. כפי ששחקני מכבי אלקטרה ת"א אינם עובדי אלקטרה ולפני כן לא היו עובדי עלית, כך ניתן בישראל הכינוי "שמאל" לגוש פוליטי שהמשתייכים לו ברובם המכריע אינם שמאליים בדעותיהם כלל, להפך: זעיר בורגנים עד גדולי הקפיטליסטים.
חשבתי שמלמדים את הדברים הללו בחוג למדעי המדינה.
אוגוסט 22, 2010 at 20:31
שי,
מדוע "כל הניסיון לקטלג בין ימנים לשמאלנים, ציונים, פוסט ציונים ואנטי ציונים נראה לא טוב ומריח רע"?
מה הבעיה בדיוק? מה הנזק הגדול לטענתך שנגרם מכך שאנשים יגדירו את עמדתם ביחס לעמדות הסובבים אותם?
אוגוסט 22, 2010 at 20:46
שי,
יכול להיות שמחר בפרץ קרני גמא יוחרב כדור הארץ ומכאן יוצא שגם ליקום יש פוטנציאל אנטי ציוני.
למרות שאתה מחפש סיבוכיות, ואכן החיים בדרך כלל כאלה, כאן אין סיבוך כלל. אין אנו דנים באנשים עם רעיונות בעלי פוטנציאל ל… אלא לאנשים עם עקרונות שבשאלה פשוטה "האם אתה מקבל את זכות היהודים להגדיר עצמם בארצם?" תקבל או "כן" או "לא" או גמגום ממבו ג'מבו שמשמעו "לא".
————————
"אני לא חושב שזה נכון להסתכל רק על הדרך שבה אדם מגדיר את עצמו."
צריך להסתכל *רק* על הדרך שבה אדם מגדיר עצמו ואני אדגים:
ציטוט:
"אני תומך בהשקפה שלעם היהודי יש זכות הגדרה עצמית ושמקומו הוא בארץ ישראל" – זה אתה אמרת. לכן אתה אנטי אתה לא.
אוגוסט 22, 2010 at 21:53
הדיון הזה חוצה בלוגים. הנה טיעון שהזדהתי איתו מאוד, שנכתב כתגובה לאותו נושא ב"גלוב". הזדהתי, כי גם אני למדתי כלכלה בזמנו. ובחוגים לכלכלה שאני למדתי, יש יצוג לדעה אחת בלבד, והיא הדעה הקפיטליסטית. רוב ההתנגדויות ה"סוציאליסטיות" של הסטודנטים נתקלות בזלזול בוטה.
שלא תבינו לא נכון. הפוסט ציונות מגעילה אותי. אבל להגיד שהאקדמיה צריכה להיות מאוזנת… נו, זה לא קורה באף פקולטה, כמעט.
אוגוסט 22, 2010 at 21:55
שי יקירי
אני אחסוך לך קצת: אפשר להתלבט אם אתה ציוני או לא, אבל די סביר שאם אתה מגדיר את עצמך כציוני, אתה לא אנטי-ציוני.
אוגוסט 22, 2010 at 23:50
כמו בהרבה מקרים אחרים, הדוח של "אם תרצו" מערבב טענות שראויות לתשומת לב ובדיקה יסודית עם שטויות מופרכות. בין הדברים הראויים להתייחסות: תגובות לא סובלניות כלפי סטודנטים ימניים; הבעת עמדות פוליטיות פלאקטיות מצד מרצים ללא הקשר רלוונטי וללא הנמקה (ברמת הטוק-בק), עניין שהוא בעייתי בלי קשר לאופי העמדה המובעת; מתן במה לאוניברסיטה לנאומים פונדמנטליסטים (כאן הקו יותר בעייתי, שכן גם כינוסים של תאים דתיים-לאומנים בוודאי נכנסים לקטגוריה זו וקשה קצת להציב קריטריונים אוניברסליים); הפגנות הסתה וגזענות בעייתיות – שוב, אם אכן נכונים הציטוטים של מי שמעדו באמינותם לא פעם.
לצד העניינים הללו יש בעיקר ציטוטים של הבעות עמדה ועצומות עליהם חתומים מרצים ושאמורים לזעזע את המיינסטרים הציוני. ביניהם עצומות- טיפשיות בעיניי – לחרם לא סלקטיבי על ישראל\ האקדמיה.
בחלק על לימודי הלאומיות יש בכלל עדשה גסה של תיוג. בין היתר נטען שם שג'ון רולס, כהוגה ליברל, שולל כל הטייה ערכית של מנגנוני המדינה, ורוצה מדינה "ריקה" ערכית. רולס ודומיו נספרו כמאוזכרים אזכור יתר. לעומתם גישות רב-תרבותיות או קהילתניות המכירות בזכותן של קהילות, ולא רק פרטים, לשעתק את ערכיהם וסמליהם, אוזכרו פחות. ייתכן ויש כאן עיוות באיזון התיאורטי, אך הוא לא קשור כלל לויכוח על ציונות לעומת פוסט-ציונות, אלא על עמדות ברות הגנה אקדמית.
לדוגמה, יש טעם לבקר את הדגשת היתר של העמדה הרולסינאית בפרשנותה הליברלית האדוקה בלבד (אם אכן כך הוצגה) ולו משום שהלוגיקה של ג'ון רולס עצמו מובילה בהכרח אל מעבר לליברליזם, אל הרב -תרבותיות. הרעיון של משא ומתן מופשט מאחורי מסך בערות מכיל בהכרח זכויות של צדק חלוקתי בהון חברתי (ובתוך כך זכות ההתאגדות וההתקהלות לקהילות). הפתח הזה מציב את הגבלת הצגתו של רולס כעמדה ליברלית-טהרנית -הרואה רק בפרט הבודד נדוקת מוצא להסדרים בחברה – היא בחירה בעייתית מאוד (על אף שרולס עצמו ראה עצמו ליברל, זכותינו לחלוק עליו), וספק שאכן כך קורה. אבל כך רואה זו העדשה הגסה של "אם תרצו". ואם צודקים הם, וכך קורה, יש פה אכן בעיתיות – והיא קשורה רק בדימיונם הקודח לויכוח ציונות כן, לא, למה וכמה.
יש עוד כמה אנקדות: על אורי רם הם מלינים כי החדיר את המושג "פוסט-ציונות" לשיח – ורק שכחו להזכיר כי עמדתו כלפיו הייתה דואלית למדיי; הם מקוננים על הדגשת הגישות הרואות בלאומיות תופעה מודרנית שהתחילה במאה ה-18 ומכנים זאת פוסט\אנטי-לאומיות (אבל קביעה היסטורית כזו לא אומרת כשלעצמה דבר נגד הלאומיות כקונסטלציה הסדרית, אלא שזה קצת דופק את הנראטיב הפוליטי של השיבה הבייתה מהגלות); את עמדתו של הברמאס הם מנתקים מההיגיון הבסיסי שלו של ראציונליות תקשורתית, המדגישה קודם כל את היכולת להסכים על עקרונות משותפים, עמדה שבעצמה מאפשרת זליגה תיאורטית לרב-תרבותיות ואף לקהילתנות (ולכן יש לבחון איזה פרשנות של הברמאס מוצגית).
עם אי-ההזכרה של ספרו של רובינשטיין "ישראל ומשפחת העמים" אני נאלץ להסכים (במובן שהיא השמטה מצערת, לא הכרח) – זה ספר שאכן יש ללמוד וגם להתווכח איתו לפרקים.
תיוג הסילבוסים שלהם הופך את העדשה הגסה לגרוטסקה – ספירת ראשים של אזכורים הנשמעים פוסט\אנטי-ציוניים. אגב, הדומיננטיות לגישות המבקרות היבטים כאלו ואחרים – בעיקר את אלו המיתיים – של הלאומיות, הם טבעיים במוסד ביקורתי, במדינת לאום שכל מערכת החינוך הבסיסית שלה ותרבותה מקדשים את הלאומיות בגוון המיתי שלה (לא כקונסטלציה הסדרית). כמובן שמסד ביקרותי הוא בעיקר ביקורתי כלפי המיינסטרים ואחר כך כלפי הביקורתיות על המיינסטרים.
חוץ מזה, גזירת הדרישות מהדוח הזה מכפירה.
וחוץ מזה נוסף, יש מרצים שמאלניים עם גסות רוח מעציבה, ובקריאת הדוח (ככל שהמקור הזה מדוייק) צריך להודות שקל להבין כיצד דמם של אנשי ימין רותח לפעמים באקדמיה.
אוגוסט 23, 2010 at 2:53
טוב, ממש לא התכוונתי להיכנס לענייו יהודית-דמוקרטית. זה לא הנושא של הפוסט של בעל הבית. לכל אלו שפתחו עלי פה: הצגתי טיעון מסוים לפיו יהודית מנוגדת לדמוקרטית. התשובות לטיעון הזה היו שאכן אין שיוויון במדינה היהודית אבל זה מה יש וככה זה, ואיזשהו קישקוש פוסט מודרני שמכחיש את בעית השיוויון במדינה היהודית דרך הכחשת מושג השיוויון. זה לא אומר שאני צודק. אפילו אם מאה שמאלנים ציוניים לא היו מצליחים להגן זה לא היה אומר שאני צודק, אבל זה כן אומר שנדרשת תשובה רצינית.
בכל מקרה זה לא המקום. הנושא של הפוסט של בעל הבית שונה ולהיגרר לנושא אחר יהיה לא מנומס. הנקודות שלי בתגובה כאן היו שונות: אין רע במה ש'אם תרצו' עושה, ויהדות ארה"ב רק תתמוך בקידום לאומיות ישראלית.
ואם כבר אני מגיב אז אני רוצה לחזק את מה שאנדר כתב "לא ניתן להניח את האצבע על סוגיה אחת באופן ריאלי שבה השמאל הציוני מבדל את עצמו מהשמאל האנטי-ציוני מעבר למילים."
אוגוסט 23, 2010 at 7:58
"אם תרצו" אינם בעד סתימת פיות! "אם תרצו" פועלים לשקיפות והוגנות גם באקדמיה שמתגלת יות ויותר כרקובה. "אם תרצו" יוצאים נגד ההגנה שיש למרצים שקוראים להחרים את האוניברסיטה שבה הם מלמדים וממנה הם מקבלים משכורת. וכשהאוניברסיטה כושלת מלהבין זאת, היא פונה לתורמים שיזכירו לה דרך הכיס, שעליה לקיים את ייעודה האקדמאי ולא לתת לקומץ שמאלנים אנטי-ציונים לחטוף אותה ולנווט אותה לאבדון!
אוגוסט 23, 2010 at 8:50
עופר,
א. סלח לי, אבל לא הראית ש"ההתנגדויות הסוציאליסטיות" היו מבוססות על ממצאים תקפים, ושהזלזול בהן כדבריך לא היה מוצדק.
באותו אופן יכולת גם למחות על כך שלא לימדו אותכם כלכלה סיינטולוגית.
ב. ונניח שאכן קיים עיוורון אקדמי בפקולטות לכלכלה כפי שאתה שאתה טוען, אז המסקנה שלך היא שזה המצב הרצוי לחברה ולא ראוי לשנותו?
ולשם ההקבלה נניח שעלתה טענה כשלך, והפקולטות לכלכלה עומדות על רגליהן האחוריות ומסרבות לדון בה, אז אתה (אקדמאי) "מזדהה" כדבריך עם סירוב לדון בטענה אקדמית?
ממתי אקדמיה מסרבת לדון בהיפותיזה שהיא "לא אוהבת"?
הטיעון שהעלית דווקא תומך במסקנה ההפוכה. למשל, טענה ולפיה אותה מונוליטיות קפיטליסטית (לטענתך) בפקולטות לכלכלה היא הסיבה לכשלון האקדמיה בחיזוי המשבר הכלכלי הגדול האחרון, או אפילו שהיא אחד הגורמים לו, תהיה טענה אקדמית לגיטימית. לנוכח משבר כזה, טיפשה תהיה החברה (והאקדמיה) שלא תבדוק טענה כזו באופן אקדמי כדי למנוע כשלים דומים בעתיד, על אחת כמה וכמה לנוכח סרוב עד כדי פניקה לדון בטענה שהאקדמיה ממשיכה לדבוק ב"קונספציה" מסיבות לא אקדמיות.
לעניין זה בוא נזכור את המחדל המודיעיני במלחמת יוה"כ למשל, ואת ההחלטה להקים יחידת בקרה יעודית במחלקת המחקר של המודיעין, שתבדוק דווקא את ההערכות ההפוכות לאלה שנתקבלו.
האקדמיה אינה עליונה לחברה אלא אחד ממנגנוניה, והדיון העקרוני על התנהלותה והתועלת (או הנזק) שהיא גורמת הוא בהחלט בתחומו של הציבור.
ג. אפרופו "התנגדויות סוציאליסטיות", מי שקורא לרגולציה של וול-סטריט ייתקשה לנמק את התנגדותו לרגולציה של האקדמיה. שניהם משאבים ציבוריים ושניהם משפיעים באופן קריטי על חייהם של רבים מאד.
אוגוסט 23, 2010 at 9:03
יורגן,
גם אם לא "התכוונת להיכנס לעניין יהודית-דמוקרטית", נכנסת אליו.
העלית טענה והיא נסתרה, ולא רק על ידי. בין היתר הוכחתי לך ששויון מוחלט לא יכול להתקיים בחברה שוויונית ולא סתרת, נקודה. הראו לך (ולא רק אני) ששויון אידילי לא מתקיים גם בחברות המערביות האחרות. אתה קורא לזה "קישקוש פוסט מודרני" כי כנראה אתה לא אוהב את המסקנה, וכנראה כי אתה לא אוהב שסותרים את הטענות שלך.
לטיעון שלי אין שום קשר לפוסט מודרניות, זו דווקא לוגיקה קלאסית, ברשותך. חבל על העצבים.
אוגוסט 25, 2010 at 15:40
גדי היקר!
אני מאוד מכבד את דעותיך, עם חלקם אני מסכים יותר ועם חלקם פחות.
שאלתי היא איך אפשר בשם האקדמיה לקדש כל דעה? האם לנציגי ציבור כלומר גם למרצים מותר להגיד הכל? האם מבחינתך אין כזה דבר גבול לחופש ביטוי אדמי כוונתי לומר כל אחד יחשוב לעצמו את דעתו אך ברגע שמלמדים דעות קיצוניות במוסד שסמתוקצב ע"י המדינה, זה לא קצת בעייתי?
אודה לך אם תוכל לענות לי על שאלות אלו.
אוגוסט 25, 2010 at 18:33
אסף:
אני רוצה להבהיר, עקב השאלה שלך, מה בדיוק "מלמדים" באוניברסיטה. בפקולטות למדעי המדינה והרוח לא מלמדים אילו רעיונות הם נכונים ואילו מוטעים – מלמדים את כולם, כולל את הדרכים שבהן הם סותרים אלה את אלה ותוקפים אלה את אלה. לכן אין שום בעיה ללמד גם תיאוריות "קיצוניות" כמו קומוניזם או ליברטריאניות, כל עוד מוצגת גם ביקורת עליהן וגם תיאוריות אלטרנטיביות. לזה נועדו כספי המיסים שנכנסים לאוניברסיטה: ללמד כמה גישות שונות ללאומיות/זכויות אדם/צדק/שיטה כלכלית, לא להסתיר אף אחת, כדי שכל סטודנט יבין במה הן כרוכות ויחליט בעצמו. כל גישה יוצאת נשכרת כשהדורש בשמה לא רק מכיר אותה ברמה האקדמית אלא אף מחזיק בה, לכן ראוי שמוסד גדול יכיל, בין ביתר, מרצים המחזיקים בעמדות "קיצוניות" ואומרים דברים קיצוניים.
אני מדבר כאן על אקדמיה טובה, זה לא אומר שזה המצב בכל מחלקה בכל אוניברסיטה בישראל. יש פוליטיקות, יש קליקות, מנה גדושה שקיפות הייתה עוזרת מאוד.
הערה שולית: למעשה כל אידאולוגיה וכל תורה מוסרית, בצורתה היבשה, היא קיצונית ומרתיעה. מה לעשות, קשה לנסח עקרונות מוסריים שפויים במילים.
אוגוסט 25, 2010 at 21:48
ואם בחד גוניות מחשבתית עסקינן, מאמר די מעניין על המצב של ביקורת הספרות בעיתון "הארץ".
http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/230810_open_letter_to_Amos_Schocken_and_Dov_Alfon_about_the_state_of_literature_criticism.aspx
אוגוסט 26, 2010 at 10:33
דניאל ר קבע:
"למעשה כל אידאולוגיה וכל תורה מוסרית, בצורתה היבשה, היא קיצונית ומרתיעה. מה לעשות, קשה לנסח עקרונות מוסריים שפויים במילים".
באשר ל "יבש" ו "קשה", בנושא הקליני טראפויטי רציתי לומר כי יש טיפולי ריכוך נגד יובש קשה, וזלין למשל. ובנושא הפילוסופי הנה לפנינו סיבה מדוע פילוסופים משמעותיים, ניטשה למשל, עברו מהעולם השפוי לאחר. ובכל זאת למרות ההכללה "כל !!!" רציתי לומר שתורת המוסר של אינשטיין למשל, פילוסוף ענק במשמעות המילונית, הבסיסית מקורית של המונח, לא הייתה קיצונית ובודאי לא מרתיעה.
אוגוסט 27, 2010 at 12:06
שר החינוך, גדעון סער, מצוטט בהארץ כמי שטוען שעל האקדמיה אי אפשר להחיל כללים של ייצוגיות פוליטית (בהקשר לטענות אם תרצו על
הדרת דעות מסויימות מהפקולטות).
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186685.html
אני לעמותו לא רואה דרך אחרת לשמור על פלורליזם חוץ מבדיקת מגוון הדעות שמחזיק הסגל. אני לא מקבל טענה כמו "יש פשוט הרבה יותר חוקרים ומרצים מצויינים שהם במקרה פוסט-ציוניים". נשמע לי לא אמיתי.
ספטמבר 2, 2010 at 0:13
מחמת העיסוק הנמרץ בפוליטזציה של הקורסים במחלקות לסוציולגיה כמעט נשתכחה השאלה מה רמתם האקדמית של הקורסים. להלן תאורו של הקורס "חברה בישראל", אותו מלמד פרופסור יהודה שנהב במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, כפי שהוא מופיע בסילבוס של הקורס.
"במהלך הקורס נציג עמדה סוציולוגית שמבקשת לערער על : ( 1) קיומו של מבנה אפריורי המכונה 'חברה ישראלית' 2) קיומו של נרטיב קנוני המקובל על כל החלקים בתוך החברה בישראל. על מנת לייצר גוף של ידע על החברה בישראל, אנו לוקחים ברצינות את הצעתו של הסוציולוג מקס וובר, לפיה יש לחקור את יחסי הגומלין בין מומנטים היסטוריים וקטגוריות אנליטיות. בעקבות וובר, נציג מומנטים היסטוריים המסתכמים לכלל פרגמנטים נרטיביים מגוונים ללא היגיון אחד מארגן. כל מומנט היסטורי ישמש חרך הצצה לאופן הבנייתן של קטגוריות אנליטיות/תיאורטיות, ובשל כך, כל קטגוריה אנליטית בה נשתמש תמוקם בהקשר היסטורי. מסגרת אפיסטמולוגית כזו אמורה לאפשר גמישות תיאורטית תוך הפעלת הקטגוריות האנליטיות על מגוון של מקרים היסטוריים."
פרקתי את התאור הזה למשפטיו כדי לנסות להבין אותו. אבל נסיוני מסתכם ברצף של משפטי שאלה. ברור לי שרב הנסתר על הגלוי בתאור זה, וכדי להבינו נדרשת תשתית של ידע וטרמינולוגיה שאינם ברשותי. מן הסתם תלמידי התואר הראשון בסוציולגיה מצוידים היטב בידע הדרוש לפענוחו של תאור הקורס.
"קיומו של מבנה אפריורי המכונה 'חברה ישראלית' "
מה מוסיפה המילה אפריורי למשפט זה ומה משמעותה בהקשר זה? לא סביר להניח ש'אפריורי' הוא נגודו הקנטיאני של ה'אפוסטריורי', כלומר מה שהוא קודם לכל נסיון. וכי מדוע נעלה בדעתנו מבנה שקודם לכל נסיון ובחינה?
"קיומו של נרטיב קנוני המקובל על כל החלקים בתוך החברה בישראל."
מהו נרטיב קנוני? האם הכוונה פשוט לנרטיב מקובל? אם כך לשם מה הכפל?
"על מנת לייצר גוף של ידע על החברה בישראל, אנו לוקחים ברצינות את הצעתו של הסוציולוג מקס וובר,
"
כדי לייצר את הידע אין צורך בוובר. נהפוך הוא: כדי לחקור את יחסי הגומלין שעליהם מדבר וובר יש לייצור גוף של ידע. מה פרוש "לוקחים ברצינות"? מה האלטרנטיבה? לקחת את וובר שלא ברצינות? האם את הסוציולוגים האחרים לוקחים שלא ברצינות?
"…לפיה יש לחקור את יחסי הגומלין בין מומנטים היסטוריים וקטגוריות אנליטיות."
וובר לא יכול היה להציע דבר כזה משום שמעולם לא השתמש במושג "קטגוריות אנליטיות". ומה הן קטגוריות אנליטיות? האם גם כאן האנליטיות היא נגודה הקנטיאני של הסינטתיות?
"נציג מומנטים היסטוריים המסתכמים לכלל פרגמנטים נרטיביים מגוונים ללא היגיון אחד מארגן."
כיצד מסתכמים מומנטים היסטוריים? בייחוד כאשר אין להם הגיון מארגן. ומה פשרם של הפרגמנטים הנרטיביים שבהם נתגלגלו המומנטים ההיסטוריים?
"קטגוריות אנליטיות/תיאורטיות"
הנה קפצו ובאו עלינו גם קטגוריות תאורטיות. האם הן שונות מן הקטגוריות האנליטיות או שחד הן? או בלשונו של המחבר: האם הקטגוריות התאורטיות מסתכמות לכלל פרגמנט נרטיבי מודולרי בהגיונו שהנו שכפול קונגרואנטי חתרני של הקטגוריות הפסוודו אנליטיות?
"מסגרת אפיסטמולוגית"
אין ספק שהאפיסטמולוגיה היתה חסרה כאן. האם לא כל מסגרת (למעט זו של תמונה) היא אפיסטמולוגית? ואם לא כך הדבר מה הופך את המסגרת המוצעת לאפיסטמולוגית?
"…גמישות תיאורטית תוך הפעלת הקטגוריות האנליטיות על מגוון של מקרים היסטוריים."
גמישות תאורטית מהי? וכיצד מפעילים קטגוריות אנליטיות על מקרים הסטוריים?
דבר אחד למדתי מתאור הקורס הזה. כדי להבהיר דברים יש להרבות בתארי שם. לעולם יבוא לאחר השם תואר, רצוי בלשון לועזת. "מבנה אפריורי", "נרטיב קנוני", "קטגוריות אנליטיות" ומוטב "קטגוריות אנליטיות/תאורטיות", "פרגמנטים נרטיביים", "מסגרת אפיסטמולוגית", גמישות תאורטית".
גם אם אין מבנה אפריורי ונרטיב קנוני של החברה בישראל, הרי דבר משותף יש להם לישראלים. צרופים בינאריים כדוגמת אלה, אי אפשר שלא יזכירו להם את הצרופים הנפלאים שהם חלק מן הנרטיב המקומי: "עופרת יצוקה", "כפת ברזל", חומת מגן" ודומיהם. על פי האגדה נוצרים הצרופים הלל ע"י מחשב. קשה להאמין לכך. אולם טענה עקשת אחרת אומרת שגם הצרופים שמצאנו בתאור הקורס הם פרי של תכנה מתוחכמת. אין לנו ראיות לסתור טענה זו. חיפוש קל בגוגל מגלה שהצרופים הללו הם יחידים בסוגם. למשל, הצרוף "גמישות תאורטית" מופיע באוצרות גוגל פעם אחת בלבד: בתאור הקורס שלפנינו.
אגב הלועזית: בניגוד לריבוי המילים השאולות מן הלעז שבתאור הקורס, הרי שרשימת הקריאה – החובה והרשות – היא פטריוטית ביותר. מתוך 162 מאמרים וספרים רק אחד (1!) איננו בעברית. יתר על כן, מבין 59 המאמרים שבקריאת החובה התפרסמו 35 (שהם 60% מכלל המאמרים) בכתב העת העברי המהולל 'תאוריה ובקורת'. נדמה אם כן שלשון עבר היא מבנה אפריורי המשמש להבנית נרטיב קנוני המקובל על פרגמנטים חברתיים רחבים.
איזה זבל אקדמי.
ספטמבר 2, 2010 at 0:41
גיבוב המילים הריקני הזה, האנליטי, אפריורי, קטגורי בעל הגמישות התאורטית המופלגת, ודאי מרשים את הסטודנטים. המסכנים מתפתים להאמין שיש עומק נאדר הוד מאחורי הצרופים החלולים הללו והמשפטים המעוקלים וחסרי הפשר. סביר להניח שהכריזמה של המרצה מכפילה את העומק הזה ומעניקה לו ברק ותחכום שלא מעלמא הדין.
והקולגות ברחבי האקדמיה שגם הם אינם מבינים את לשון הרזים הזו אם אינם חברים בכת הבקורת, מתעטפים באיצטלה של ענווה: "לא הבנו" אינה ראיה. אולי יש כאן איזו חכמה הנסתרת מעינינו. ועוד: מי יהין לבוא בריב אם אלה שלהם ורק להם הבקורת וכלי מבטאה.
יחי החפש האקדמי.
ספטמבר 2, 2010 at 10:29
צר אופק, חיזוק לדבריך היא "פרשת סוקל":
http://bit.ly/dvDWdy
והספר שכתב סוקל (עם שותף) בעקבותיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Fashionable_Nonsense
יולי 1, 2011 at 13:06
שלום לכולם
אני עושה סמינר בנושא פוסט ציונות באקדמיה, ותגובות הנגד שקמו מולה כדוגמת אם תרצו. המקרה בוחן שלי הוא אוניברסיטת בן גוריון, והשיח שמתקיים שם בין מרצי החלקות בכלל ופוליטקה וממשל בפרט, בין חברי תנועת "אם תרצו". אם יש לכם עדויות משיעורים, תמלילי שיעורים, או אתם מכירים מישהו שלמד או לומד בבן גוריון אשמח לעזרה, תודה מראש. הדס
hadassa84@gmail.com