גדי טאוב

הקטע הוא מתוך המסה הפותחת של הספר, ששמה "להרוג את החזיר".זאת מסה על מועדון הקיטקט בברלין, ועל האנשים שמאחוריו, שלקח לי זמן להבין שהם בעצם מין אוטופיסטים, ושהם רציניים לגמרי בעניין הזה.

לאורה בקריזה. היא יושבת במועדוון XS ברחוב גלוֹגַאוור ברובע קרויצברג בברלין, והיא מנדנדת את הרגל דרך השסע של שמלת הגומי השחורה. החבר שלה, רולף, הלך לקיטקט-קלאב לבד, ולמרות שיש להם יחסים פתוחים, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה בתנאי שהוא מקבל אישור מהשני – אישור פר בן-זוג, לא פס כללי – הערב אין לה חשק לכל זה, ולך תדע מה רולף עושה ממש ברגע הזה בקיטקט.

זה יום שישי ובקיטקט מעלים מין עיבוד לג'ולייט של המרקיז דה-סאד, ואלכסנדרה בָּר, שעובדת בכניסה למועדון בימי שבת, שיושבת שם בכניסה בתחתונים ושום דבר אחר, וגובה עשרה יורו מכל מי שבא, אלכסנדרה משחקת את ג'ולייט בעצמה. לאלכסנדרה יש נטייה לגוֹר תיאטרלי, ובהופעות האלה היא מדביקה על עצמה קונדומים מלאים בדם מזויף, והם מתפוצצים תחת הצלפות השוט, או הסכין או המסור ומכתימים את השמלה הלבנה או את העור החשוף באדום.

על הפלאייר של המסיבה, היא נראית יותר כמו ג'סטין הכנועה מאשר כמו ג'ולייט האכזרית: היא כורעת על הברכיים בשמלה לבנה שמבליטה את החזה שלה, באיזה יער, וכפות הידיים שלה צמודות בתנועה של תפילה או תחינה והמבט שלה, שגם הוא מבט של תחינה, פונה למעלה כאילו מעל המצלמה עומד מישהו שמתכוון להוריד לה צליפת שוט על פנים.

מבט של תום ותמיהה ואי-הבנה. תום ואלכסנדרה! אלכסנדרה שאוהבת גוֹר, ולא רק קונדומים עם דם: פעם אחת, באחת ההופעות האלה ניסרו אותה כאילו, ואיזה שני קילו של איברים פנימיים – כבדים של עוף כנראה, או משהו דומה – נשפכו מהבטן שלה לרצפה. (להמשך…)

ועוד קצת פרטים על הספר אפשר למצוא כאן.