• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=717
• תגובות ב-RSS

59 תגובות לפוסט ”ובהמשך לשיחתנו על ה’פשיזציה’ של ישראל…“

1. מאת רותם:
   

   ינואר 11, 2011 at 16:36

   דרור ק: "דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, אלא גם הגנה על זכויות המיעוט. ”מגילת הזכויות“ שכלולה בכל החוקות הליברליות נועדה להגן על האזרחים דווקא כשהם נמצאים בקבוצת מיעוט. לפיכך, הרעיון שהרוב יכול לחוקק כל חוק שעולה בדעתו היא אבסורד."

   …אבל באותן מדינות ליברליות, מי שחוקקו וחזרו ואישררו את מגילות הזכויות ואת החוקות עצמן היו תמיד הרוב המוחלט של נציגי האזרחים, שלא כמו בישראל, שבה את חוקי היסוד הנ"ל חוקקו דווקא מיעוטם, רבע מחברי הכנסת –
   ואפילו מיעוט זה הצביע במוצהר על כך שאין המדובר במתן הסמכות לבית המשפט לבטל חוקים מפניו:

   לפיכך הרעיון שאתה דורש להכשיר כאן הוא "שהמיעוט יכול לחוקק כל חוקה ומגילת זכויות שעולים בדעתו" – זה אבסורד גדול לאין שיעור מ"רעיון שהרוב יכול לחוקק כל חוק שעולה בדעתו".

   חוקה שאישררו האזרחים ברוב מוחלט היא רעיון טוב, אבל חוקה שהרכיב דיקטטור למשל מעקרונות "חיוביים על הנייר" שהוא חופשי לפרש אותם כרצונו, זה רעיון רע – גם הסובייטים היו אומרים לך שהם פועלים ל"כבוד האדם וחרותו", הם רק פירשו את ההשלכות המעשיות קצת אחרת.

   בנוסף, הרי לא מדובר רק בחוקים מ"מגילת הזכויות" כביכול, אלא את כל חוקי היסוד הפך בית המשפט ל"עליונים", גם כאלה העוסקים בסדרי ממשל גרידא והצהרות (למשל חוקי יסוד הכנסת, השפיטה, ירושלים בירת ישראל וכו') –

   כך שלא "מגילת זכויות" כוננה בישראל אלא חוקה, בניגוד להחלטה מפורשת של הכנסת, ועל ידי מיעוט שבמיעוט שאינו אפילו המחוקק – ובניגוד לתואנה שלך על "מגילת זכויות" כביכול, אושרו כאן גם קביעות שאינן קשורות לזכויות פרט:

   כך למשל ב-2002, כשהעלה בית המשפט לדרגת חוקה את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שנחקק ב-1980 כשהליכוד היה בשלטון, וקבע ש"ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל" – עלתה עם החוק לרמת חוקה גם עמדה בנושא חלוקת ירושלים, הכרעה במחלוקת פוליטית המצויה במחלוקת עזה בציבור –

   עכשיו בוא נראה אותך טוען בדיוק באותו אופן גם בעניין המנוגד לדעתך הפוליטית:

   דהיינו שאותו בית משפט שהעלה את החוק לרמה חוקתית, מוסמך לטענתך מאותו רגע לפסול כל חוק ולמנוע כל פעולת ממשלה או כנסת בניגוד לעמדה הפוליטית הזו בטענה שהם מנוגדים לחוקה, כי הרי לטענתך "אם הרוב, באמצעות נבחריו, מחוקק חוק שסותר זכויות המוקנות בחוקה, הרי החוק בטל למרות שהרוב תומך בו" –

   כרגע אולי אתה מרגיש בטוח בגלל הרכב השופטים הנוכחי ולכן קביעה כזו לא נראית לך סבירה, אך טבעם של הרכבים להשתנות, והדרך פתוחה לכל הרכב עתידי לפעול כראות עיניו לא רק על פי חוקי היסוד הקיימים אלא גם על פי קביעתו של ההרכב הקודם, לפיה אפילו חוק-יסוד אם ישלול את אופייה של ישראל כמדינה יהודית או דמוקרטית, אינו חוקתי –

   וזו טענתו הראשית של פוזנר, שבישראל באופן חסר תקדים, בית המשפט רואה את עצמו מוסמך למנוע מהכנסת לשנות את החוקה גם שלא במסגרת חוקי היסוד, וגם אם הרוב ירצה לחוקק אחרת:

   "לישראל אין חוקה. יש לה אמנם ”חוקי יסוד“ שחוקקו בידי הכנסת, אותם השווה ברק לחוקה ופסק שהכנסת אינה זכאית לבטל אותם. זהו רעיון מפליא: האם יעלה על הדעת שהקונגרס שלנו יעביר חוק המסמיך כל אמריקני לשאת נשק מוסתר, ואז יגיע בית המשפט העליון האמריקני ויפסוק שאסור לבטל את החוק הזה? כזכור רק רבע מחברי הכנסת הצביעו על אותם חוקי יסוד.

   …רק בישראל (למיטב ידיעתי) מאצילים לעצמם השופטים את הסמכות לבקרה מופשטת בלי כל ביסוס חוקתי או חקיקתי. הדבר מזכיר את מקרהו של נפוליון, שנטל את הכתר מידיו של האפיפיור והרכיב אותו על ראשו הוא."

   משום כך בדמוקרטיות המתקדמות (פרט לישראל) מקפידים לחוקק את החוקות במפורש, במוצהר וברוב מכריע, ולחזור ולאשררן ברוב עם, ומונעים מבתי המשפט לפסוק שלא על בסיס חוקי/חוקתי מובהק, ושלא על פי כוונת המחוקק המפורשת –

   על מנת שבין היתר לא יצליח מיעוט להעביר חוק "תמים" ברוב יחסי קטן כששאר הנבחרים ואף חלקם של המצביעים עצמם לא חושדים בדבר, ואז לאחר מעשה להפוך את החוק ל"חוקה" שלא הצביעו עליה ולא אישררו אותה אזרחי המדינה ברוב מוחלט – ולאחר שהתקבע החוק כ"חוקה", יוכל בית המשפט למנוע את שינויו, אפילו בידי המחוקק עצמו (?)

   דרור ק: "במדינת ישראל אין חוקה. יש פרוצדורה מסוימת לחקיקת ”חוקי יסוד“. הפרוצדורה הזאת בעייתית אמנם, אבל הכנסת היא זו שקבעה אותה."

   הכנסת קבעה מהות ולא "פרוצדורה", ולחקיקתה היא, ולא לבתי המשפט.

   דרור ק: "יש כללים משפטיים שמנחים את בית-המשפט במקרה של סתירה בין חוקים, אבל במקרה של חוקי היסוד שדיברנו עליהם, הכנסת הורתה לבית-המשפט לנהוג אחרת, כלומר להעדיף את ”חוק היסוד“ על-פני חוקים אחרים. בית-המשפט אינו יכול להתעלם מהוראה כזאת של הכנסת."

   בפעם המאה, אלה שטויות, ולמרות שאותגרת כבר שלוש פעמים לא הצלחת להראות באיזה חוק "הכנסת הורתה לבית-המשפט… להעדיף את ”חוק היסוד“ על-פני חוקים אחרים." לפחות תיצמד לעובדות ואל תסלף אותן, הנה למשל:

   http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/657/266.html

   "לפני כשבוע אישרה הוועדה לענייני חקיקה של הכנסת לקיים דיון אודות שינוי חוק יסוד השפיטה שאותו יזם שר המשפטים דניאל פרידמן. על-פי החוק החדש, בג"ץ יוכל לפסול חקיקה של הכנסת, ואילו הכנסת תוכל לשוב ולחוקק את החוק פעם נוספת ברוב של 66 קולות. למעשה, החוק יעניק לכנסת סמכות לשוב ולחוקק חוקים שנפסלו בבג"ץ, ויחד עם זאת [הדגשה שלי] יעגן לראשונה את סמכותו של בג"ץ לפסול חוקים."

   ממשיך הציטוט וסותר גם את טענתך הקודמת, כאילו כל העניין הוא ב"מגילת זכויות הפרט" ותו לא:

   "בעקבות אישור הוועדה, מתחו נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש וברק ביקורת על היוזמה. "הצעת החוק מאפשרת לבג"ץ לפסול חוקים, רק במידה ואלה סותרים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק", כתבה בייניש בנייר עמדה שהגישה לוועדה. "בכך הצעת החוק מבחינה בין חוקי יסוד אלה לבין חוקי יסוד נוספים, שאינם זוכים למעמד חוקתי עדיף ביחס לחקיקה רגילה".

   דרור ק: "כבר היה מקרה (בעניין יבוא בשר לא כשר) שבו בית-המשפט מצא שחוק מסוים סותר את חוק יסוד חופש העיסוק, ובעקבות כך הכנסת שינתה את חוק היסוד. בעקבות הפסיקה ההיא, הכנסת ביטלה למעשה את שני חוקי היסוד שדיברנו עליהם וקיבלה אותם מחדש בנוסח שונה שמצמצם את תחולת החוק. במילים אחרות, הכנסת יכולה לשנות חוקים במקרה שהיא לא מרוצה מהתוצאות שלהם. "

   תודה רבה באמת שאתה מרשה לכנסת לשנות, אבל בית המשפט רואה את עצמו מוסמך לבטל גם את השינויים האלה של הכנסת, כולל ביטולו של חוק יסוד – זה האבסורד, וזו (שוב) טענתו הראשית של פוזנר:
   "לישראל אין חוקה. יש לה אמנם "חוקי יסוד" שחוקקו בידי הכנסת, אותם השווה ברק לחוקה ופסק שהכנסת אינה זכאית לבטל אותם".

   מאותו מאמר על יוזמת החוק לעיל: ""התנגדותי לבטל את כוחו של בית המשפט לבטל חוק יסוד אינה נובעת מרצוני להחליש את הכנסת אלא מרצוני לחזק את הכנסת.. היוזמה תוביל לכך שחוקי היסוד במדינה יהפכו לחוקים רגילים", אמר ברק, שהזהיר כי במצב כזה "לא תהיה מניעה לבטל את בג"ץ, את בית המשפט העליון, את כפיפות הצבא לרשות האזרחית או אפילו את ירושלים כבירת ישראל".

2. מאת המשחק של אנדר:
   

   ינואר 11, 2011 at 19:08

   דרור ק, בוא אני אתן לך דוגמה. היום הכריזה כדרך אגב בייניש (לפחות עד כמה שהבנתי) שאין בכוח הכנסת לשנות את הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

   במילים אחרות: גם אם יהיה כאן רוב שירצה במדינה דו-לאומית, זה חסר משמעות. העמדה הזאת לא חוקית ולא יעזור גם אם 80% מהעם ירצו בה. אי אפשר להריץ לבחירות רשימה שקוראת להפיכת ישראל לדו-לאומית.

   איכשהו נראה לי שזאת הגבלה חריפה הרבה יותר על חופש הביטוי והחופש לבחור ולהיבחר בישראל מכל מה שליברמן אי פעם יכול לעולל.

3. מאת דרור ק:
   

   ינואר 12, 2011 at 7:46

   אנדר – הציטוט מפיה של דורית בייניש, כפי שהובא ב"ואי-נט" הוא כדלקמן: "במצב הקונסטיטוציוני שלנו אם תהיה פגיעה חלילה בעקרונות היסוד שכנסת תצהיר שהמדינה חדלה להיות יהודית ודמוקרטית לרשות המכוננת אין מנדט זה בניגוד לחוקי היסוד, אך בעניין משק המדינה אדוני מעלה שאלות כל זה על איזה עיקרון היסוד?"

   אם אני מבין נכון את דברי נשיאת בית המשפט העליון, הרי היא אומרת שבמצב החוקתי הקיים (כלומר היעדר חוקה מסודרת, ומערכת של חוקי-יסוד וחוקים רגילים וכו') הכנסת אינה יכולה לשנות את אופיה הבסיסי של המדינה. אבל בייניש הביאה את זה כדוגמה קיצונית, כדי להסביר מדוע היא דוחה עתירה. כלומר היא אמרה לעותר: אילו היית אומר לי שהכנסת ביקשה לשנות את אופיה של המדינה, אולי היה מקום לדון בכך, אבל לקבוע שתקציב יהיה תקף לשנתיים במקום לשנה לא מגיע לדרגה הזאת. בייניש בעצם מאשרת כאן שסמכויות הכנסת הן רחבות מאוד ומגיעות כמעט עד שינוי אופיה של המדינה, אם כי הן נעצרות שם, לדעת נשיאת בית המשפט העליון. אגב, מצב חוקתי אפשר לשנות, אבל זה תהליך מורכב ומסובך יותר מחקיקה.

   רותם – אתה בונה מגדלי קלפים ומבקש ממני להתייחס אליהם כאל פירמידות מצריות. אתה קובע קביעות מאוד לא מדויקות, כמו הקביעה שלך כאילו בית המשפט העליון נתן עדיפות גורפת לכל חוקי היסוד (ויש לך גם קביעות מופרכות או לא-מדויקות אחרות). אתה חוזר כמו מנטרה על דברים שכבר הסברתי לך שהם לא נכונים, ומביא ציטוטים לא-רלוונטיים או מפרש אותם בצורה לא-נכונה. אני מודה ומתוודה: הצלחת לעייף אותי. אתה ודאי תאמר בניצחון ש"טענותיי הופרכו". שיהיה. אותי הצלחת לייאש. אין טעם לנהל איתך דיון.

4. מאת רותם:
   

   ינואר 12, 2011 at 21:52

   דרור ק: "אם אני מבין נכון את דברי נשיאת בית המשפט העליון, הרי היא אומרת שבמצב החוקתי הקיים (כלומר היעדר חוקה מסודרת, ומערכת של חוקי-יסוד וחוקים רגילים וכו‘) הכנסת אינה יכולה לשנות את אופיה הבסיסי של המדינה… בייניש בעצם מאשרת כאן שסמכויות הכנסת הן רחבות מאוד ומגיעות כמעט עד שינוי אופיה של המדינה, אם כי הן נעצרות שם, לדעת נשיאת בית המשפט העליון.
   אגב, מצב חוקתי אפשר לשנות, אבל זה תהליך מורכב ומסובך יותר מחקיקה."

   לא, זה לא מה שהיא אומרת – אין כאן התניה בגלל "המצב החוקתי הנוכחי שיכול להשתנות" כטענתך, אלא הנשיאה קובעת במפורש "לרשות המכוננת אין מנדט" – "הרשות המכוננת" היא הסמכות הגבוהה ביותר של הכנסת, מעל לסמכותה כ"מחוקקת", מאחר והיא הסמכות היחידה שיכולה להחליט לכונן חוקה –

   לכן אם אפילו "לרשות המכוננת אין מנדט" "לשנות את אופיה הבסיסי של המדינה" – אז ממילא גם אין מי שיוכל להעניק לה מנדט כזה בעתיד (אפילו אם מפרקים את המדינה ומכריזים עליה מחדש, כי אז הסמכות המכוננת תהיה של גוף חדש, אחר) –

   ולכן ככל הנוגע למדינה הזאת, הכנסת (לפי קביעה זו) מנועה מ"לשנות את אופיה הבסיסי של המדינה" בכל זמן, נקודה.

5. מאת רותם:
   

   ינואר 12, 2011 at 22:12

   דרור ק: "רותם – אתה בונה מגדלי קלפים ומבקש ממני להתייחס אליהם כאל פירמידות מצריות."

   לא מגדלים, לא קלפים, לא פירמידות, ולא מצריות – כהרגלך, אתה מקשקש האשמות לגופו של דובר בעלמא בכל פעם שאין לך מה לענות. לא ענייני, לא מכובד, לא מנומס, ומדבר בעד עצמו.

   דרור ק: "אתה קובע קביעות מאוד לא מדויקות, כמו הקביעה שלך כאילו בית המשפט העליון נתן עדיפות גורפת לכל חוקי היסוד (ויש לך גם קביעות מופרכות או לא-מדויקות אחרות)."

   קישקוש – לא הראית שום "קביעה לא מדויקת" שלי, וכהרגלך אתה צועק "לא מדויק, לא מדויק" בלי להראות מה "לא מדויק" (?) ורק כי אין לך מה להשיב.
   מנגד (ולמרות שאפשר לקרוא את זה גם בתקציר פס"ד פשוט, גם של סטודנט שנה א' למשפטים), הנה ציטוטים מפסקי הדין עצמם, המוכיחים שמה שקבעתי מדויק:

   בבג"צ 212/03 חירות נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, נטען שחוק הבחירות סותר את חוק יסוד: השפיטה, בכך שקבע שאין סמכויות לבג"צ לחלוק על קביעתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית –

   אבל חוק יסוד השפיטה אינו עוסק בזכויות הפרט, אינו משוריין ואינו בעל פסקת הגבלה, ולכן אינו עומד בקריטריונים מתוקפם נקבעה "עליונות" חוקי היסוד כבוד האדם וחופש העיסוק, העוסקים בזכויות הפרט –
   ולכן אם חוק יסוד זה אינו "עליון", אין בכוחו לגבור על חוק הבחירות.

   בפס"ד זה נקבע שלא משנה אם לחוק היסוד יש או אין שריון או פסקת הגבלה, ובמקרה שחוק רגיל מנסה לשנות חוק יסוד – תמיד גובר חוק היסוד, גם אם (כמו החוק הנדון) אינו עוסק בזכויות הפרט -וכך קיבלו כל חוקי היסוד מעמד נורמטיבי של חוקה.

   בג"צ 212/03 חירות נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה:

   "…בפתח הדיון בפנינו העלה בא כוח פרקליטות המדינה את הטענה, כי החלטתו של יושב-ראש ועדת הבחירות הינה סופית, ואין לבית המשפט הגבוה לצדק סמכות לדון בה. הוא סמך בעניין זה על הוראת סעיף 137 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן – חוק הבחירות), אשר זו לשונו:

   "כל קובלנה בקשר למעשה או למחדל לפי חוק זה מסורה לסמכותה היחידה של הוועדה המרכזית; שום בית משפט לא יזקק לבקשת סעד בקשר למעשה או למחדל כזה…". (…)

   …אין בידינו לקבל טיעון זה.

   [הדגשה שלי] סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק יונקת חיותה מהוראות חוק-יסוד: השפיטה (סעיף 15). היא מעוגנת, איפוא, בהוראה חוקתית-על-חוקית. אין בכוחה של הוראת חוק לשנות מהוראותיו של חוק יסוד.

   (…) 5. על כן, אין בכוחה של הוראת סעיף 137 לחוק הבחירות לשלול את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק (…) על כן, עד כמה שקביעתו של סעיף 137 לחוק הבחירות לכנסת כי "שום בית משפט" לא יזקק לסעדים הקבועים באותה הוראה, מתפרשת כשוללת את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, אין היא חוקתית והיא בטלה בכל הנוגע לתחולתה על בית המשפט הגבוה לצדק. היא תופסת כמובן לעניין כל בתי המשפט האחרים. ניתן להגיע לאותה תוצאה עצמה – ולדעתי זו גם הדרך הראויה – על ידי מתן פירוש חדש לדיבור "שום בית משפט" כמתייחס לכלל בתי המשפט למעט בית המשפט הגבוה לצדק."

   את הקביעה הזו השלים בית המשפט העליון בע"ב 92/03 מופז נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, שם נטען שחוק הצינון סותר את חוק יסוד: הכנסת, מאחר והוא פוגע בזכות לבחור או להיבחר. אבל לחוק יסוד: הכנסת אין פסקת הגבלה (ולא שריון לגופו), ולכן לכאורה אין אפשרות לפגוע בו –

   פסה"ד קבע שכל חוקי היסוד, כולל חוקי יסוד שאין להם פסקת הגבלה, תחול עליהם פסקת ההגבלה, וכך על פי פסיקת ביהמ"ש ניתן ל"הדביק" לכל חוק יסוד את פסקת ההגבלה.

   כדי לקצר ולהבהיר, אצטט מפס"ד אחר המצטט פס"ד זה, למשל בג"ץ 2605/05 חטיבת זכויות האדם, המכללה האקדמית למשפטים ואח' נ' שר האוצר ואח':

   "16. רעיון זה אומץ בפסיקתו המאוחרת של בית-משפט זה והפך להלכה. נפסק, כי מכוחו של היקש ניתן לייבא אל בין הוראותיהם של חוקי היסוד, שאין ענינם בזכויות הפרט, "פסקת הגבלה שיפוטית", באמצעותה ייבחן דבר חקיקה לאורם של ערכי הבסיס שעליהם מושתת חוק היסוד. "מבחנה המשולש של פיסקת ההגבלה נתפס בהכרתנו השיפוטית ככלי ראוי לבחינת חוקתיותו של חוק. משהפך לאחד מעקרונות היסוד של שיטתנו החוקתית רשאי בית-המשפט להפעילו גם בהיעדרה של פיסקת הגבלה בחוק היסוד שלאורו נבחן החוק העומד לביקורתו" (השופט א' מצא בע"ב 92/03 מופז נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז(3) 793, 811 (2003))."

   …וכך לא רק שכל חוקי יסוד עלו לדרגת חוקה, אלא שאף קובע בית המשפט שניתן "לייבא" להוראותיהם של חוקי היסוד פסקת הגבלה "שיפוטית" שלא הייתה בהם במקור, שניסוחה מופיע אמנם בחוקי היסוד כבוד האדם וחופש העיסוק, אך לא נכתב ע"י הכנסת בלשונם של שאר חוקי היסוד שאינם עוסקים בזכויות הפרט.

   דרור ק: "אתה חוזר כמו מנטרה על דברים שכבר הסברתי לך שהם לא נכונים, ומביא ציטוטים לא-רלוונטיים או מפרש אותם בצורה לא-נכונה."

   "כן, כן, בטח" – עד עכשיו מי ש"חוזר כמו מנטרה על דברים שכבר הסבירו לו שהם לא נכונים" זה אתה –
   לא ציטוטים ולא הסברים אינך טורח להביא, אתה רק חוזר כתוכי על הקישקוש ש"רק אתה מבין" ו"הטענות לא מדויקות" לאין קץ, בלי שום טענה או טיעון.

   דרור ק: "אני מודה ומתוודה: הצלחת לעייף אותי. אתה ודאי תאמר בניצחון ש“טענותיי הופרכו“. שיהיה. אותי הצלחת לייאש. אין טעם לנהל איתך דיון."

   “טענותיך הופרכו“ לא כי אני אומר זאת, אלא כי הפרכתי אותן אחת לאחת, ושום תירוץ מעורר רחמים על "עייפות" או "יאוש" לא יקנה להן שום "תוקף" מפוקפק מחדש.

   מי שאין טעם לנהל איתו דיון זה מי שלמול הוכחות "מתעייף ומתייאש" וגם מול האמת אינו מסוגל להודות שטעה –
   אפילו ממך הייתי מצפה שלפחות הפעם, בנושא קריטי כזה, תציב את האמת לפני השיוך הפוליטי שלך:

   ריבונו של עולם – הרי המדובר גם בחוקי היסוד שלך, הקובעים את הבסיס של הבסיס של חייך, הבסיס מתוקפו גם אתה מקבל את זכויותיך, והבסיס שמתוקפו עלול בית משפט אחר בהרכב שאותו תחבב פחות, לשלול אותן –

   אבל גם אם "דיון" אין טעם לנהל אתך, הרי אין להניח לך לעוות כל עובדה ומסקנה – ולכן בכל פעם שתפלוט שטויות קולוסליות בכזה סדר גודל, אפריך את דבריך לטובת הציבור, פרו-בונו.

6. מאת דרור ק:
   

   ינואר 13, 2011 at 13:32

   רותם, כמה הערות:

   1. בית המשפט העליון אינו מחויב לתקדימים של עצמו. כל עוד ה"שריון" של חוקי היסוד נובע מפסקי דין של בג"ץ, הרי זה לא ממש שריון, כי בעתיד בג"ץ יוכל לפסוק אחרת. נכון, אנחנו מצפים מבית המשפט לעקביות, אבל כדי לא ליצור קיבעון מחשבתי וכדי לא לתת בידי השופטים כוח רב מדי, נקבע הכלל הנ"ל.

   2. עקב פסיקת בג"ץ בעניין יבוא בשר לא-כשר, הכנסת שינתה את חוק יסוד חופש העיסוק. היו גם מקרים אחרים שבהם הכנסת שינתה חוקים בעקבות פסיקות של בג"ץ. יש אמנם ביקורת ציבורית רחבה על מה שמכונה חוקים "עוקפי בג"ץ", והכנסת אכן לא ששה לחוקק חוקים כאלה, אבל כשצריך היא מחוקקת. אם הכנסת קיבלה את פסק הדין של בג"ץ בלי תגובה (בדרך של חקיקה), הרי זו הבעת הסכמה לפרשנות של בית המשפט.

   3. אתה מבזבז המון זמן על הניסיון להוכיח שבית המשפט הוא דמון שמנסה להשתלט על המדינה. בסופו של דבר, בית המשפט הוא המחסום האחרון בפני שימוש שרירותי בכוח השלטון. בית-המשפט פועל לפי הוראות של הכנסת, אבל הכנסת משאירה לבית-המשפט מרחב לפרשנות כי הגמישות הזאת הכרחית. פקידי משרד האוצר, למשל, ואפילו קצינים בצבא, מרשים לעצמם הרבה יותר גמישות בביצוע חוקים מאשר השופטים, והם ממונים בהליך הרבה פחות שקוף והרבה פחות מחמיר. עם כל הביקורת, שלפעמים היא בהחלט מוצדקת, הלוואי שכל פקידי הממשלה, קציני הצבא ושאר עובדי המדינה, היו זהירים כל-כך בפרשנות החוק ובמימוש הסמכויות שלהם כמו השופטים.

   עצה אישית לסיום – כדאי שתחליט אם אתה רוצה לנצח בוויכוח או להשכיל. אני נהנה מאוד לקרוא בבלוג הזה ובבלוגים אחרים דברים שלא ידעתי עליהם או ניתוחים שלא חשבתי עליהם. במקרה שלך, אתה זורק נתונים בלי לבדוק אותם ובלי להכניס אותם להקשר הנכון, כאילו מה שחשוב לך זה להוסיף נקודות. חבל.

7. מאת המשחק של אנדר:
   

   ינואר 13, 2011 at 18:17

   דרור ק: " אתה מבזבז המון זמן על הניסיון להוכיח שבית המשפט הוא דמון שמנסה להשתלט על המדינה. בסופו של דבר, בית המשפט הוא המחסום האחרון בפני שימוש שרירותי בכוח השלטון " – דרור, אתה שוכח עובדה בסיסית: בית המשפט גם הוא רשות שלטונית, ולכן גם אותו יש לחסום ולרסן בדמוקרטיה.

   זה העיקרון של הפרדת רשויות – 3 רשויות שמחלקות בינהם את הכוח ומרסנות זו את זו. בישראל העיקרון הבסיסי הזה מופר ברגל גסה והתוצאות – חמורות. כמו שמחה מנחם אילון בפני אהרן ברק "יש הבדל בין שלטון המשפט לשלטון השופטים".

   אגב, אנחנו לא הדמוקרטיה הראשונה שנתקלת בבעיה הזאת.מי אמר

   "בשנים האחרונות בית המשפט אינו נוהג כגוף שיפוטי, אלא כמוסד הקובע מדיניות. הוא מכניס לתוך החוקה מילים ומשמעויות שאינן כתובות בה ומעולם לא הייתה כוונה שיימצאו בה… פעם אחרי פעם התערב בית המשפט בהחלטות חוקיות תוך זלזול מוחלט בחוקי היסוד ובמורשת המשפטית. הגענו לנקודה שעלינו לפעול כדי להציל את החוקה מידי בית המשפט, ואת בית המשפט מעצמו… אנחנו רוצים בית משפט עליון שיעשה צדק לפי החוקה, ולא בית משפט שפועל באופן שרירותי בתואנות של ביקורת שיפוטית. אנחנו רוצים את שלטון החוקים, ולא שלטון אנשים".

   "אם המדיניות תיקבע באופן בלתי הפיך על ידי הכרעות של בית המשפט העליון… יחדל העם להיות שליט"

   אלה היו פרנקלין רוזוולט ואברהם לינקולן. שניים מהנשיאים הגדולים של ארה"ב שנלחמו קרבות קשים נגד בית המשפט העליון שלה. רוזוולט למען אישור מדיניות ה"ניו דיל" (שבית המשפט ראה בו בעייה מבחינה חוקתית) ולינקולן בעניין העבדות (לאחר הפסיקה ששחורים הם רכוש ולא בני אדם).

   גם אז היו צעקות וצווחות והשופטים חשבו שהם מצילים את האומה האמריקאית מציפורני הפוליטיקאים המושחתים. האמת כמובן הפוכה, הם לקחו כוח לעצמם מעבר למה שהיה ראוי וכדאי והפוליטיקאים החזירו את השלטון לעם. אז כמו היום, רק שלנו אין עדיין מנהיגים בסדר הגודל הזה שיחזירו את ישראל למסלול.

8. מאת המשחק של אנדר:
   

   ינואר 13, 2011 at 18:20

   ההבדל הוא שבישראל בית המשפט הלך עוד כמה צעדים קדימה. לכיוון עריצות. בארה"ב בית המשפט שואב את סמכותו מהחוקה ששואבת את סמכותה מהעם. אצלנו אין חוקה מוסכמת ובית המשפט יוצר חוקה יש מאין. טובה או רעה המשמעות של הדבר הוא שבית המשפט מעמיד את הכרעתו שלו מעל לרצון העם, אין לו מקור סמכות מוסרי לשאוב את השלטון שלו שאינו נסמך על הסכמת הנשלטים.

9. מאת דרור ק:
   

   ינואר 13, 2011 at 21:09

   אנדר – אם אתה רוצה להאמין שבית המשפט נוהג כדיקטטור, אני לא אוכל לשכנע אותך שאין זה כך. בית המשפט לא יוצר חוקה יש מאין. אני לא יודע איך הגעת למסקנה הזאת. נכון שבית המשפט, וגם הכנסת, פועלים בישראל במצב מסובך שבו אין מספיק כללים ברורים ומוסכמים, כתובים או בלתי-כתובים, לגבי תחומי הפעולה של הרשויות ולגבי זכויות האזרח. המצב הזה נובע מהאופן שבו הוקמה המדינה, מאופי האוכלוסייה שלה ומסיבות אחרות. אנחנו חייבים ללמוד לחיות עם המצב הזה, כי השינוי שלו יהיה איטי והדרגתי עם הרבה חיכוכים בדרך.

   הציטוטים שהבאת הם מאוד מעניינים, אבל אני מפרש אותם אחרת לגמרי. בעיניי הם פשוט עדות לכך שיש מתח בין הרשויות השונות. זה טבעי וזה קיים בכל מדינה ובכל זמן. ראש הרשות המבצעת מתוסכל מהמגבלות שמטיל עליו בית המשפט, השופטים מתוסכלים לפעמים מעבודת המחוקק. המתח והתסכול האלה הם תוצר לוואי בלתי-נמנע של עקרון הפרדת הרשויות, ואלה "כאבים בריאים" שמעידים דווקא שהמערכת מתפקדת.