נובמבר 16, 2010
דו”ח הביטוח הלאומי והכלכלה הסמויה מן העין
דו"ח הביטוח הלאומי אומר בעצם שישראל הופכת לשתי מדינות: אחת מעל הקו, ואחת מתחתיו. אלה עולמות שכבר לא מכירים אחד השני. ישראל של משכורת ההי-טק לא יודעת אפילו לדמיין את ישראל של משכורת המינימום.
הסוציולוג סודהיר ונקטש חקר את הכלכלה של שכונת עוני בשיקגו. ספרו Off the Books מתאר את העולם שמתחת לקו. זה עולם שכמעט כולו קומבינות וטלאים, שכלכלתו מתנהלת ברובה מתחת לשולחן. עולם מדהים, צבעוני, פרוע ומדכא עד עפר. בעולם הזה בעלי עסקים קטנים, שאינם יכולים להרשות לעצמם שירותי אבטחה, נותנים לחסרי-בית לישון בתוך העסק שלהם כדי שנוכחותם תרתיע גנבים, וחסרי הבית שמחים לישון על ריצפת החנות פשוט כדי שיהיה להם מחסה מן הקור. או שהם נותנים לקבצנים לחלק פליירים תמורת הפריבילגיה של שימוש בשירותים של החנות.
ספרית שחייבת למלווה בריבית משכירה לזונה שאין לה איפה לעבוד את החדר האחורי של המספרה, תמורת אחוזים מן הרווח. אם חד-הורית מבשלת בערבים ומוכרת ארוחות חמות במגרש חניה תמורת שני דולר. מן הסכום הזה היא מפרישה משהו לכנסיה שנותנת לה בלעדיות על החניה, או לחברי כנופיה שמרחיקים מהסביבה טבחיות מתחרות. מוסכניק חסר מוסך שמתקן מכוניות בחצרות נטושות, מקבל בתור תשלום מכשירי חשמל משומשים שאותם הוא מתקן ושוב מוכר. בתמורה להלשנות קטנות מואילה המשטרה שלא לסגור את המוסך המאולתר, ומאפשרת לבעליו למכור גם סחורה גנובה פה ושם.
זה עולם שכמעט דבר בו לא עובר דרך שלטונות המס או מערכת המשפט, שבו כדי להכריע במחלוקות משתמשים במכובדים מהשכונה או עבריינים מן הכנופיה ששולטת באיזור. עולם שבו אלימות ורעב אורבים תמיד מעבר לפינה.
בישראל יש שירותי רווחה יעילים יותר ונדיבים יותר מבארצות הברית. אבל הם מצטמקים בזמן שהעוני גדל. וטועה מי שחושב שהתיאורים של ונקטש הם קוריוזים מארץ רחוקה.
ישראלים רבים יותר ויותר, מהם אנשים שעובדים במשרה מלאה, שוקעים לעולם של קומבינות, בארטר פרימיטיבי ושוק אפור, פשוט מפני שאין להם ברירה. זה יכול להיות חוקי, אפור, או שחור. תלוי. זו יכולה להיות אם חד הורית שמנקה את בית השכנה הפנסיונרית בערבים תמורת זה שהשכנה תוציא את הבן שלה מהגן ותיתן לו ארוחה חמה, עד שאימו תשוב בערב מן העבודה. וזה יכול להיות שומר ברים שאין לו חשבון בנק ושעושה שליחויות קטנות בשביל עבריינים תמורת הנחה על פריטת הצ'קים של המשכורת שלו בשוק האפור.
כשלא רק מובטלים, אלא גם אנשים עובדים לא יכולים להתפרנס, נפרם האריג שמחזיק את החברה. בעולם שמתחת לקו רבים לא נהנים מיתרונות החברה ולכן אין להם מחוייבות כלפיה. בשביל חלקם הנורמטיבי הוא איום, ולא הגנה. עובד סוציאלי, שוטר, פקיד שומה, מורה, הם סכנה פוטנציאלית לקומבינות השבירות שמחזיקות אותם מעל המים. בעולם הזה יש גובי הלוואות אלימים במקום פקידי בנק, עבריינים במקום שוטרים, טובות מזדמנות במקום זכויות קבועות. שם למטה החוק לא מגן עליך, ואז אין לך אינטרס לשמור עליו. אם אין בנו חמלה כלפי האנשים האלה, לפחות שיהיה לנו שכל להבין שהתפוררות האריג החברתי תפגע בסופו של דבר בכולנו.
המאמר התפרסם בידיעות אחרונות ב 15.11.2010
נובמבר 16, 2010 at 12:44
מה האחריות של העניים לעובדה שהם עניים?
האם מדובר רק באחריות החברה או בשלל החלטות שגויות שאדם או הוריו קיבלו במהלך חייהם , שהביאו אותם למצב כמו למשל ההחלטה להביא ילדים בעולם בלי יכולת לפרנס אותם או ההחלטה להשקיע בטיולי הימורים ברומניה במקום בחינוך הילדים או ההחלטה להיכנס לחובות מכיון ש"יהיה בסדר" או חוסר יכולת לעמוד מול שטיפת המוח הצרכנית או הצבעה למיפלגות שדופקות את העניים או סתם חוסר מזל ו\או כישרון?
מה צודק בניתוק הקשר בין מעשיו של אדם לבין תוצאותיו?
נובמבר 16, 2010 at 18:08
מאמר יפה מאוד, וספר מעולה, למי שמתעניין:
http://www.sudhirvenkatesh.org/books/off-the-books
רק צריך לזכור – אין בארץ אף כותב, פוליטיקאי, או הוגה שחושב שאין שום בעיה. מדה מרקר, דרך נחמיה שטרסלר ועד תמר גוז'נסקי כולם מסכימים שזה מפורר את חברה (למרות שבהחלט לא כולם רהוטים כמו גדי טאוב). כולם מסכימים שזו פצצת זמן. הויכוח הוא רק על איך לפתור את הבעיה, לא על עצם קיומה, וכמעט לא על חומרתה.
נובמבר 16, 2010 at 18:17
כל מילה בסלע. זה בנפשנו.
נובמבר 16, 2010 at 18:25
אולי שווה לציין בהקשר הזה שונקטש עצמו הוא כותב אורח קבוע (או היה לפחות) בבלוג של לא פחות מסטיב לויט, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו.כן כן. כלכלן. שיקגו. אתם יודעים.
http://freakonomics.blogs.nytimes.com/author/sudhir-venkatesh/
נובמבר 16, 2010 at 22:38
נתן אתה סתם אומר.
רק 97% ממשקי הבית שבהם שני ההורים עובדים הם מעל קו העוני. כל השאר 3%(!!!) הם עניים למרות ששני ההורים עובדים, או לפחות מחפשים עבודה.
זה בפירוש מראה שעוני הוא לא תוצאה של החלטות של בני האדם, אלא רק תוצאה של המדיניות של ביבי. עובדה – 3%(!!!) ממשקי הבית שיש בהם שני הורים עובדים נמצאים בעוני.
נובמבר 16, 2010 at 23:32
נתן,
עוני זה לא טיולים לרומניה, הימורים ועשרה ילדים. עוני זה שכ"ד של 1850 שקל בחודש, אוכל ב1000, חשבונות בעוד 1000 ושכר מינימום של 3500. זה עוני, וזאת הבעיה. הבעיה היא לא שאלו שמבזבזים לא יכולים לצאת ממעגל העוני, אלא שגם אלו שלא מבזבזים ועובדים קשה תקועים לנצח, ואין להם דרך להוציא לא את עצמם ולא את ילדיהם מהעוני. זאת הבעיה.
כמו כן, זה שאתה מתעקש להאשים את העניים שהם עניים כאילו הם חיים בריק, זאת גם חלק מהבעיה.
והכי גרוע – בכל פוסט שבו דיברנו על הפלסטינאים, דיברתי על שלום וחמלה ומוסר אפילו שהרבה מהפלסטינאים מנסה לטבוח בנו על בסיס יומיומי. לאן זה נעלם?
נובמבר 16, 2010 at 23:42
אני זוכר את טקס בחירת מלכת היופי. בחורה מהממת בעקבים גבוהים ובגד ים אומרת שהיא רוצה להועיל לילדים ושהיא רוצה שלום ואחווה. הסתכלתי על הרגליים הארוכות שלה ועל המותניים, על שתי הידיים ועל שני דברים אחרים שמתחרזים עם ידיים, והסכמתי לכל מילה. באמת. גם אני רוצה ילדים שמחים ושלום ואחווה. עם קריאת הפוסט הזה עלתה בי אותה תחושת הסכמה.
מה בעצם אתה אומר?
יש להגביר את האחריות האישית על חשבון האחריות החברתית או אולי את האחריות החברתית על חשבון האחריות האישית? ז"א אחמד ופטימה עשו חמישה ילדים ופטימה לא עובדת – מי צריך לטפל בילדים ומי אשם אם הם הדרדרו לפשע על רקע עוני, אחמד ופטימה או שמעון לוי מקריית גת שיש לו שני ילדים ומשכנתה?
יש להגביר את היוזמה האישית או את היוזמה הממשלתית? כי אלו גם אלו עולות כסף והן באות האחת על חשבון השניה. להשאיר כסף בידי האנשים או לקחת אותו מהם ולתת לעניים? ושיהיה ברור, יותר מורים, יותר כבישים, יותר מלגות, יותר רופאים, יותר שיוויון זה אומר יותר שעות עבודה שאלו שיש להם צריכים להקדיש לאלו שאין להם. האם אתה סבור שיש לכפות על שמעון לוי לעבוד שתי שעות נוספות למען אחמד ופטימה?
בקיצור, כמו מלכת יופי שרוצה שלום ואחוה עולמית כך אתה אומר שאתה רוצה יותר נכסים ליותר אנשים. אלא שלך גדי בניגוד למלכת היופי אין ציצים גדולים. לכן מתבקשת השאלה – האם יש לך משהו יותר מועיל להגיד? אם כן אנא ספר לנו. נשמח לדעת.
נובמבר 17, 2010 at 6:22
יורגן, אני לא מכיר עוד הרבה אנשים שהומלסים מעוררים בהם אסוציאציות למלכות יופי, אבל תמיד יש מה ללמוד.
אני מניח שגם מלכת היופי שלך היתה מבינה שזאת רשימה בעד מדינת רווחה, עניין שכתבתי עליו לא פעם. אבל לא כל אחד הוא מלכת יופי.
וסחה על התגלית שדברים באים אחד על חשבון השני – למשל רווחי הגז של תשובה על חשבון רווחי הגז של המדינה, למשל מעמד עשירים בעל רמת חיים גבוהה על חשבון מעמד עניים בעלי רמת חיים נמוכה וראה לצורך זה את מקומנו בפערים יחסית לשאר המדינות המתועשות. שתי השעות של שמעון זה לא כל כך העניין, צר לי לעדכן אותך.
בקיצור יורגן, אם אתה רוצה לתת לנו שיעור בריאליזם כלכלי זה יהיה רעיון טוב להצטייד בשני דברים: קצת ידע על הראיליה, וקצת על ידע על הכלכלה. טון של ראליזם בלי זה לא תמיד עובד.
נובמבר 17, 2010 at 7:53
תודה, גדי, על המידע המעניין הזה. (אגב, אתה יודע מי כתב יפה כל כך על עולם ממש ממש דומה? פרימו לוי על טכניקות ההישרדות במחנות הריכוז.)
אבל שאלתי: בטרם הגעתי על סיום הפוסט, כלומר, בזמן קריאת התיאור על העולם ה"לא רשמי" הזה, לא יכלתי שלא לחשוב על היתרונות שבכך. למשל, אותה אם שמנקה תמורת שירותי מטפלת. מה בעצם רע בזה? זהו סוג של סחר-חילופין, נקי ממס, שבו שני הצדדים מרוויחים מתוצר שהם בעצם לא יכולים לשווק. הפנסיונרית לעולם לא תוכל לעבוד כמטפלת רשמית (צריך הכשרה, חשבונית מס) והנה יש לה הכנסה בצורת שירותי ניקיון שלעולם לא תוכל להרשות לעצמה. יש פה בעצם מיקסום כלכלי. לפחות עקרונית, לפחות בחלק מן המקרים, מה רע בזה? אנשים משווקים שירות או מוצר שלא ניתן למכור ומרוויחים ממנו משהו. מי נפגע מזה? אותן ארוחות צהריים שנמכרות ברחוב – זה יכול להיות אוכל לא רע בכלום כסף כי אין למסעדן שכר דירה לשלם או ארנונה. מה רע בזה? אתה המומחה ואתה תאמר לי, אבל האם לפחות עקרונית אין פה ברכה כלכלית שבעצם מאפשרת לאנשים חיים טובים יותר רק כי אינם מוציאים הון על דברים שאפשר לקנות ברבע כסף? למה אני צריך לשלם הון על כריך או קפה שאיזו שכנה יכולה להכין ממוצרים מהמכולת ולמכור מהחלון שלה? אני יודע שלא זו מטרת הפוסט, אבל בכל זאת: האם העיקרון הכלכלי הזה לא יכול להיות גם חיובי?
נובמבר 17, 2010 at 9:14
נתן- "מה האחריות של העניים לעובדה שהם עניים?"
"מי צריך לטפל בילדים ומי אשם אם הם הדרדרו לפשע על רקע עוני"
לחפש אשמים ולתאר מקרי קצה אבסורדיים (טיולי הימורים ברומניה) זה נחמד וזה מנגנון הגנה יעיל כשנאלצים להתעמת עם סבל של אדם אחר, אבל זה לא אופרטיבי.
בסופו של דבר, האמירה שהאחריות אינה שלנו כחברה, ובבוטום ליין – אם אדם יהיה הומלס או ימות, לי (או לחברה) לא אכפת, כל אדם לעצמו-
מסיר גם מהעני אחריות חברתית או מחויבות לחוק. ג'ונגל, לא?
אפשר כמובן להתווכח הרבה על איך בונים סולידריות, עד איפה הרשת מגיעה, איך מגדילים מוביליות חברתית, ומאיפה מביאים את הכסף, וכמה הגיוני זה מיסוי דיפרנציאלי לשכירים – האם המסקנה היא אחת.
"בבלוג של לא פחות מסטיב לויט, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו.כן כן. כלכלן."
הוא גם זה שתיאר את עולם הכנופיות בפריקונומיקס, נכון? גאוני.
נובמבר 17, 2010 at 9:14
אני בעניין הפרטים השוליים. למה לעזאזל צריך לצטט מחקרים על שיקנו בתור האמת מארץ ישראל ?
נובמבר 17, 2010 at 10:06
אני מודה לא עיינתי בדו"ח. אבל עד כמה שאני מבינה ההשוואה של ישראל לארה"ב די תלושה. בישראל יש שני מגזרים שמעלים את הרף של אחוזי העוני: ערבים וחרדים. האחוז שלהם בכלל האוכלוסיה הוא לא שולי כלל ואז יוצאים נתונים מבהילים.
למשל, מה שמוגדר כעוני בחברה החרדית הוא על פי פרמטרים 'חילוניים'. למה אני מתכוונת? אפילו רף ההכנסה האלמנטרית שמשפחה נזקקת לה מחושב על פי הצרכים של משפחה חילונית (חדר לכל ילד, המצאות מחשב בבית, הוצאות על ביגוד, בעלות על רכב, חוגים לילדים, בילויים, טלוויזיה, מנוי לאינטרנט ולכבלים ושאר ירקות), על פי הפרמטרים הללו הכנסתה של משפחה, בכדי שתעמוד באורח החיים הנורמטיבי, צריך להיות מעל סף מסויים, אלה לא צרכי המשפחה החרדית. אבל זאת, אם הם לא מגיעים לאותו הסף הם נכנסים מוגדרים כעניים, בעוד שלפי צורכיהם זהו כלל לא עוני.
נתוני העוני בחברה הערבית גם הם בעייתיים: לא בטוחה עד כמה נלקח בחשבון שהדיווח על עבודה ועל ההכנסות במגזר, איך נאמר, בעקרון, לא תמיד אמת כי הם מעדיפים להתקיים מחוץ למסגרות הפיקוח השלטוניות (בכל מה שקשור לתשלום מיסים למדינה, לרשויות המקומיות, אחזקת נשק, בנייה רק במסגרת החוק). אלא שאסור לאמר את זה (פן תואשם בהסתה או בגזענות) ודאי שלא להכליל את זה בדו"ח רשמי.
כך שאולי – אני לא בטוחה – אחוזי העוני לא משקפים את התמונה באמת?
נובמבר 17, 2010 at 10:08
ג'ינג'י.
אתה קראת את מה שאתה כותב???????
אם 97 אחוז מהמשפחות ששני בני הזוג עובדים בהם נמצאים מעל קו העוני(כפח שכתבת) זה בפרוש סותר את המסקנות שלך.
לגו' כלום.
אני מתנגד לכיבוש כי אני מתנגד לדיכוי של בני אדם, באותה מידה מערכת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית בנויה גם היא על דיכוי של החלשים(חסרי הכוח הפוליטי,חסרי המרפקים שקמים בבוקר לעבוד) ועוזרת לחזקים(בעלי הכוח הפוליטי,אלה שצועקים הכי חזק, שלא מוכנים לקחת אחריות על מעשיהם) – כמובן שגם אני חושב שחברה צריכה לעזור לנכים וקשישים או מוכי גורל אחרים ,אבל מי אמר שאדם צריך לקבל כסף לפי מספר הילדים שיש לו, למה צריך לשלם כסף לוטרנים של הצבא האדום, לתלמידי ישיבה , למובטלים שלא רוצים לעבוד,לאמהות חד הוריות ,לאסירי ציון,לבטלנים כרוניים ועוד לשלל אנשים כיד הדימיון הטובה של הביטוח הלאומי והפוליטקאים.
מערכת הרווחה הסוציאל דמוקרטית היא בעיני לא מוסרית בבסיסה מכיון שהיא מנתקת את הקשר בין מעשיו של אדם לבין התוצאות של מעשיו.
שים לב מה אומר שר האוצר השבדי(!!!!) על מדיניות הרווחה
http://world.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080603_989600&layer=hp&layer2=&layer3=world&layer4=&ElementId=skira20080603_989600&layer=hp&layer2=
ציטוטים נבחרים –
"…שהצגנו רפורמות במדינת הרווחה כדי ליצור תמריץ שיעודד אנשים לשוב לעבודה. לפני הרפורמות הרבה מאוד אנשים היו רשומים כחסרי יכולת לעבוד או כמובטלים. הרפורמות שינו את זה…"
"…אנחנו רוצים להוציא פחות כסף על תשלומי העברה, מבלי לוותר על רשת הביטחון המינימלית, ולהוציא יותר על דברים שמעודדים צמיחה, מכיוון שמדינות שרוצות להצליח חייבות להיות תחרותיות..".
בקיצור, אם זהו "גן העדן הסוציאליסטי" שעליו מספרים לנו ה"חברתיים" השכם והערב, אז ביבי נתניהו הוא צ'ה גורה החדש…..
נובמבר 17, 2010 at 10:33
גדי,
זה אחד הפוסטים המשובחים שלך. העביר בי צמרמורת.
ניסחת בצורה המחודדת והמרוכזת ביותר את הבעיה החברתית שהשלכותיה יעצבו את פני החברה הישראלית בשני העשורים הקרובים.
אסור לנו להפסיד במאבק הזה.
נובמבר 17, 2010 at 11:07
גדי, ובכל זאת נניח שאתה היית ראש ממשלה עם רוב בכנסת של 119 ח"כים. מה המדיניות הכלכלית שהיית מקדם ?
כי זה לא שהעוני בישראל הוא לא נורא. אני חושב שכולם כאן (?) יכולים להסכים שקפטליזם לא מרוסן זאת בעיה ובפרפראזה העני שישן בתעלה כנראה *לא* נמצא במקום שאליו הוא שייך.
אבל מה התוכנית ? איפה מדינת ישראל טועה במדיניות הכלכלית שלה ?
נובמבר 17, 2010 at 15:21
הן ספק שאחת הבעיות בחברה הישראלית היא דבר שנקרא לו "תופעת נתן". למשל ברשימת החזקים שלו מצויים וטרנים רוסיים ואמאות חד הוריות ואחרים כמותם "בעלי הכוח הפוליטי,אלה שצועקים הכי חזק, שלא מוכנים לקחת אחריות על מעשיהם". וכנראה שברשימת החלשים המנוצלים על ידי אותם בני עוולה מצויים תשובה, דנקנר, משפחת עופר, משפחת שטראוס. שלא צועקים כי גם כשהם לוחשים קולם נשמע ואחריותם על מעשיהם מסתכמת היטב ובצורה קיצונית בעשיית מה שיותר כסף, מה שיותר מהר ועל זה הם אחראיים אחריות מלאה.
אחת הבעיות החמורות שנוצרו מאז עלה בגין לשלטון היא הבעייה האגררית. הקרקע כל הקרקע כולל כל אוצרות הטבע צריכה להיות כולה ברשות הכלל, רשות הניצול צריכה להנתן למי שיבטיח הכי הרבה עבודה להכי הרבה אנשים להכי הרבה זמן.
במצב כמו היום המדינה צריכה לתכנן ולבנות 150.000 דירות בנות שני חדרים וולהשכיר אותן בזול.
בעייה נוספת היא סילוף מוחלט של המילה והמינוח הפרטה. הנה עכשיו הולכים להוציא את בל"ל מרשות הממשלה ומחפשים מישהו "עם גרעין שליטה" לגנרל אלקטריק ולגנרל מוטורס יש גרעין שליטה? הפרטה זה אומר חלוקת כל המניות לציבור ואיסור מוחלט שליחיד יהיו יותר מ15% ממניות השליטה.
אוצרות הטבע שייכים לכלל הציבור. דוגמה: בלי אשלגן מים המלח, בלי זרחן מהנגב, בלי חנקן שניתן יהיה ליצרו מגז טבעי אין אוכל. כמות שלושת אלו סופית. לסין יש המון כסף שנצבר כמו שתשובה צבר את שלו, פועלים בשכר רעב. סין קונה ומנצלת עד תום זרחן, אשלגן מחו"ל ושומרת את שלה לעתיד. לישראל ככלל אינטרס מנוגד לחלוטין לזה של עופר. הוא רוצה לעשות מה שיותר כסף מה שיותר מהר מהזרחן והאשלגן. לישראל יש אינטרס שלהרבה אנשים תהיה הרבה עבודה בשכר גבוה ושאוצרות הטבע יספיקו גם לעתיד. כך גם הגז הטבעי. מדינה חכמה דואגת שהגז ייתן הכי הרבה פרנסה להכי הרבה עובדים להכי הרבה זמן. תשובה רוצה לעשות הרבה כסף ומהר. מטבע חופשי ומעבר מטבעות חופשי מארץ לארץ טוב במידה שהוא יוצר הרבה עבודה להרבה אנשים להרבה זמן. כיום זה משמש להוצאת הון מישראל.
נובמבר 17, 2010 at 17:41
קראתי את נתו ונעמדו שערותיי, ואז קראתי את רני וגם הבנתי למה – מדובר בתופעה, נקרא לה תופעת נתן. תופעת נתן קובעת שהמאבטח בכניסה לסופר, שאשתו קופאית ולהם שני ילדים (וואי נתן, יש כל כך הרבה משפחות כאלה, אבל זה באמת יותר נוח לא לראות) – הם עניים כאלה פשוט כי הם רוצים.
נובמבר 17, 2010 at 18:57
"אני מתנגד לכיבוש כי אני מתנגד לדיכוי של בני אדם, באותה מידה מערכת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית בנויה גם היא על דיכוי של החלשים(חסרי הכוח הפוליטי,חסרי המרפקים שקמים בבוקר לעבוד) ועוזרת לחזקים(בעלי הכוח הפוליטי,אלה שצועקים הכי חזק, שלא מוכנים לקחת אחריות על מעשיהם) – כמובן שגם אני חושב שחברה צריכה לעזור לנכים וקשישים או מוכי גורל אחרים ,אבל מי אמר שאדם צריך לקבל כסף לפי מספר הילדים שיש לו, למה צריך לשלם כסף לוטרנים של הצבא האדום, לתלמידי ישיבה , למובטלים שלא רוצים לעבוד,לאמהות חד הוריות ,לאסירי ציון,לבטלנים כרוניים ועוד לשלל אנשים כיד הדימיון הטובה של הביטוח הלאומי והפוליטקאים."
נו, כבר הסברת את העמדה שלי ממש טוב. כמו יריב א' בזמנו, גם אתה סאטירה שנונה על השמאל הישראלי.
נובמבר 18, 2010 at 5:22
אם אני מבין נכון, הפתרון שמוצע כאן, לבנות X יחידות דיור שמיועדות למעוטי יכולת,הוא בדיוק מה שבארה"ב נקרא הפרוג'קטס – המקומות שונקטש חוקר ומתעד. כלומר זה פתרון שנוסה ונכשל כשלון חרוץ.
לא ברור לי למה הכלכלה שונקטש מתאר היא בעיתית. העובדה שאנשים במצב הזה יוזמים עסקים זעירים, גם מתחת לשולחן, ועושים עסקות היא לא הבעיה, היא התחלה של פתרון.
ההשוואה בין הפערים בישראל למקומות אחרים במערב מתעלמת מהעובדה שבמדינות מערביות אחרות אין פלח גדול באוכלוסיה שמראש שם את הפרנסה כעניין משני מבחינתו. הבחירה של חלק גדל מהחרדים ללמוד במקום לעבוד לגיטימית (העובדה שהמדינה מממנת את זה, פחות) אבל אי אפשר להתעלם ממנה כשבאים למדוד את הפערים.
נובמבר 18, 2010 at 9:17
נו טוב. לעניות דעתי "תופעת רני", שהיא שם חדש לסינדרום "מאז עלה בגין לשלטון", עלובה הרבה יותר מ"תופעת נתן", שהרי היא מבטאת התבטלות מוחלטת בפני אינדוקטרינציה פוליטית-מפלגתית בשקל.
נובמבר 18, 2010 at 11:19
פיסקה 2: צ"ל טלאים ולא תלאים
לגבי יורגן: נראה לי, גדי, שהאסוציאציה למלכת יופי עלתה בראשו בהקבלה לך ולא להומלס. קח את זה כמחמאה מסוימת…
חוץ מזה – כל מילה בסלע.
נובמבר 18, 2010 at 11:25
ותודה על ההגהה, תמר. אני ארשם לתחרות מלכת היופי בהזדמנות הראשונה, אם כך.
נובמבר 18, 2010 at 17:27
ליוסי האחר, עובדות, עובדות, עובדות בבקשה. כמובן שיש גם סינדרום יוסי האחר. השמצות ללא עובדות. מה בדיוק אומר גרף האי-שיויוניות בציר הזמן? מתי חלה הקפיצה הגדולה. מי בדיוק הוריד את המיגבלה המספרית כלכלית מבחורי ישיבה. תחת איזה שלטון חלה הדיפרנציאציה העצומה במשכורות והיטבים אחרים. תחת איזה שלטון הופיעה תופעת עובדי הקבלן.
באשר לשיכון ציבורי. הכל כאן משווים לארה"ב. בהולנד, בלגיה דנמרק ונורווגיה יש שיכון ציבורי פעיל במידה שונה של הצלחה. יש הרבה נסיונות לפתור את הבעייה הקשה. בכל מקרה הציבור, העיריה, הממשלה, שלטונות המחוז מתערבים. המגזר הפרטי אינו יכול לפתור בעייה זו. הכנס הכנסי הכנסו לגוגל תחת
Social Housing
public housing
affortable housing
המטריד בישראל, גם בעניין עלות הדיור, היא המגמתיות של פקידי האוצר. אלו כידוע נמצאים באוצר בתקופת בחינה, רק הנכשלים והנופלים משרתים שם עד הגימלה. העומדים בבחינה מעשית זו והמצליחים לשכנע את 20 המשפחות בנאמנותם הכלבית למילוי תאוות הבצע האין סופית של 20 המשפחות מתקבלים לחיק המשפחות הללו ועוברים לשירותם, השמות בכל עיתון ולא יכתבו כי יש להם גם עורכי דין מעולים. זה אינו סינדרום רני, זו תופעה מוכרת וידועה וכבר נידונה, אבל לא מספיק.
נובמבר 18, 2010 at 20:07
אני חושב שיש למאמר הזה, ולונקטש, מסר חשוב מעבר למדיניות כלכלית ספציפית.
תהא אשר תהא השיטה שנבחר להקצות על פיה את המקורות העומדים לרשותנו – היא לא תהיה מושלמת. אין שיטות מושלמות. אתגר חשוב לכל שיטה כלכלית הוא מה עושים באותם מקומות ומקרים שבהם היא נכשלת.
בכלכלת שוק, יעילה ומוצדקת ככל שתהא בחלק מן המקרים – כך נראים המקרים שבהם היא נכשלת. יהיו אנשים שלא יצליחו להשתלב בה מאלף ואחת סיבות. כשבאים לדבר על מה ואיך, חשוב להבין ולתאר היטב את המקרים שבהם משהו לא עובד. נכון שלא מובן מאליו מה המלצות המדיניות. עדיין – זה לא מוריד מהערך של להבין ולהכיר היטב את המצבים האלו.
נובמבר 19, 2010 at 2:44
אני קראתי את המאמר, ואני רואה הרבה תגובות שמעידות הן הרבה בורות בנושאים כמו: התנהגות אנושית, מניעים, כלכלה וכו'
מה באמת מניע אנשים?
http://www.youtube.com/watch?v=u6XAPnuFjJc
למה יש כל כך הרבה מחסור בעולם? האם לא היינו אמורים לחיות בשפע בזכות המהפכות הטכנולוגיות?
http://dotsub.com/view/2af36fe5-c01c-4ec9-a283-a2ad46b84b42
נובמבר 19, 2010 at 15:47
מצחיק
מעלי צשזשר
מציע תשובות לשתי שאלות: "מה באמת מניע אנשים" ו"למה יש מחסור בעולם" [כאן תיקנתי הרבה ומחסור לא הולכים ביחד]. יותר מארבעת אלפים שנים של תעודות כתובות. מסין, עד מצרים עד אמריקה. וייתכן שעוד קודם, אולי בטרם היות האדם אדם, אנשים חכמים מאוד וחכמים פחות מנסים במאמץ רוחני וגופני אדיר לנסות להבין ואח"כ לנסות לתת תשובות לשתי השאלות. והנה כאן הן מונחות לפנינו, הך בכפתור ויצוצו לפניך. ואללה, לא הייתי מאמין, כל כך פשוט, ואנחנו לא ידענו.
נ.ב. אכן יש בורות בעולם, הסכמתי.
נובמבר 19, 2010 at 16:04
יפה אמרת רני, עובדות עובדות ואין עובדות.
אתה מציג קביעה היסטורית מנופחת על בגין ו"הבעיה האגררית", אולי מן הראוי היה שתעגן את דבריך בעובדות? אולי עובדה אחת?
כשאני אכתוב כאן שלא קמה עוד בישראל ממשלה שהנהיגה קפיטליזים חזירי ודורסני כמו ממשלת רבין (השניה) – אז אני אביא את העובדות. עשינו עסק?
בנתיים אתה מוזמן להציץ בנתונים שאסף המכון הישראלי לדמוקרטיה, שלמרות שהוא שותף מכובד במפעל האינדוקטרינציה בשקל שאתה כל כך מושפע ממנו, הרי שמבעד לניסוחים הפתלתלים, הנתונים שהוא מפרסם בכל זאת מראים את ההפך.
http://www.idi.org.il/Parliament/2010/Pages/64_2010/C/c_64.aspx
סוד גלוי אחר הוא, שממשלת רבין היא זו שפרצה את סכר העובדים הזרים בישראל.
לא מאמין? תרים טלפון לאחים עופר ותבקש את שר האוצר הסוציאליסטי בייגה שוחט, הוא עובד אצלם.
כך שבנתיים, עד שתוכיח אחרת, נישאר עם "תופעת רני".
נובמבר 19, 2010 at 21:00
ליוסי האחר
בקשת עובדות, אתה כותב:
"כשאני אכתוב כאן שלא קמה עוד בישראל ממשלה שהנהיגה קפיטליזים חזירי ודורסני כמו ממשלת רבין (השניה) – אז אני אביא את העובדות. עשינו עסק?". דיוק הציטטה ניתן לבדיקה לעיל.
עובדות: אני, רני, אמרתי שהשינוי המסיבי של החברה והכלכלה בישראל החל אחרי ממשלת בגין. זו נקודת הזמן היחידה שנקבתי. אמירתי ניתנת לבדיקה, לעיל.
ממשלת בגין הראשונה 1977 -1981
ממשלת רבין השניה 1992 – 1995
כלומר עובדה היא שממשלת רבין השניה נכללת בתוך תקופה שאני ציינתי. כלומר דייקתי, וכל הנתונים שהבאת אתה ! אכן תומכים במה שכתבתי.
אני לא עושה עסקים עם כל אחד. בודאי לא עם מי שלא יודע לקרוא את מה שאני כותב ומגיב על דבר שלא כתבתי ועל בסיס קריאה לא מדוייקת מסיק מסקנות וקובע דעות. כך שבינתיים, עד שלא יוכח אחרת, נישאר עם התופעה שיוסי האחר מסלף מידע או שאינו יודע לקרוא.
נובמבר 20, 2010 at 3:17
כל הכבוד לגדי ולרוב המגיבים, חגגתם את חג העוני כהילכתו:
עמדתם אחוזי חלחלה ופלצות לנוכח הנתונים, היכיתם איש על חזה רעהו וצעקתם "עוית חטאת פשעת", ולקינוח מלמלתם מילות הזדהות עם העניים. וכמובן, רקדתם מסביב לדו"ח העוני מבלי לפותחו כלל (חוץ מג'ינג'י שחילל את קדושת החג בהביאו מספרים ודינו פתרון משוואות בשני משתנים). שכן דו"ח העוני שנקרא כמוהו כאתרוג ללא פיטם בחג הסוכות.
אם כן, צררתי לכם בצרור אוסף קלישאות מטופשות לחגים הבאים עלינו לטובה:
– באתי לחזק ויצאתי מחוזק
– המספרים קשים והמציאות שמאחוריהם קשה עוד יותר
– אי אפשר להמשיך ככה
– סלע קיומנו
– הבא להשכימך השכם להורגו
– הבסיס הוא ביתך
– לא קלה דרכנו
ואסיים בברכת 'קשקשו קשקשו עמי'.
חג כשר ושמח לנו ולכל בית ישראל.
דרך אגב, יש גם חדשות טובות. השנה נוספו 15000 משפחות למעגל העוני ומתוכן 23000 משפחות עם ילדים. כלומר 8000 משפחות ללא ילדים נחלצו ממעגל העוני (למרות שיש לי חשש קל שאולי 8000 משפחות עניות ללא ילדים עמדו לנוכח תהום כלכלית והחליטו לקחת צעד אחד קדימה ולהביא עוד ילד לעולם).
נובמבר 20, 2010 at 10:25
טוב, רני זה פאתטי.
אם אתה לא רוצה עמוד מאחורי הדברים שלך ולהראות שיש קשר ישיר בין עלייתו של בגין לשלטון לבין "הבעיה האגררית", אף אחד לא יכול להכריח אותך.
נובמבר 20, 2010 at 11:02
ליוסי האחר
כשמתסבכים ונתפסים ספינרים, – מסובבי עובדות בעברית, בעיקום האמת הם פוטרים עצמם באמירות כשל יוסי האחר מ 10:25 מה 20 לנובמבר. זה האיש שביקש עובדות ומשהובאו תאריכים מספריים מתוך אמירתו שלו גמר בפליטת הטפות מוסר.
אני חוזר ואומר גל ההפרטות שהלך וגדל והתרחב, כולל הפרטת הקרקע-,"הבעייה האגררית", הרס חברת הסעד, העליה המטאורית במספר החרדים הלא ואנטי ציוניים ועליית משקלם בפוליטיקה הישראלית, הרס מנגנוני חיברות ושיתוף, עליית משקל וכוח ההון וירידת ושחיקת כח העובדים כולל בהמשך תופעת עובדי הקבלן החלו עם עליית מנחם בגין לשלטון ולהלכו וגברו במרוצת הזמן. יוסי האחר לא הביא שום טענה עובדתית לסתור אמירות אלו.
נובמבר 21, 2010 at 15:40
שוהם, יש לי קלישאה נאו-ליברלית בשבילך: עניים לא צריכים להביא ילדים.
נובמבר 21, 2010 at 15:41
אה אה אה- ועוד אחת לשוהם: העושר מחלחל למטה.
נובמבר 22, 2010 at 1:52
"יורגן, אני לא מכיר עוד הרבה אנשים שהומלסים מעוררים בהם אסוציאציות למלכות יופי, אבל תמיד יש מה ללמוד. "
כמו שציינה תמר, זה לא הומלס, אלא אתה שעורר בי אסוציאציה למלכת יופי. אני מקווה שאתה לא מתכוון ברצינות לפנות למסלול של מלכות יופי. לדעתי נתוניך אינם מתאימים ולא כדאי לך לנטוש את הקריירה האקדמית הנוכחית שלך למען קריירה שרק נראית כזוהרת. תאמין לי, ראיתי פעם מלכת יופי מופיעה בקניון. אבל אם בכל זאת תיפנה בכיוון זה אז דע לך שאני, ידיד, חבר, מעריץ, תומך ואוהד שלך, אתמוך בך בדרכך החדשה. יש לך את הגב שלי.
"וסחה על התגלית שדברים באים אחד על חשבון השני – למשל רווחי הגז של תשובה על חשבון רווחי הגז של המדינה"
כן, שקל שתשובה יקבל הוא שקל פחות שאנחנו נקבל. אבל אלמלא תשובה לא היית מקבל 20 אחוז, היית מקבל 0 אחוז. ותשובה השקיע סכומים אדירים בשביל האחוזים האלה שאתה אמור לקבל. מה זה אומר? רק שהוא ראוי להתבטאויות יותר אינטילגנטיות מכאלה של מלכות יופי.
"מעמד עשירים בעל רמת חיים גבוהה על חשבון מעמד עניים בעלי רמת חיים נמוכה"
העושר של ביל גייטס לא בא על חשבוני. להיפך. באמצעות התוכנות שלו,ביל גייטס העלה את רמת החיים של המוני אנשים. חלק מהעושר שהוא הניב להם הם מסרו לו בצורה של תשלום על התוכנה. לשיטה הזו בה עושר מושג על ידי הבאת תועלת יש שם – שוק חופשי. אני מציין זאת רק כדי להעמיד דברים על דיוקם ולא כדי לסתור את שאמרת. לא הצגת איזשהי עמדה ברורה שאפשר לסתור אותה.
"ראה לצורך זה את מקומנו בפערים יחסית לשאר המדינות המתועשות"
ואללה. פערים זה לא טוב. מלכת היופי מסכימה. אבל לא החזירים הקפיטליסטים אחראים להם. המשקולת הכלכלית העיקרית על ישראל היא הציבור המוסלמי עם שיעורי הילודה הגבוהים שלו. מול עובדה זו יש שתי אפשרויות – או שנממן אותם כדי שיחיו ברמת החיים שלנו ואז כולנו נחיה ברמת חיים של עולם שלישי, או שלא נממן אותם ואז יהיו פערים של עולם שלישי. למלכת היופי שלי אין הצעה אחרת, היא אפילו לא מכירה בבעיה. נדמה לי שגם אתה לא.
"שתי השעות של שמעון זה לא כל כך העניין, צר לי לעדכן אותך"
הן בדיוק העניין. שמעון לוי עובד שמונה שעות ביום, ואם לא תשלח שוטר שיכריח אותו לעבוד שתי שעות ביום למען אחמד ופטימה אז לא יהיה אפשר לשלם על בניית בית ספר חדש לילד החמוד שלהם. ואז מי ישלם? בנון ישלם?
גדי כותב על "אם חד-הורית מבשלת בערבים ומוכרת ארוחות חמות במגרש חניה" מדינת רווחה מתאפיינת בשיעור מס גבוה ובירוקרטיה ענפה. ברמה של האם החד הורית זה אומר שהיא תצטרך לחתום על כל מיני טפסים, ולשלם אגרות כדי שתוכל להכין ארוחות. ואחרי שתעבור את המסלול הזה, אם בכלל, יבוא גדי ומתוך עשר ארוחות שתכין הוא יקח שלוש. איך בדיוק זה מסתדר עם רצון להשאיר אותה מעל המים? אני סבור שזוהי בדיוק המדיניות שמטביעה אותה. אבל טוב, לא מלכת היופי ולא גדי טאוב עונים לשאלה זו.
לא ברור לי אם גדי מסכים למה שכתבתי כאן או לא. כמו שכבר ציינתי הוא לא כתב איזשהי עמדה ברורה. אבל כן ניסיתי לתת קצת בשר לססמאות היפות שמגיעות מהצד הפוליטי שלו. ראוי שאנשים ידעו במה מדובר לפני שהם קונים את הצמר גפן המתוק הזו.
נובמבר 22, 2010 at 12:23
יורגן –
רק רציתי להעיר על סוף דבריך, שהאם החד הורית, בראותה שלוקחים לה 3 ארוחות מתוך 10, ובגלל היותה "עובדת", היא איננה יכולה לחתום על עוד מספר טפסים, שיתנו לה 6מה שהיא מרויחה מ6 ארוחות, תעשה חשבון פשוט. היא תפסיק לעבוד, תחתום על הטפסים, תקבל את השווי של 6 ארוחות (במקום ה7 שהיה לה כשהיא "עבדה"), ותחיה עם זה (והמדינה – לא תקבל את ה3 ארוחות שהיא היתה מקבלת עד היום).
מנקודה זו יש 2 אפשרויות:
1. היא תמשיך בכך, ותתקיים מ6 ארוחות, ואותם פקידים מדושנים שנתנו לה את הטפסים ימשיכו להתעשר, ויווצר פער מאוד משמעותי. לאחר מכן תבוא קריסה בקול גדול, שכן המדינה כבר לא תעמוד בתשלומים של הקצבאות והמשכורות לביורקרטיה הענפה המפעילה את כל הטופסולוגיה.
2. היא תמצא לעצמה אפשרות נוספת להרויח בשחור, המדינה לא תקבל את 3 הארוחות שהיתה רגילה לקבל, והיא תצליח להעלות את רמת החיים שלה ע"ח שאר האזרחים.
גדי –
המסקנה שלי מקריאת דבריך היתה שונה לגמרי. אמנם אינני מבין בריאליה כ"כ, ובטח שלא בכלכלה, אבל לא נראה לי שמדינת רווחה זה הפיתרון.
במקרים שהבאת יש 2 בעיות עקרוניות (לדעתי):
1. עבריינות שהופכת להיות חלק ממרקם החיים (לדוג': הסתמכות על עבריינים, זנות וכו').
2. אי עבודה ע"פ הנהלים המקובלים: הוצאת חשבוניות, תשלום מיסים, דיווח לרשויות וכן הלאה.
המסקנה המתבקשת, לדעתי הלא מלומדת, היא לטפל בבעיה השניה, וממילא הבעיה הראשונה תיפתר מאליה. אם היה פשוט יותר להפעיל עסק, אם לא הכל היה תלוי בגילוי נאות של המצב – היה אפשר לקיים שוק יעיל בהרבה, באותו חלק ש"מתחת לקו". הכללים הרגילים מצוינים עבור אלו ש"מעל לקו", אך מתחת לקו הם לא רלוונטיים. ניתן להאריך בכך ובבעיות שזה גם יוצר ואיך ניתן להתמודד איתן – אבל אתה המלומד מבין שנינו.