• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=69
• תגובות ב-RSS

6 תגובות לפוסט ”מאמר של תושבת עמונה לשעבר“

1. מאת אביגיל בכלר:
   

   ספטמבר 24, 2006 at 5:13

   התיאור של ארליך של בני הדור השני בהתנחלויות, נכון ומדויק גם למדינת ישראל ולבניהם של החלוצים והמעפילים למיניהם, בוני הארץ. אז אולי הדור השני (שאליו אני משתייכת) עוד היה מושפע מאידיו המשכרים של המפעל הציוני והאינדוקטרינציה של הכלל, החברה, המדינה, ההקרבה, אבל הדור הבא אחריו כבר לא. ישראל עוד יותר מובנת לו מאליה.
   אבל למה אתה מתנגד לטענה שלה על הפוסט מודרניזם? היא צודקת כשהיא מתיחסת אל השיבה לטבור, אל ההתרכזות באני ובעצמי ובי ובאנוכי כאל גורם שמחד צריך להכתיב את טקטיקת ההסברה שלהם, ומאידך מאיים על חוסנם של היסודות האידיאולוגיים אפילו של המתנחלים עצמם.
   אפשר לקרוא לזה "מצעד הניצחון של השקפת העולם הליברלית", אבל אולי אותה השקפת עולם גם הרימה תרומה קריטית להלכי הרוח הפוסטמודרניסטיים שכובשים כל חלקה טובה.
   יש מחיר גם לנצחונה של השקפת העולם הליברלית! אולי אלה שני היבטים, או שתי רמות, של אותו הדבר.

2. מאת חוד התער:
   

   ספטמבר 25, 2006 at 21:51

   אשמח אם תוכל לכתוב תיאור מתומצת של השקפת העולם הליברלית.

3. מאת רועי:
   

   ספטמבר 29, 2006 at 1:11

   מאחר וצונזרה תגובתי הקודמת, אשאל זאת בנימוס תוהה הפעם, האם הבנתי נכון,ואתה טוען שהליברליזם משפיע על הציונות הדתית?

4. מאת גדי טאוב:
   

   ספטמבר 29, 2006 at 3:58

   לא זכור לי שצינזרתי תגובה, אז אתה מוזמן לשלוח אותה שוב. והתשובה היא לא. אני לא חושב שהציונות הדתית מושפעת מהליברליזם. אני חושב שחלק גדול ממה שאנחנו קוראים לו היום שמאל בישראל לא רק מושפע מהליברליזם, אלא הוא זן של הליברליזם. כלומר הוא ימין חברתי. זה בדיוק האנשים שמרכס פעם לגלג עליהם שהם תומכים בזכותם של העניים לגור מתחת לגשר. שמאל לא יכול לדבר רק על זכויות ולהישאר שמאל. בלב ההשקפה השמאלית נמצאת הסולידריות, והרעיון הזה נדחק החוצה מהשיח הציבורי שלנו.

5. מאת רועי:
   

   אוקטובר 3, 2006 at 4:09

   אם לא כך, אז איך אתה מסביר את המעבר לשפת זכויות הפרט בציונות הדתית?
   [בתגובתי הקודמת שכנראה לא הגיעה שאלתי אם זה לא מוגזם להאשים את הציונות הדתית בליברליזם, כך אני הבנתי מהקשר בין הפסקה האחרונה למה שנאמר בפסקה השניה]

6. מאת יורם:
   

   אוקטובר 12, 2006 at 4:03

   המאמר של יפעת מקומם בהיבט אחד מרכזי: היא טוענת לאי האפקטיביות של הטיעונים האידאולוגיים משום שהאידאולוגיה מתה עבור החילונים (ועבור הנוער הדתי, יש לשמור על הגינות). לא מתקבלת מבחינתה האפשרות שקיימת אידאולוגיה נגדית והיא לא פחות ערכית, שמצדדת בהתנתקות (ובאלו שיבואו אחריה) מסיבות מוצקות לא פחות מהישענותה על ההבטחה של הקב"ה לאברהם.
   מאחר שאני חי בקרב האוכלוסיה הזאת, כחילוני הנשוי לדתייה וגר מעבר לקו הירוק, אני פוגש לא פעם בגישה הספק סלחנית הזאת כלפי מצדי ההתנתקות למיניה, האומרת "בסדר, אין לכם אידאולוגיה, מה לעשות. להורים שלכם היתה, לכם אין. אנחנו, אגב, מחליפים את ההורים שלכם כציונים החדשים."
   אני מחבר את הדברים לאלו שנאמרו במאמר ב – nrg על פיהם אתה מצר על העובדה שמינפו את ספרך לטובת הוקעת החברה החילונית במקום להסתכל פנימה בביקורתיות. ובהקשר אותו "מידע פנימי" שאני נחשף אליו מתוקף היותי גיס חמישי בחברה הדתית, אני מרגיש שיש רבים שאני פוגש שהם בעלי תפיסה מפוכחת ואפילו, שומו שמיים, מתונה ואחראית. הרבה יותר ממה שאפשר לקרוא בעיתונות המגזרית. אי חשיפת הפרגמטיזם הזה הוא בין השאר טקטי (וגם בוש השתמש באותה טקטיקה כשאמר "תגידו לצפ' קוריאנים שאני משוגע").
   לא אמשיך כי אני בדרך לקנות את ספרך !