אוקטובר 26, 2006
המדינה כגננת
בזמן האחרון פושה פה יותר ויותר המגמה של הפיכת המדינה לגננת שלנו. זה אירוני במיוחד מפני שאת תפקידה כמדינה היא מזניחה ומפריטה בלי הכרה. כך המדינה מתנערת מכל תפקדיה החיוניים – מדואר ועד בית סוהר – ומעבירה אותם לשוק החופשי, ומצד שני היא מינתה את עצמה לשומרת המוסר האישי. כבר נראות כאן הסנוניות הראשונות: הקמפיין נגד עישון הופך למסע נקמה במעשנים. רק היום בידיעות דווח שעל פי הצעת חוק חדשה של גלעד ארדן לא-מעשנים יוכלו לתבוע בעלי מסעדות על הפרדה לא מספקת בין אזור מעשנים לאזור ללא עישון בלי שיצטרכו להוכיח נזק. עוד מעט נגיע לאבסורדים נוסח ארצות הברית. ארה"ב ידידתנו הגדולה אסרה עישון בברים מפני שזה פוגע בבריאותם של המלצרים והברמנים. זאת בדיחה מדהימה, מפני שארצות הברית מרשה למעסיקים, למשל, לא לשלם ביטוח בריאות למועסקיהם, אבל כשזה מגיע לרדיפת מעשנים, פתאום בריאות הברמנים נעשית חשובה. אותה רוח נושבת גם אצלנו ובמסגרתה הצעת החוק האידיוטית של רוחמה אברהם שהחליטה למנוע תאונות דרכים על ידי סגירת חיי הלילה בשתיים אחר חצות. שפרושו סגירת חיי הלילה. מפני שבמקומותינו יוצאים מאוחר. הבעתי את דעתי קצת יותר בהרחבה במעריב, ותוכלו למצוא את זה – אם תרצו, כמובן – ב NRG, כאן.
אוקטובר 26, 2006 at 13:18
בהקשר הזה, של עישון. הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבך לדיון אחר, זה שנערך בנושא נגע הסמים.בכל פעם שמבעבע באנגים כזה או אחר מנסה להצדיק את מעשיו הוא נתלה בכך ש"סיגריות הן הרבה יותר מסוכנות".
אני לא יודע מה יותר מסוכן, סיגריות או סמים. אבל הטיעון צריך להיות הפוך. העובדה שסם מזיק מאוד הוא חוקי, אמורה להניע את המחוקקים לאסור אותו על תושבי המדינה ולא לשמש כתרוץ להתיר סמים מזיקים אחרים.
הדעה שלי אולי תתפס כמטורפת, אבל אני בעד לאסור על סיגריות בחוק. הן מזיקות לאדם הנושם אותן, העלות שלהן למערכת הבריאות עצומה וגרוע מכל, המעשן הפאסיבי, זה שכלל לא היה מוכן לקחת עליו את הסיכון – נושם אותן בעל כורחו.
נכון, יש גם מזהמים אחרים. גם מכוניות מזהמות מאוד את האוויר. אבל אדם יכול לבחור שלא לנשום הישר מהאגזוז ולא להיות בקרבת כביש כל היום. אבל מהמעשנים אותנו למוות איש אינו יכול להתחבא, לא ברחוב, לא בדרך, לא במסעדה, אפילו לא בביתו שלו.
הגיע הזמן לשים לכך קץ, תנו לנשום בארץ הזאת!
אוקטובר 26, 2006 at 13:33
גם הגבלת מהירות בדרכים או איסור הצתת ספסלים בגן ציבורי הם הגבלה על חופש הפרט.
המבחן של משטר ליברלי הוא במינימום התערבות בחיי האזרחים, אלא אם כן הם עלולים לגרום נזק לאחרים. על פי קנה מידה זה, בודאי שישנה הצדקה על איסור עישון במקומות סגורים, וגם על הגבלת שעות הפתיחה של מקומות הבילוי. מחקרים שנערכו בעולם הוכיחו על הפחתה במספר הקורבנות מתאונות דרכים וקטטות כתוצאה מהגבלה דומה, הקיימת, דרך אגב, לא רק בארצות-הברית אלא בחלק ממדינות אירופה וניו-זינלנד.
לא יקרה דבר, אם כתוצאה משינוי החקיקה ישתנו גם הרגלי בילוי, ואנשים יצאו מהבית בשעות שפויות יותר כמו 10-11 כדי להתחיל את הבילוי…
אוקטובר 26, 2006 at 14:54
מאיר, אם כך אז אני מציע להוציא גם את הטלפונים הסלולריים מחוץ לחוק. גם הם מזיקים לאדם שמסתובב לידם (אמנם רק כשהם פועלים, אבל גם סיגריות מזיקות רק כשהן בוערות), העלות למערכת הבריאות עצומה, במיוחד עוד 20 שנה כשנתחיל לגלות כל מיני גידולי מוח ומקרי אימפוטנציה רבים מספור, וגרוע מכל, האדם הפסיבי, שבכלל אין לו טלפון סלולרי ולא היה מוכן לקחת עליו את הסיכון קולט קרינה בעל כורחו.
נכון, יש גם מזהמים אחרים. גם מכוניות מזהמות מאוד את האוויר. אבל אדם יכול לבחור שלא לנשום הישר מהאגזוז ולא להיות בקרבת כביש כל היום. אבל מהמדברים בסלולרי המקרינים אותנו למוות איש אינו יכול להתחבא. לא ברחוב, לא בדרך, לא במסעדה ואפילו לא בביתו שלו.
הגיע הזמן לשים לכך קץ, תנו לדבר בזק בארץ הזאת!
אוקטובר 26, 2006 at 16:26
מאיר – אפילו לא בביתו שלו? יש מעשנים שמתגנבים אליך הביתה כדי לעשן עליך? קרא מייד למשטרה! כמעשן בהפסקה תמידית (כבר שנה וחצי בערך), ממשיך להפריע לי הטון ההיסטרי שתופסים מתנגדי העישון. הטון הזה רק גורם לאנטגוניזם, לא ממש תורם למטרתך.
עם הפוסט עצמו אני מסכים לגמרי. והטון ההיסטרי של מאיר רק מגביר את זה. אותו הדבר עם הקמפיין החדש, המכריז על הפשע הנורא בהפקרת הילדים לכבישים הרעים.
אוקטובר 27, 2006 at 2:56
עידו, המחקרים בנושא הקרינה הסלולרית טרם מיצו את עצמם בשל התקופה הקצרה בה נמצא המכשיר המיותר בידיה של האנושות המבקשת לדעת "איפה אתה" כאילו זה משנה למישהו.
אם אכן יתגלה כי כל משתמשי הסלולרי (משתמשים זו הקבלה מעניינת לנושא הדיון, לא?) או רובם סובלים מסרטן מוחי, באמת יוציאו את המכשיר מחוץ לחוק או ימצאו דרך להפחית את הקרינה שהוא פולט לרמה נסבלת.
חוץ מזה, הנזק שממנו יסבול משתמש הסלולרי הפאסיבי נמוך עשרות מונים מהנזק אותו סובל מי שנכפה עליו לשאוף עשן סיגריות.הנזק העיקרי בסלולרי נובע מהחזקתו בסמוך לגוף. העישון הפאסיבי מזיק לגוף גם כשאתה נמצא במרחק רב יותר מהאובייקט המזהם.
אור, התייחסות ל"טונים" שלא היו ולא נבראו, איננה עניינית ולא מקדמת את הדיון לשום מקום. כשיהיו לך טיעונים של ממש המצדיקים את הנזק שאותו גורמים משתמשי הסיגריות לסביבתם – חזור אליי.
אוקטובר 27, 2006 at 6:56
מדהים איך רעיון מופרך כמו "עישון פאסיבי" השתרש כל כך שכולם בטוחים שיש בו אמת. הייתי רוצה לראות מחקר שיוכיח שהנזק הפאסיבי נגרם דווקא מסיגריות, ולא ממגוון המזהמים האחרים בסביבה.
אוקטובר 28, 2006 at 3:19
ברגע שמטרתו של חוק להגן עלי מפני מעשנים שכופים את הגועל שהם החליטו שטוב להם עלי – כל החוקים מקודשים!
אוקטובר 28, 2006 at 4:07
כנראה שכל אחד רוצה את הגננת שמתאימה לו. הסוציאליסטים רוצים עזרה סוציאלית לעניים, השמרנים רוצים להיכנס לאנשים לתחתונים ומעבר להם, והאנשים העובדים רוצים לא להימרח על הכביש ע"י שיכור כשהם נוסעים לעבודה בשבע בבוקר. כל אחד והקפריזות שלו אני מניח.
הנקודה של הפיסקה הסרקסטית (והדמגוגית משהו אם להודות על האמת) שלמעלה, היא שכל אחד רוצה דברים מהמדינה. נשאר רק לברר את הסיבות וההצדקות. אני אישית מתנגד בעיקרון לגישת משטרת המוסר לניהול מדינה. אני לא חושב שהמדינה צריכה לומר לאזרחים שלה עם מי לשכב איך ומתי, מה לאכול, מה לשתות, ואיזה סדר יום והעדפות תרבותיות לאמץ. אבל מה לעשות שאנשים טעונים באלכוהול גורמים לנזקים כבדים לא רק לעצמם, אלא גם ללא מעורבים? מה לעשות שמעשנים לא בוחרים להזריק את הניקוטין לורידים, אלא לוקחים אותו בצורה שמפיצה עשן בסביבתם?
יש פה ענין ששווה שיקול.
אוקטובר 28, 2006 at 4:15
כנראה שכל אחד רוצה את הגננת שמתאימה לו. הסוציאליסטים רוצים עזרה סוציאלית לעניים, השמרנים רוצים להיכנס לאנשים לתחתונים ומעבר להם, והאנשים העובדים רוצים לא להימרח על הכביש ע"י שיכור כשהם נוסעים לעבודה בשבע בבוקר. כל אחד והקפריזות שלו אני מניח.
הנקודה של הפיסקה הסרקסטית (והדמגוגית משהו אם להודות על האמת) שלמעלה, היא שכל אחד רוצה דברים מהמדינה. נשאר רק לברר את הסיבות וההצדקות. אני אישית מתנגד בעיקרון לגישת משטרת המוסר לניהול מדינה. אני לא חושב שהמדינה צריכה לומר לאזרחים שלה עם מי לשכב איך ומתי, מה לאכול, מה לשתות, ואיזה סדר יום והעדפות תרבותיות לאמץ. אבל מה לעשות שאנשים טעונים באלכוהול גורמים לנזקים כבדים לא רק לעצמם, אלא גם ללא מעורבים? מה לעשות שמעשנים לא בוחרים להזריק את הניקוטין לורידים, אלא לוקחים אותו בצורה שמפיצה עשן בסביבתם?
יש פה ענין ששווה שיקול. זה לא סתם חיטוט בתחתונים או ברחם בנוסף משטרת המוסר. אגב בענין המכוניות שהוזכרו פה בתגובות, אומנם עדיין מותר לנסוע ברחובות הערים, אבל מצד שני החוקים המגבילים את כמות זיהום האוויר שמותר למכונית לפלוט נובעים מאותו היגיון שממנו נובעים החוקים נגד העישון. ההבדל העיקרי שבעוד המכוניות משרתות תכלית אמיתית -להביא אדם מנקודה A לנקודה B במהירות ובנוחות- שכל אדם סביר יסכים שהיא בעלת ערך, הסיגריות הן ענין של בידור/התמכרות. אנשים מעשנים סיגריות כדי לעשן סיגריות. אז אפשר להנות. אבל לא על חשבוני בבקשה.
אוקטובר 28, 2006 at 4:37
"רדיפה", "מסע נקמה": מלים קשות, גדי. האם נתקלת במעשן ששללו את דרכונו, החזיקו אותו במרתפי השב"כ או הרסו את ביתו כפי שהורסים את בתי המחבלים? דומני שלא, וטוב שכך. הצעת החוק של גלעד ארדן בסך הכל מבוססת על חוק קודם, שאוסר על עישון במסעדות ומקומות ציבוריים אחרים — חוק שעד כה לא יושם די הצורך בשל אזלת יד של הרשויות המקומיות. החוק החדש מבקש (א) להעצים את האזרח באפשרות לפעול בעצמו כדי לתקן את המעוות ו(ב) להעביר את האחריות לישום החוק הקודם לבעלי העסק החרדים לכיסם. מי שהדמוקרטיה בישראל חשובה לו צריך לשמוח שהיא פועלת ליישם חוקים, שכן זלזול בשלטון החוק אולי מתחיל בהצבת מאפרות במקומות סגורים אך הוא בהחלט לא נגמר שם.
באשר למדינה כגננת: סיגריות ושכרות הן שתי דוגמאות בולטות לטשטוש הגבולות בין מוסר פרטי למוסר ציבורי. לשתיהן — במיוחד לסיגריות — השפעה מזיקה על הסביבה. בניגוד לפעילויות מזיקות אחרות, כמו נהיגה ברכב פרטי או דיבור בסלולרי או שימוש בחומרי ניקוי פטרוכימיקליים, לסיגריות אין תועלת ציבורית מוכחת, ולדעתי גם לא תועלת פרטית. הן בסך הכל יוצרות צורך שלא היה שם קודם ודואגות לספק אותו לכאורה תוך כדי העמקתו למעשה. אז נכון שקיימים מפגעים ציבוריים אחרים, יש יאמרו חמורים יותר מעישון במקומות ציבוריים או בילוי עד שעות הבוקר, אך ההבדל הוא שמניעת עישון או בילויים מאוחרים לא מחייבת הקמת תשתיות אלטרנטיביות (למשל תחבורה ציבורית יעילה יותר) ולכן היא קלה יותר. מדינה בפשיטת רגל כמו שלנו, שאינה מסוגלת להתמודד עם בעיות קשות, עדיף שתתפנה לטפל בבעיות הקלות מאשר שלא תעשה דבר. תמיד תהיה בעיה יותר דחופה, אך להזכיר את תהליך השלום במזרח התיכון כשנושא הדיון הוא סיגריות כן או לא אינו אלא red herring.
באשר לשעות הבילוי: לכתוב "מפני שבמקומותינו יוצאים מאוחר" זה תיאור, לא טענה. האם יש הבדל מהותי בין להתיישב בפאב בעשר ולהתיישב בפאב בחצות? בסופו של דבר מדובר בהרגל, והרגלים אפשר לשנות אם יש סיבה לחשוב שהם מזיקים. זה לא נעים, אבל זה גם לא נעים לסכן את חייך בכביש מדי סוף שבוע.
באשר למלצרים בארצות הברית: טוב שלפחות דואגים לרווחתם במישור אחד. בתור אח למלצרית אני יודע טוב מאוד איך היא סבלה מלקוחות שעישנו בבית הקפה שבו עבדה, אפילו שהעישון הותר שם רק בחוץ.
אוקטובר 31, 2006 at 10:41
במאמר במעריב טענת שבעצם מטרת החוק להטריד את המעשנים כדי לגרום להם להפסיק לעשן. אין ספק שזאת מטרה שאינה ראויה לחוק במדינה מתוקנת, ומההיבט הזה אכן מדובר בגישה פטרונית של המדינה ה'גננת'. הבעיה שהפרשנות הזאת מתעלמת לגמרי מהצד שלנו הסובלים מעישון. למרבה הצער כשאנשים מבוגרים מתנהגים בחוסר התחשבות ילדותית צריך למנות להם גננת. אף אחד לא אומר לך לא לעשן, אומרים לך לא לעשן עלינו. אם אתה רוצה לעשן זאת זכותך המלאה, אבל באותה מידה לי יש זכות לא לעשן. כשאתה מעשן לידי אתה כופה עלי לעשן ביחד איתך, ואני לא מוכן לקבל את זה.
בדרך כלל כשמעשנים עלי אני פשוט קם והולך למקום אחר. אבל אולי עדיף שפעם אחת אני אקום ואתן סטירה עם היד שלי לאותו מקום בחלל שבו נמצאת הלחי שלך?! אתה לא רוצה לחטוף סטירה? אולי עדיף שלא תכניס את הלחי שלך למקום שבו היד שלי עלולה להמצא! הרי זה בדיוק מה שאתה אומר לי: אם לא מוצא חן בעיניך אז אל תכניס את הריאות שלך למקום שבו נמצא העשן שלי. החוק המוצע בא להגן עלי ועל הלא מעשנים האחרים. זה בדיוק תפקידה של המדינה – להגן על האזרחים מפני פגיעה. זה הרבה יותר חשוב ויותר עקרוני משרות דואר, שכשחושבים על זה אין בינו ובין המדינה שום דבר. תפקידה של המדינה להגן עלי, ולמנוע מצב שבו אני אצטרך להגן על עצמי.
נובמבר 1, 2006 at 8:03
מאיר – ראשית, אני מודע לכך שתגובתי מאוחרת ואני מקווה שהיא מגיעה ליעדה.
מ"אי אפשר לברוח מעישון אפילו בביתי שלי" כן עולה לפחות באוזני טון היסטרי במקצת, אבל מילא.
איזה טיעונים תקפים אחרים אתה רוצה? הרי לא התווכחתי אתך לרגע שעישון הוא אכן דבר מזיק (אם כי בקשר למידת הנזק אפשר עוד להתווכח הרבה, על כל מחקר המוכיח נזק יש מחקרים אחרים הטוענים לנזק מועט מעישון פאסיבי). הטיעון שלי התמקד ברדיפה המתנהלת כנגד חלק די גדול של האוכלוסיה שבוחר לעסוק בעיסוק מזיק. לא יצאתי כנגד חוקים נגד עישון במקומות ציבוריים רק קראתי להכניס את הדברים חזרה לפרופורציה.
דצמבר 19, 2006 at 8:29
למה שהמדינה לא תהיה גננת אם התרגלנו לגננת ערוץ שתיים ששוטפת בהתמדה את שארית בינתנו ומחנכת אותנו לבלוע בלי ללעוס טונות אשפה ויזואלית.מערכת חינוך דלוחה על מוריה הבינוניים,כנסת עלובה על נבחריה העילגים ורודפי השררה,ילדות שחולמות להיות מירי בוהדנה,טלנובלות כמזון רוחני,(גם של המורות),שירים בעיברית בסיסית…די,נמאס לי לפתח את הנושא.סיגריות? זה מה שמפריע לכם???