• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=785
• תגובות ב-RSS

12 תגובות לפוסט ”ציטוט – מומי דהן על כלכלה ומחאה חברתית“

1. מאת אסף:
   

   אוגוסט 2, 2011 at 17:57

   מומי דהן הוא אולי הכלכלן הכי מעניין, וחשוב שפועל היום בארץ. אני רק יכול לקוות שהוא יכתוב יותר, ושיקראו אותו יותר.
   חותם על כל מילה בטור שלו.

2. מאת אמיר:
   

   אוגוסט 3, 2011 at 8:32

   הוא ויוסי זעירא, אולי גם דן בן דוד, צריכים להיכנס לתוך חדר ולצאת ממנו רק עם רשימת דרישות מהממשלה, לתת אותה למפגינים ובא לציון גואל.

3. מאת אמיר:
   

   אוגוסט 3, 2011 at 10:17

   דן בן דוד:
   http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3526742,00.html

   יוסי זעירא:
   http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3526219,00.html

4. מאת זאב גינזבורג:
   

   אוגוסט 3, 2011 at 11:44

   אני לא מבין תקטע הפרוורטי של התביעה לחינוך חינם מגיל אפס. למה צריך לחנך תינוק? הכי טוב לו להיות בבית עם אמא ואבא לפחות עד גיל שנה שנתיים. אם כבר, אז להאריך את חופשת הלידה.
   נב מעניין שהמוחים על המצב החברתי לא מזכירים את הבעיה העיקרית: האבטלה הגואה במשק….

5. מאת פנחס:
   

   אוגוסט 3, 2011 at 14:59

   לאמיר

   מדוע לדעתך ל90000 מפגינים ואפילו נאחז בהגזמה הפראית של 150000 מפגינים צריך להיות יותר כח מכל המיליונים שתומכים בממשלה. מה אתה מציע,דיקטטורה של המפגינים?!

6. מאת אלי:
   

   אוגוסט 3, 2011 at 17:48

   נכון ביותר. רק להוסיף שכדי לבוא בידיים נקיות יש לפעול גם נגד מונופולים של ועדים שונים. חלק מדברים אפשר ואולי צריך להפריט אך בדרך מאוזנת ונבונה.

7. מאת אורן:
   

   אוגוסט 3, 2011 at 20:11

   פנחס,
   לליכוד, בלחץ, יש תמיכה של 14% מהעם ע"פ ההצבעה לכנסת האחרונה (21% מבעלי זכות הבחירה, ו-65% אחוז הצבעה). הם אפילו לא המפלגה הגדולה ביותר. כל השאר זה חרטוט.
   בנוסף, ע"פ סקרים, 85% מחברי הליכוד תומכים במחאה. כלומר בתכלס, היו יותר מוחים ברחוב מאשר תומכי ליכוד בבית.

8. מאת פנחס:
   

   אוגוסט 3, 2011 at 20:51

   לאורן
   לממשלת הליכוד יש רוב בעם. כלאמר רוב של מיליונים. אם אתה מציע דמוקרטיה פשיסטית בולשביקית בה הדברים נקבעים במהומות רחוב אמור זאת בפרוש.
   ברחוב היו רק 90000 מוחים

9. מאת אמיר:
   

   אוגוסט 4, 2011 at 7:33

   אז פנחס, אתה טוען שבדמוקרטיה אין שום ערך להפגנות או להשתתפות דמוקרטית מחוץ לאקט ההצבעה כל 4 שנים (או פחות). הממשלה לא צריכה ליפול בגלל הפגנה, גדולה ככל שתהיה. אבל זה לא מופרך לצפות לאיזשהו שינוי בסדרי העדיפויות בעקבות מחאה הולכת ומתמשכת של חלקים הולכים ונרחבים בעם.
   בכל אופן אני מסכים איתך באופן עקרוני, השינוי העמוק והאמיתי יקרה רק בקלפי. ואת השינוי הזה המחאה כבר הצליחה לעשות. צריך להמתין בסבלנות לבחירות הקרובות. אני אופטימי.

10. מאת פנחס:
    

    אוגוסט 4, 2011 at 10:55

    לאמיר.
    נגד אוסלו הפגינו ממש מאות אלפים ושום דבר לא השתנה
    ובזאת איני אומר שאני מסכים עם כל פרט במדיניות הכלכלית של הממשלה ואיני טוען שרוב המפגינים לא העלו בעיות אמיתיות. אבל התנגדות המפגינים לחוק הוודלים מראה שהם רוצים כלכלה של חלוקת כספים. לחזור לימי הסוציאליזם של מפא"י.תקרא את כלכליסט השייך לטייקון נוני מוזס ולהצעות הפופוליסטיות שהוא מעלה.
    כשאנו נגיע למצבם של יוון או ספרד אף אחד לא יציל אותנו.

11. מאת זאב גינזבורג:
    

    אוגוסט 4, 2011 at 13:44

    אמיר, סתם מעניין אותי אם אמרת אותו דבר בימי אוסלו, שאז באמת הממשלה היתה מינמלית ואף ממשלת מיעוט, וההפגנות היו באמת של מאות אלפים.
    דעתי האישית היא שאמנם יש הרבה יופי במחאה הזאת ובאיכפתיות שהיא מגלה ומעוררת, ובמובן הזה אני מצטרף לתקווה להצלחתה. אבל ברור שיש גורמים (״הקרן״ , ידיעות) שכל עניינם הוא ניגוח הממשלה הנבחרת בישראל ודה לגיטימציה לעומד בראשה. וזה מלחיץ ומעצבן. – בעיקר לחשוב על כל מיני יהודים פרוגרסיבים שיושבים בוילות או פנטהאוזים במנהטן, ותורמים פה למאבק ל״שינוי חברתי וסולידריות״. מן הסתם לחלקם יש אפילו ׳דירות רפאים׳ בירושלים. אבל נעבעך, נתגבר.
    יש פב גם הרבה ניפוח בועה. יש מצב שעוד חצי שנה בקושי יזכרו את זה. אפילו הטעם המר של האכזבה הילדותית מאי-המימוש-המיידי-והמוחלט של השינוי שדורש שנים וסבלנות יעבור.
    בטח אם העולם יכנס לורטיגו כלכלי אם ארהב תפשוט רגל. או משהו כזה.

12. מאת זאב גינזבורג:
    

    אוגוסט 4, 2011 at 13:55

    נב, גם אם באמת הדבר הקריטי היום זה מחירי נדלן, לא הייתי נותן את הטיפול בזה לקדימה. אתם יודעים, פעם אחרונה שראש ממשלה מקדימה התעסק עם נדל״ן…