• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=681
• תגובות ב-RSS

24 תגובות לפוסט ”ההיסטריה סביב השחיתות“

1. מאת רני:
   

   ספטמבר 20, 2010 at 12:25

   הנה סיפתח.
   באשר לאהרון ברק. כשיצא לגימלאות השמיעו לנו שמועות שהנה הוא נוסע ללמד בהרוואד, ייל, שיקגו, ניו-יורק והנה הוא מרצה בהרצליה. זה מה שעולם המשפט הבין לאומי, מלא יהודים חכמים (ראה קוטלר הקנדי וגולדסטון שכבר כנראה לא דרום אפריקאי)חושב עליו.

   איך מונעים משפטיזציה איני יודע אך להלן כמה גורמים.

   עלות נמוכה מאוד של יצירת עו"ד. אדם רוצה לצאת מאוניברסיטה עם תואר מפרנס ביד. יצירת מהנדס מכל סוג או רופא היא תהליך יקר מעבדות וציוד יקר, התמחות, והמקצוע מלכלך, מעייף, כרוך במאמץ פיזי לא מבוטל. לייצר עו"ד צריך מרצה, לוח, גיר, או כיום מצגת, וכיום אפילו לא ספריה, לרבים מיצרני עו"ד אין ספריה משמעותית, מוצאים דרך.
   שפע של עורכי דין יוצרים צורך בעוד עורכי דין. מהנדסים ורופאים צריכים מפעלים ובתי חולים זה גורם חוסם. עורכי הדין מגדילים חיכוך המערכת ואז צריך עוד עו"ד להקטין חיכוך ואז באים לשופטים גם הם עו"ד. מה צריך עו"ד? משרד ונגישות לספרות החוקים.
   בעולם של עו"ד עצם הדיון המשפטי סיבוכו, הארכתו, פילפולו, נהפך לערך.
   הכיסוי ההדדי של עו"ד ושופטים מול החשיפה ההדדית של אלופים ופוליטיקאים. כמה משפטים יש לרופאים שכשלו ו/או נכשלו או מהנדסים ( ראה פלקל) וכמה לעורכי דין יחסית למספרם וכמה לשופטים שכולם לפי חבריהם(ן) מלאכי השרת, הם(ן) לא; וזה מידע אישי.

   חוסר קביעה בחוק של עונשים לכל העוונות החטאים והפשעים. חוק שלושת המכות בקליפורניה (פעם שלישית לעולם ) צמצם צורך בעו"ד. בישראל נשפטים עד מאה פעמים.

   עונש מות מקטין צורך בעו"ד מסיבות ברורות.

   זהו לעכשיו.

2. מאת כפיר:
   

   ספטמבר 20, 2010 at 12:43

   ראשית, אנו אוהבים תמיד לקטר על כמה שמצבנו עגום. אבל צריך לזכור מספר דברים:
   בשנת 2002 חלקנו יחד עם גרמניה את המקום ה-18 ברשימת המדינות הפחות מושחתות. האם באמת נעשינו יותר מושחתים בתוך 8 שנים? לאו דווקא. אגב, תתפלאו לגעת כמה מדינות אירופאיות ואפילו מדינות מגוש האירו היוקרתי יותר מושחתות ממדינת ישראל הקטנה.

   נוצרה תופעה שבה הציבור אוהב לנגח את הפוליטיקאי באשר הוא עוד לפני שנעשה לו משפט.בקרוב מאוד, בפעם הבאה שיזעקו "שחיטות", אף אחד לא יקשיב.
   ובכלל, לפני שנשפוט את הפוליטקאי שצובר נקודות טיסה "על חשבוננו", מדוע שכל אזרח במדינת ישראל שאוהב לומר "כול המדינה מושחתת", לא יפשפש במעשיו שלו.
   לאזרח הפשוט שחותם אבטלה, גם כשהוא יכול למצוא עבודה בקלות, אבל פשוט לא מתחשק לו כרגע- אין לאותו אזרח שום זכות לומר על אף אדם מושחת. גם לא אם הוא נבחר ציבור.

3. מאת יריב א.:
   

   ספטמבר 20, 2010 at 18:53

   ב 2002 מקום 18 ובשנת 20109 מקום 32…..וואלה איך שאנחנו הופכים ליותר זכים ונקיים….איפוא נהיה בעוד 8 שנים? במקום 50?…אנחנו שואפים להגיע לתחתית כי אנחנו עם סגולה.
   אבל השאלה שלא נשאלה היא מדוע ארצות הברית, ובטח קנדה וצרפת, פחות מושחתות מישראל. והתשובה היא אכיפת החוק במדינות האלו שונה לחלוטין מזו הנהוגה בישראל. אדם בתפקיד ציבורי שרק ייחקר על עבירה פלילית יועבר או יושעה מתפקידו באותו יום אם לא יום קודם. אבל בישראל הנגבי עדיין חבר כנסת וליברמן עדיין שר החוץ ואולמרט כותב זכרונות ונוסע לטייל בעולם וברק ובוז'י מפרשת העמותות עדיין שרים בממשלה. אז כדאי שתתחילו להתבייש במצב הגרוע של מדינת ישראל ולא תתנחמו, כמו שהיינו עושים פעם בכדורגל ש"הפסדנו בכבוד", שיש מדינות במצב יותר גרוע. זה עושה לכם טוב?
   האמת היא שאין שטח אחד בארץ שלא הולך ונרקב ואין עוצר. גזענות גוברת בין יהודים (שלא לדבר על האדנות כלפי הלא יהודים), מערכת חינוך שמתרסקת לנגד עינינו, מערכת רווחה שנותנת לשרידי השואה להינמק מרעב, מיליון ויותר אנשים רעבים, מערכת בריאות קורסת ומושחתת, פשע מאורגן שמשתלט על כל המדינה, פערים חברתיים בין עשירים לעניים ברמה שאין בעולם המערבי,ויחסי הון-שלטון שהורסים את המדינה מבפנים. אבל ה"פופאי" הישראלי מבסוט מהחיים כמו שנכתב בגליון האחרון של טיים.
   ערך הבושה נעלם מהלקסיקון הישראלי. (שלא לדבר על ערכי סליחה, מחילה וכפרה).

4. מאת עמי בכר:
   

   ספטמבר 20, 2010 at 20:45

   2 נקודות מהירות – הראשונה סמנטית באשר לשימוש "היסטרי": ידוע ומובן לכולנו השימוש הרווח של המונח, אך על מנת למנוע רגישות יתר וחלילה הוצאת דברים מהקשרם (קל וחומר כשמדובר בכתבה שמפורסמת בעיתונות הכתובה ונחשפת לקהל רב [שלא לאמר ערב רב]) הרי שהמינוח "היסטרי" צריך להתחלף. היסטרי הוא רחמי. מהרחם. משהו שמיוחס להתנהגות נשית. ברור מאוד שכאן אין כוונה כזו, ובכל זאת – הערתי.

   הנקודה השניה והקצת יותר רצינית היא שאין למדד זה או אחר, שנדמה לי שכמעט לאיש אין צל של ידיעה כיצד הוא נקבע, איך ולפי אילו אמות מידה ומדידה, חשיבות מעבר לחשיבותו ה… אאא.. רגע! בעצם איזה חשיבות יש לו? אז הגענו למקום השלושים ומשהו. אז מה? או לעשריה הפותחת? או למקום הראשון? מה בכך? האם יש בכלל ספק בצורך הציבורי המתמיד לביקורת שלילית על הגוף הממשלתי, חקיקתי ודמוקרטי? לא ולא! ביקורת שלילית (ודווקא שלילית) היא כלי חשוב ומדרבן שדרכו ניתן להתקדם, לעלות ולשבח את המוסד הדמוקרטי דרך לימוד והקשבה לצורך של העם. נכון מאוד הדבר, כפי שהיטב הסברת, כי כשאין שום מידה הרי שניתן לשקוע בדיכאון ובציניות בלתי ברוכה. זה ודאי קורה במדינות עולם שלישי או מדינות שמדורגות אי שם עמוק עמוק בסולם השחיתות הממסדית הרעה. בעולם הראשון ובתרבות מערבית פורחת יש ערך מוסף חיובי ודוחף לביקורת שלילית מתמדת על הממסד ועל אי הצדק שבו. מאי הצד לא חסר, ברוך השם, לא במקום ה 32, לא בעשיריה הפותחת ואני אעיז ואסתכן להגיד שגם לא אצל המדינה שדורגה ראשונה בטבלאת חסידי אומות העולם.

   בברכה,
   עמי בכר

5. מאת יריב א.:
   

   ספטמבר 20, 2010 at 23:07

   לעמי בכר…עם היד על הלב…מה היית כותב אם ישראל היתה מקום ראשון בעולם, כלומר המדינה הכי נקיה משחיתות? גם אז היית אומר שהמדד לא חשוב?
   התגובה שלך היא קלאסית לאנשים שלא מרוצים ממה שהם רואים במראה. המראה משקרת אמרה המלכה המפורסמת. הפעם אתה לא מבסוט איך 31 מדינות רואות את מדינת ישראל במערומיה. ולפי הכיוון שאליו חותרת המדינה, יום אחד תתגעגע למקום 32.

   (לפי מיקרוסופט ישראל במקום הראשון בעולם בגניבת תוכנות. לפי ממשל ארצות הברית, ישראל בין המדינות הכי מושחתות מבחינת "כיבוס כספים לא חוקיים". פתאום סתם האוליגרכים מרוסיה קבעו את מושבם בישראל? סתם כך מרטין שלאף הבין שישראל עומדת למכירה? זוכר איך סגדו לגאיידמק?))

6. מאת פנחס:
   

   ספטמבר 20, 2010 at 23:58

   יפה

7. מאת שי:
   

   ספטמבר 21, 2010 at 14:47

   לו היינו עוסקים בתיאוריה נטו, היינו יכולים להסיק שמוסדות המדינה האליטיסטיים שלא נבחרו מעולם בידי איש: בתי המשפט, הפרקליטות, המשטרה ועמם התקשורת גרמו אומר להיאבק בנציגי הציבור של האזרח הקטן. יש גם מי שאומר שלאחר שהאליטה החילונית, השמאלית, הליברלית והאשכנזית איבדה את כוחה בתוך הפוליטיקה היא החלה לכבוש מקורות כוח דרכם תוכל להיאבק ב"אליטות החדשות".

   אבל האמת בשטח קצת יותר מורכבת. מעולם לא היו לנו נציגי ציבור כל כך בינוניים במקרה הטוב, ומושחתים במקרה הרע. אם יש נושא שבו כולנו יכולים להתאחד בו למאבק משותף: אנשי שמאל וימין, יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, הוא השאיפה לכך שיהיו לנו נציגי ציבור טובים יותר שידאגו קודם כל לנו ואחר כך לעצמם.

   אי אפשר להתעלם מהעובדות הפשוטות. נשיא שמואשם במעשי אונס. ראש ממשלה לשעבר שמואשם במעשי שחיתות, שר אוצר לשעבר שיושב בבית הסוהר בעוון מעשי שחיתות, שר רווחה שנתן טובות הנאה למקורבים וחובש גם הוא את ספסלי בית האסורים. נכון, יש מקרים שבהם בכלל לא היה צורך להגיע כלל למשפט, כמו במקרה של השר חיים רמון, אבל היוצא מהכלל אינו מעיד על הכלל. טוב מאוד שפוליטיקאים אינם עומדים מעל לאזרחים מהשורה, וזאת בזכות שלטון החוק. בהחלט מותר ואפילו חובה לבקר את שלטון החוק, אסור לרגע אחד להחליש אותם.

8. מאת יאיר:
   

   ספטמבר 21, 2010 at 18:12

   המדד בודק "מראית עין של שחיתות". כלומר כמה המדינה נתפשת כמושחתת (על ידי אזרחיה), ולא כמה היא מושחתת באמת – TI מבהירים יפה שהם לא מתיימרים לקבוע את רמת השחיתות האובייקטיבית.

   נקודה קריטית היא כמה אנשים נתקלים בשחיתות באופן יומיומי (שוחד כדרך יחידה לקדם משהו אצל פקיד או שוטר). בקטע הזה ישראל עדיין בסדר, ואולי תישאר כך. שחיתות ממסדית – יחסי הון שלטון כמו בפרשת הולילנד – זה סיפור אחר, ובנקודה הזאת אני חושב שכולם יסכימו שהמצב התדרדר מאד. הנקודה היא לא רק חיזוק הפוליטי, אלא הגנה על משאבי ציבור – הפרטה יוצרת זיקה מאד הדוקה בין הון לשלטון, ובאופן כמעט בלתי נמנע מייצרת הזדמנויות לשחיתות.

9. מאת גדי טאוב:
   

   ספטמבר 21, 2010 at 22:06

   לא נכון יאיר, זה לא בודק את תפישת השחיתות של האזרחים, אלא את התפישה בקרב קבוצות שונות, גם מחוץ למדינה, וביניהן אירגונים פיננסיים ועסקים – אנשים שזה שכמו שאומרים באנגלית שמים את הכסף שלהם איפה שהפה לשהם. לו זה היה רק סקר דעת קהל איש לא היה לקוח את זה ברצינות. והעובדה היא שמתייחסים למדד הזה מאד ברצינות.

10. מאת יריב א.:
    

    ספטמבר 21, 2010 at 23:56

    כתבתי קודם שערך הבושה נעלם. אבל בחו"ל היהודים מאוד מתביישים בסרחון שיוצא מחוגי השלטון בישראל. נשיא מואשם באונס ויתכן שילך לכלא. ראש ממשלה לשעבר מואשם בעבירות שוחד וגם גניבה מארגונים יהודים דרך ראשון טורס וגם הוא כנראה ילך לכלא. שר אוצר לשעבר יושב. שר לשעבר (בניזרי) יושב. שר לשעבר דרעי (ישב), שרי משפטים לשעבר (רמון והנגבי)הורשעו בבית המשפט, שר החוץ הנוכחי תחת חקירות על קבלת שוחד, ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני, מאות אלפי ילדים שהולכים רעבים לבית הספר, תחנה מרכזית בתל אביב שיובאה כנראה מאיזה עולם שלישי, ו….די, אני כבר לגמרי מדוכא.

11. מאת גדי טאוב:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 0:09

    לא נראה לי שאתה מדוכא, יריב א. נראה לי, למעשה, שככל שישראל מצטיירת רע יותר, כך אתה מתמלא שימחה לאיד. בכל אופן, אתה משתדל לצייר אותה רע ככל האפשר. אני מניח שאתה מספר לעצמך שזאת ביקורת בונה, ואם הניחוש נכון, אתה מספר לעצמך הבל.

12. מאת יריב א.:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 0:33

    גדי, גדי, לאיזה תהומות הדרדרת? קורא מחשבות נהיית? וואו. גם אתה כנראה איבדת את חוש הבושה.
    ואני, כגדעון לוי, חושב שציון הדברים השליליים שוב ושוב היא בקורת בונה. ואני מאוד שמח להיות באותו מחנה אינטלקטואלי כלוי. לא מוצא חן בעיניך שמזכירים לך עד כמה מושחתת המדינה בה אתה חי? ואתה חושב שהרפש לא פוגע בך? זו בקורת בונה כי היא מניחה שאולי ה"כבשים" יתעוררו ויפעלו לשינויים. האכזבה רבה שכלום לא קורה חוץ מהתקפות אישיות על המבקרים. ראה ערך "אם תרצו". מה קרה לאחד מהיסודות שהנחת לגבי תוכן התגובות? (כנראה אכלת משהו שלא התאים לקיבתך ונעשית נרגן.) אחד הדברים שמלמדים אנשים שמשתמשים בדואר אלקטרוני זה לא להגיב מיד על דו"אל שמרגיז. "שן על זה" אומרים באנגלית.

    אינני מאמין שאתה כתבת תגובה כזו "נמוכה מהחגורה". אם אי אפשר להתייחס לנושא אז בו נפגע בדובר? וואו, למדת משהו במועצת החכמים.

13. מאת המשחק של אנדר:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 1:41

    שי, הנקודה היא שהדיווח ומערכת הלוחמה בשחיתות יוצרת את אותה השחיתות שהיא מתיימרת להילחם בה. וגם מחריבה את השיח הפוליטי.

    ברגע שמכסת"חים כל דבר ושמים יועצים משפטיים בכל מקום, מן הסתם ההתקדמות הכלכלית מואטת והדרך היחידה לעשות משהו הוא לעבור על החוקים. לכן מראש האנשים שמגיעים למשהו במערכת הפוליטית עשו את זה על ידי משחק לא הוגן ולא הגון. זה מזכיר את הצבא עם החוקים הלא הגיוניים לשמירות: אין חייל שלא שובר שמירה. פשוט אין. השאלה איפה שמים את הגבול. ברגע שאתה נותן פקודות אדיוטיות ולא אוכף אותם, מן הסתם אנשים מתחילים לזלזל גם בדברים החשובים באמת. בקיצור, יש קורלציה ברורה בין בירוקרטיה לבין שחיתות ובין רדידות השיח הפוליטי להפיכת הדיון המוסרי והציבורי למשפטי.

    חמור מכך: הפכנו את הממשלה ללא רלוונטית. יצרנו מציאות שבה אין מערכות יצירתיות בארץ חוץ מאי מצוינות באוניברסיטה ובצה"ל וגם אלה הולכים ונכחדים. נתנו אפשרות לפרשנות גמישה ומרחיקת לכת של חוזים שלא כלשונם שיוצרת התדיינות אינסופיות בבתי משפט ומספקת בעיקר מקום לעוד ועוד עורכי דין ועוד ועוד כוח למערכת המשפט.

    זה לאו דווקא בכוונת מכוון (למרות שחלק בוודאי כן) אבל התהליך הזה מזין את עצמו. המלחמה בשחיתות והמשפטזציה בולעים את היכולת של ישראל ליצור ולחשוב ולמשול. וזה איום יותר חמור משחיתות, הרבה יותר. במקרה הזה, התרופה גרועה מהמחלה.

14. מאת אלון:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 2:23

    לעמי בכר, ביקורת שלילית היא לא האידיאל. ביקורת מלאה וממצה היא האידיאל. הביקורת לכשעצמה לא צריכה להיות שלילית ולא חיובית. היא צריכה לאפיין ולהצביע על המצב הקיים. מסקנות הביקורת צריכות להדגיש על בסיס הממצאים הן את נקודות הכשל והאמצעים בהם צריך לנקוט על מנת לתקן את הכשלים ולא פחות חשוב מכך את נקודות החוזק על מנת שנקודות אלו ישומרו ולא יוזנחו עד שיעברו גם הן לצד הכשל.

    התבוננות בדגש מוחלט על הצד השלילי של המצב רק מקדמת תרבות של כיבוי שריפות כי היא מעודדת באופן קבוע הסתכלות על חלק מהמציאות ולא על המציאות כולה. *כל* התעלמות מ*כל* אספקט של המציאות, טוב או רע, תגרום בסופו של דבר להדרדרות. ראייה לכך הוא המשבר הכלכלי האחרון.

    ולנושא עצמו, מצבה של מדינת ישראל בכי רע. אני לא יודע איך לעומת מדינות אחרות אך למען האמת גם לא כל כך מעניין אותי. אני לא נכנס לאחרים לתחתונים ולא משווה.

    בחיי האישיים אני מסתכל על איפה אני נמצא, לאן אני רוצה להגיע, מה צריך להיעשות כדי להגיע למטרה טמה נעשה בפועל.
    כשאני בוחן את חיי החברתיים-פוליטיים (שעליהם השפעתי פחותה בהרבה) על פי אותם פרמטרים, התמונה המתקבלת עגומה למדי.

    בוא נתחיל מהדברים האלמנטריים ביותר – דיור. זוג צעיר ממוצע שלא נולד "נכון", גם כזה שמרוויח משכורת משותפת יפה לא יכול להרשות לעצמו כמעט שום דירה. האופציות היחידות שיש לרוב האנשים לדיור זה איפה שאין עבודה ואז גם עלויות התחבורה קופצות וגם זמן אדיר נשרף כל היום על הנסיעות לעבודה וחזרה. רק להמחשה, כשגרתי אצל ההורים בחדרה ועבדתי ברמת החייל ולא היה לי רכב הייתי צריך לקחת שני אוטובוסים לתחנת הרכבת בחדרה, רכבת, ואוטובוס מהרכבת בת"א לרמת החייל. הנסיעה כולה ארכה כ3 שעות! והאבסורד הוא שהרכבת היתה המקטע שלקח הכי מעט זמן בשרשרת הנ"ל. ברכב זה יקח בשעות העומס בערך חצי מהזמן אבל עם סכנה מוגברת לתאונות דרכים, הרבה יותר כסף וזמן ועלויות מציאת חניה ודו"חות פוטנציאליים. וזה כשמדובר בחדרה שקרובה יחסית למרכז. מה יעשה מי שגר רחוק יותר? הרי הרוב המכריע של העבודה במדינה נמצא במרכז.

    לגבי הפוליטיקאים שלנו, רובם לצערי, במקרה הטוב חדלי אישים, במקרה הפחות טוב מקדמים רק את עצמם ובמקרה הגרוע ביותר מקדמים את רצונם של בעלי אינטרסים שונים. איך אפשר להסביר שר בממשלה! שסוגר שירות תשלום ממוכן בשבתות ובחגים כדי להטמיע בי מורשת???

    אני חושב שבעיני הציבור בארץ גם מעשים שאינם מהווים שחיתות מבחינה פלילית נתפשים ככאלה. לדוגמא, האכיפה הסופר סלקטיבית של משטרת התנועה של עבירות תנועה. אחרי שאינספור מחקרים קבעו כי מהירות היא גורם שולי בתאונות דרכים, כולל כאלו שהוזמנו ע"י משרד התחבורה, עדיין רוב רובה המוחלט של האכיפה מתמקד בעניין זה משום שהוא הקל ביותר לאכיפה (נוח למשטרה) ולכן גם מכניס ביותר (טוב לאוצר). מיותר לציין שתשלומי הקנסות לא עוברים למימון מניעת תאונות דרכים אלא נכנסים ישר לקופת האוצר. אפילו המצלמות שמוצבות בימים אלו, מוצבות בכבישים בעלי הנסועה הגבוהה ביותר ולא במסוכנים ביותר (נסועה גבוהה = יותר כסף) ורק שליש מהן הן מצלמות אור אדום – עבירה שנעשתה כל כך שגרתית שלא נראה לי שאני עומד ברמזור מבלי שמישהו אחד לפחות יעבור באדום מוחלט.

    אז כשהאזרח הקטן רואה איך מתייחסים לחייו מחד ואיך לכיסו מאידך הוא תופש את זה כשחיתות גם אם אין אף אחד שאתה יכול להצביע עליו באופן אישי כזה שקיבל/נתן "דבר מה".

    מה שכן, פני נציגי הציבור כפני הציבור. הציבור ברובו אדיש לחלוטין. מעבר להתלונן בשיחות סלון ובטוקבקים עילגים הרוב לא יעשו שום דבר לתיקון המצב.

15. מאת דרור ק:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 10:39

    העובדה שבישראל אי אפשר לבטל דוח תנועה באמצעות שטר של מאה שקל היא לא זניחה. טוב שאנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו, אבל כשמקוננים על שחיתות, צריך לזכור שיש מדינות שבהן אדם נחשב לקמצן וצדקן אם הוא לא משחד שוטרים באופן קבוע. בישראל תופעות כאלה של שחיתות עדיין נדירות. בנוסף, יש טעות אופטית בהתייחסות לחקירות ומשפטים המתנהלים נגד בכירים כאל שחיתות. אמנם עדיף שהבכירים היו מתנהגים כמו שצריך, אבל העובדה שהם נשפטים ואף מושלכים לכלא כמו כל אזרח שסרח, מעידה דווקא על עבודה תקינה של מערכת הפיקוח. בעצם אנחנו מתדיינים כאן אם מערכת הפיקוח אינה מוגזמת, כמו בן-אדם שהרופא ממליץ לו להפסיק את הדיאטה כי הוא כבר רזה מדי.
    יש לנו בעיה קשה של אנשים בינוניים בעמדות הבכירות. אנשים טובים יחסית שמנסים להתברג לתוך המערכת הפוליטית מוותרים מהר מדי ביאוש. זו בעיה רצינית, אני רק לא בטוח שזו בעיה של שחיתות. יכול להיות שצריך לחפש את המטבע במקום אחר.

16. מאת דודי:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 11:20

    נקודה נשכחת בדיון בישראל היא נושא הכדאיות הכלכלית של תשלומי שוחד. בהינתן רמה מוסרית קבועה בין כלל משתתפי הסקר, ישראל היא מקום הרבה פחות מושחת מרוב העולם המערבי משום שתי סיבות – רמת החיים, וגודל השוק. רמת החיים תקבע את הסכום שדרוש להשחית נושא משרה – וכאן ברור שהסכומים אינם שונים מרוב העולם המערבי ושונים בסידרי גודל מהעולם השני והשלישי. ה'יתרון התחרותי' של ישראל בנושא השחיתות הינו בעובדה שגודל השוק זעום ומעט מאוד עיסקאות יצדיקו שוחד בסכום שייטה את כף המאזניים המוסריים של נושא המשרה. היה שוחד ויהיה שוחד לנצח. גם בישראל. אבל מטרתנו היא להילחם בשחיתות ולא להלחם בעצמנו. אני מוכן לדון בשאלה האם הרמה המוסרית של הישראלים נמוכה משאר משתתפי הסקר, אבל כפי שטענתי המוסר בישראל צריך להיות נחות משמעותית כדי להצדיק את מקומנו בסקר – מתחת למדינות כמו גרמניה וארה"ב שלהן היסטוריה מערכתית של הון שלטון.

    אני לא קונה את הסיסמאות על הרמה המוסרית הנמוכה.

    אבל בנושא הרמה המוסרית בישראל או ליתר דיוק לנושא איך שהרמה נתפסת ומיוצגת בשיח הישראלי, שהינו גם נושא הנגבי, קצב, רמון, אולמרט ורבים אחרים מצאתי קצה חוט של רעיון. תפיסת העולם של האקטיביזם השיפוטי היא ככל הנראה לי שורש הרעה החולה. ואפרט: טוענת הגישה שהכל שפיט. ואם הכל שפיט, אזי הכרעות במרחב הציבורי אינן מתקבלות על בסיס ערכי אלא משפטי משום הפומביות והדיכוטומיות של הכרעה משפטית לעומת הכרעה ערכית. שלושת התוצאות המידיות הן ראשית, הנאום הרגיל של הנאשמים "אני זכאי עד שלא הוכחה אשמתי" או "הפרקליטות מתנכלת לי" ואובדן האמון הציבורי בשלושת הרשויות גם יחד. התוצאה השניה היא השתתת נטל ההוכחה לפי דיני הראיות ומעל לספק סביר, ולמעשה קבלת גושפנקה ציבורית למעשה אם לא הוכחה אשמה פלילית – כאשר הבעיה ע"פ רוב אינה המעשה הפלילי הספציפי שנעשה בעבר אלא כושר השיפט בעתיד של נבחר הציבור. הבעיה השלישית והחמורה מכולן היא העלמות הסולם הערכי של טוב ורע, של מקובל ושל פסול והחלפתו בפילפולים משפטיים. במקום הכרעות אמיצות אנחנו נשארים עם כשר אבל מסריח – והרשעתו של הנגבי היא רק הדוגמה האחרונה. השתלטות השיח המשפטי על השיח הערכי נובע לעניות דעתי מתפיסת הכל שפיט. אין שום היגיון ששאלות ערכיות יובאו למבחן בג"ץ ולא למבחן הכנסת. אינני טוען שאהרון ברק בגישתו התכוון להרע לחברה, למדינה או ללכידות החברתית, אבל אני משוכנע שהוא לא הבין את המבנה של תהליכים חברתיים.

17. מאת אורן:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 12:19

    קצת אוף טופיק, אבל רק קצת:
    "לפי מיקרוסופט ישראל במקום הראשון בעולם בגניבת תוכנות"
    "גניבת" תוכנה היא misnomer, כיוון שפיראטיות אינה גניבה. http://questioncopyright.org/piracy_is_not_theft

    שלא נדבר על זה שסין הרבה הרבה יותר גדולים בזה, אבל אף אחד במיקרוסופט לא מעיז לרדוף סינים על זה, כדי לא להינגף בשוק. http://business.timesonline.co.uk/tol/business/industry_sectors/technology/article2098235.ece

    שלא נדבר על זה שאני לא מבין את הקשר בין העתקת תוכנות לבין שחיתות. או בעצם בין גניבה או שוד לבין שחיתות.

18. מאת רני:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 15:53

    בשביל פרופרציות. ראיתי בבלוג אחר וחפשתי ברשת. יש כל מיני צורות לשחיתות או בלשון הקודש נבלה ברשות התורה.
    בשוודיה חוואים וחקלאים דרשו מבית המשפט לאשר שלנוודים הפינים (סאאמי ) אין רשות לרעות את אילי הצפון בשטחים ענקיים. הנוודים טענו שהם עושים זאת בעצם מלפני תחילת הזמן, מה שנכון כללית והארכיאולוגיה תוכיח. בעלי החוות זכו בבית משפט איזורי ב 1996 ובבית המשפט לעירעורים ב 2002 ולאחרונה בג"צ שוודי אמר שלא יעסוק בזה. דומה להפליא לסיפור הבדווים בארץ גם בכך שלנוודים יש מדינת לאום בפינלנד.
    זה תהליך של פגיעת עם בעם והתנחלות של עם אחד בשטחי עם אחר שנמשך מאות שנים, לפעמים באש ובחרב וכיום ממש היום על ידי עורכי דין. לדעתי זה מעורב בהמון שחיתות מנומסת מעונבת אבל שחיתות. בציניות אמרתי שאחרי החלטת בג"צ, האיכרים, הרועים והאילים הלכו להפגין מול השגרירות הישראלית ובעד זכויות הבדווים. כל זה מתחולל בשעה שהשוודים נקראים להחרים את ישראל בגין דבר זה או אחר ונשטפים בתעמולה אנטי ישראלית גם בטיעונים שקריים מושחתים, אם כי נראה לאחרונה שלמישהו, לאו דווקא אוהד סאאמי נמאס מהצביעות.
    קנדה מבצעת בשיטיות השמדה באלכהול ובמזון מוכן ובחוקי צייד של האינואיטים מלווה, כמו במקרה הפינים בשוודיה, בפעילות סוציאלית מתחסדת. בשני המקרים זו שחיתות חוקית מלווה בהמון שחיתות פשוטה מתנות לשופטים ושוטרים החתמת אנששים שלא מבינים על ניירות וכ"ו. מי שומע מי יודע, אפילו אנשים שגרים בשוודיה ובקנדה לא יודעים את מה שהשליטים לא רוצים שהם יידעו.
    אינדונזיה, סין והודו עוברות את הפיתוח הכי מהיר בעולם, הן לפי כל ממד הרבה יותר מושחות מישראל. גם כל ארצות ערב והאיסלם כך, לפי כל מדד מתפרסם.
    הבעייה היא שטיפת המוח המתמדת נגד ישראל שמזמן איבדה פרופורציות. ראה האמירה על קרציות על הכלב של אחד מאהבי השלום הישראליים.

19. מאת שחר: כרגיל המטרה הקדושה להגן על קדימה:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 17:13

    קדימה אולי למעט ש"ס היא המפלגה המושחתת ביותר כיום במערכת הפוליטית. גדי טאוב שהפך לחסיד של קדימה ואדיאולוגית "האין פרטנר שלה" ו "כל הערבים השקרנים" חש צורך להגן עליה.
    נכון לא כל הפולטיקאים מושחתים, אבל כמאט כל הפולטיקיאים המושחתים כיום באים ממפלגת קדימה.

20. מאת לורן:
    

    ספטמבר 22, 2010 at 21:22

    יריב- אמת כואבת נעוצה בדבריך. כל אחד יכול להזדהות בקלות. רובנו, שכבת האזרחים השפוים בדעתם, רוצים ומקווים לטוב כשלמעשה העיתונים רק חושפים בפנינו אמיתות מזעזעות, אך לעיתים צריך להתבונן בפרופורציה- גודל המדינה: כ"כ קטנה אך גועשת מידי, סיר בישול של עדות דתות אמונות ומה לא?, תקציב ביטחוני במימדים לא הגיונים למדינה כה זעירה (אך מוצדק), ועוד ועוד ועוד. אירועי שחיתויות כמו שרשרת ההפתעות של אולמרט וכל מיני אחרים, נובעת מהכוח שהיה לו ומכמות משתפי הפעולה. בני אדם לנצח יסגדו לממון (רובם) ומשם מגיעה המצוקה האמיתית, על אף שיתכן שלא תסכים איתי ותסתכל על המישור הפוליטי-סמכותי. הבעיה נעוצה בנו, בני האנוש, ובמערכת הערכים המשובשת ממילא של רובנו.

21. מאת עידו לם:
    

    ספטמבר 23, 2010 at 1:27

    גדי מה יש לך להגידעל הפעילות הנאנסות בש'ייח ג'ראח?

22. מאת בני דאון:
    

    ספטמבר 25, 2010 at 9:04

    יופי של פוסט, מסכים עם כל מילה. נראה לי שסיכם את זה יפה א.ד. גורדרון:

    "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור."

23. מאת רותם:
    

    ספטמבר 25, 2010 at 21:59

    לדודי,

    לדעתי קלעת אל הנקודה בקביעה "תפיסת העולם של האקטיביזם השיפוטי היא ככל הנראה לי שורש הרעה החולה… הכרעות במרחב הציבורי אינן מתקבלות על בסיס ערכי אלא משפטי".

    "בסיס ערכי" הוא כמובן המוסר, אך לדמוקרטיה אין "מוסר", מאחר והמוסר של הפרטים בה משתנה לפי הקבוצה הערכית אליה הם משתייכים: לאחמד טיבי למשל יהיה מוסר אחד, לרב עובדיה יהיה מוסר אחר.

    קביעות ערכיות ניתן לקבע בחוקה כמובן, אך בישראל ה"חוקה" היא מה שביהמ"ש קבע שהוא חוקה בניגוד לכוונת המחוקק, ואפילו היה אוסף חוקים זה "חוקה" הרי גם הוא לא נתקבל ברוב מכריע כנדרש, ולכן אין לו תוקף ערכי מיוחד:
    תוסיף לזה את "האקטיביזם השיפוטי" הכללי שבא לחלץ חוקים חדשים מתוך חוקים קיימים שלא על ידי המחוקק, תוסיף לאלה את הגירסה הספציפית של בית המשפט הישראלי, שבאופן חריג לכל דוגמא מערבית הקנה לעצמו גם את הזכות לפרש גם שלא על פי כוונת המחוקק, תוסיף לאלה גם את זכות העתירה לבג"ץ הפרוצה לכל דורש (הפוך מכל מדינה מערבית אחרת), וקיבלת למעשה "מוסר" חוץ פרלמנטרי שהתקבע במחטף ולכן אינו מייצג את מוסר העם אלא בהשערה.

    וזו הסיבה שאין "הכרעות ציבוריות ערכיות" ולא יכולות להיות:
    אם יש (בהשאלה) "מוסר ציבורי" ישראלי, אז הוא מוסרם האישי של כמה פקידי הממשל ובעיקר השופטים, החופשיים גם לפסוק למעשה כמעט ללא כל הגבלה עקרונית, וגם לבחור בשיקולם הבלעדי מתוך שפע העתירות איזו לקבל ואיזו לדחות: תוסיף לתנאים אלה גם את הפרשנות הקיימת לפיה רשאי ביהמ"ש העליון לפסול כל חוק ואפילו יהיה חוק יסוד, וקיבלנו לא רק "מוסר" מלאכותי, אלא גם "מחוקק" חוץ-פרלמנטרי.

    אם מצרפים את הקביעה "הכל שפיט" לעיקרון עליונות שלטון החוק, מקבלים שגם הכרעות בענייני מוסר מסורות לידי ביהמ"ש ולא לחברה: עצוב אך נכון, כמו החלטת ה"יש קלון/ אין קלון" שהיא החלטה מוסרית, ונתונה היום בידי ביהמ"ש או בידי פקידים אחרים (היועמ"ש או יו"ר ועדת הבחירות המרכזית למשל). למרבה האבסורד הותרה החלטת הקלון גם ע"י ביהמ"ש עצמו כהחלטה מוסרית, וכך נקבע שביהמ"ש (ובפועל שופט זה או אחר) הוא הממונה על "המוסר הציבורי".

    לכן עד כמה שהיינו רוצים לחשוב אחרת, לא ניתן לדבר בכלל על "הכרעות במרחב הציבורי הישראלי על בסיס ערכי", מאחר ובמצב העניינים היום לא יכול להתקיים "מוסר ציבורי": זה בכלל אינו בידי הציבור עד שנשנה זאת כחברה, ויפה שעה אחת קודם:

    לדעתי, חברה המוסרת את ערכיה לשיקולן של הרשות המבצעת או השופטת (שאינן נבחרות ע"י הציבור), סופה שלא יוותרו לה ערכים כלל.

24. מאת זאב גינזבורג:
    

    ספטמבר 27, 2010 at 0:10

    גדי, כל הכבוד, שמחתי. (אני עייף עכשיו מלקרוא ולהגיב לתגובות)