אוגוסט 3, 2011
ציטוט – שלמה אבינרי: מחאה ציונית
קשה לדעת לאן יובילו הפגנות אלה. אך ברור שקרו כאן שלושה דברים מהפכניים: ראשית, אלה מפגינים שאינם חרדים, קנאי ימין או מי ששייח ג'ראח או בלעין הם בראש מעייניהם – אלא השדרה המרכזית של החברה הישראלית. שנית, מתברר שהעם והשתתפותו בתהליך הפוליטי, ולא רק פסיקות של בתי משפט, הם יסודה של הדמוקרטיה. ואחרון-אחרון – מתברר שהמודל הניאו-קפיטליסטי (שברור שגרם למשברים הכלכליים העוברים עתה על המערב) מנוגד לצרכיו ולערכיו של המפעל הציוני. לכן כה מרנין לראות את דגל ישראל מתנוסס בהפגנות, לאחר שנדמה שנהפך למונופולין של הימין ההתנחלותי. המחאה היא לא רק חברתית – היא ציונית במובנה העמוק, הצודק וההומני של הציונות. למאמר המלא באתר הארץ…
אוגוסט 4, 2011 at 10:15
אין מנוס מלהכיר שהרבה חבר'ה מהשמאל היותר קיצוני חוללו את המאבק אבל ככל שהוא הופך למאבק של מדינת רווחה יהודית דמוקרטית זהו מאבק חיוני ונאצל
אוגוסט 4, 2011 at 15:00
יש גם מהפכה לא קטנה בהצטרפותם של לא מעט אנשים מהמרכז ימינה למחאה הזאת.
רוב בוחרי הימין פיתחו עם השנים מנטליות שניתן לכנותה "מנטליות של עבדים" – דהיינו זה נכון שהבעל בית מרביץ לנו בבוקר ובערב אבל אם הוא יעזוב אותנו,מסכנים שכמותנו, נהיה אבודים.
הצטרפותם למאבק היא למעשה הבנה של המשמעות "להיות עם חופשי" בבחינת כך שהיחסים עם השלטון הם לא יחסי אדון-עבד אלה יחסי בוחר -נבחר ואם הנבחר לא יכול לספק את הסחורה אפשר גם להחליף אותו.
אוגוסט 4, 2011 at 22:22
1. נראה כאילו יש כאן מעין נחתום המביא עד מטעמו על עיסתו… לפי פרסומים זרים, השמאל הלאומי אינו בלתי קשור לקומבינות שמאחורי המאהל.
2. אישית, יש משהו מעולה בדרך שבה הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי – או שיבוט לא רחוק שלו – קם לתחיה בעיר העברית הראשונה.
3. מאידך, יש כאן סוג של חרדה לא קטנה. אין אף פעם זמן טוב במיוחד לשינויים דראסטיים], ולכן יש להשמר מהם. אבל לשנות מודל כלכלי בזמן שבו כלכלת ארצות הברית עומדת ליפול מהמקום המועדף שלה (וזה מה שהולך לקרות בשנים הקרובות), שכלכלת גרמניה נופלת (הדאקס למטה שבעה אחוז, בזמן שוואינט משוררים את תהילת ברלין…), ונראה שיש בעיה מסוימת שסוציאליזם לא יודע לפתור (אפילו לא להתקרב לפתרון שלה)… פחד.
4. החרדה הנוספת נוגעת לברית המרתקת של הימים האחרונים. הרבה אנשים טענו – גם כאן בבלוג – שהימין הקיצוני הוא אחיו של השמאל הקיצוני, וששניהם אנטי ציונים בדרכים משלימות ודומות. הפלא ופלא, המתנחלים חברו לקרן לישראל חדשה, והקואליציה הזו עומדת לשלח את גדודיה להפגנותיה. שוב… פחד.
5. מעבר לכל, השיח במאהל רדוד ואימבצילי. קפיטליזם רע-רע-רע, אנחנו נפלאים-נפלאים-נפלאים. שוב, פחד.
6. ליבי לביבי. שלא ירעד, שלא ימצמץ, שלא יכשל. אני בעד סוציאליזם קונסטרוקטיבי, אבל זו אינה מערכת שנבנית על מחאה יבבנית ובומבמלית, אלא בעבודה יוצרת ערך על פני זמן. אני מקווה שהקפיטליזם הנבון והאחראי שלנו – וגם הסולידרי – ימשיך לתפקד היטב, ואני מקווה שהסוציאליזם החדש הזה יתחיל ליצור ולבנות, ולהפגש בבחירות מדי כמה שנים. בשאיפה, עוד שש שנים אפשר יהיה לדבר על מהפך. לא קודם.
אוגוסט 4, 2011 at 22:35
רוב הטענות של המחאה מוצדקות, אבל הם מופנות לכיוון הלא נכון לעניות לדעתי.
ולגבי השדרה- מי שהתחיל במחאה איננו שייך לשדרה המרכזית של החברה הישראלית. הייתי שם.
החברה המרכזית בישראל מבוגרת יותר והולכת לעבוד.
אוגוסט 5, 2011 at 23:41
מעניין הדימיון בין התנועה הסוציאליסטית במדינות המערביות לתנועת האחים המוסלמים במדינות הערביות: הליבה היא פניה לאנשים במצוקה עם הבטחה לצורת משטר בה אחרים ידאגו להם. על הבסיס הזה קיימות עוד נקודות דימיון מהותיות: אמירות מפתות ומחממות לב שתמיד הן חסרות תוכן ממשי, כאשר התנועות האלו מגיעות לשילטון האזרח הקטן משועבד למנגנוני שילטון וכמובן מנגנונים אלה בכלל לא סופרים אותו, כאשר הן מגיעות לשילטון איכות החיים של האזרחים תמיד, אבל תמיד, מידרדרת עד כדי כך שהאנשים מבקשים רק לברוח מהמדינה שלהם, ברוב המיקרים בהן הן שלטו השילטון לווה באלימות קשה. כמובן, שתי התנועות מסתמכות וניזונות מהבורות של האנשים.
שתי התנועות מסתייגות עד בזות ללאומיות, שתי התנועות מסתייגות עד בזות לריבונות העם ומסתמכות על מערכת שכביכול נמצאת מעל העם: במקרה הסוציאליסטי מדובר בזכויות טבעיות/ערכים אוניברסלים/חובות המדינה כביכול ובמקרה של האחים המוסלמים בשריעה.
עוד מעניין לציין שגם בחברה הערבית וגם בחברה המערבית האליטות התרבותיות מזדהות עם אידאולוגיות אלו.
דימיון זה איננו מקרי. תמיד בכל חברה ירצו אנשים לעבוד פחות ולחיות על חשבון הציבור. תמיד יהיה ביטוי פוליטי לרצון המוני זה וכמובן תמיד תיוצר אידאולוגיה שמצדיקה את הגישה המוזרה הזו.
אז קדימה. הגיע הזמן שישראל תשתלב במזה"ת. יעלו האחים המוסלמים לשילטון במצרים ובטורקיה, יעלו הסוציאליסטים לשילטון בישראל. הרסתם את הביטחון, הגיע הזמן שתהרסו את הכלכלה.
אוגוסט 6, 2011 at 22:37
הערת פירגון: חשבתי לעצמי, שעם כל הביקורת שיש לי על המחאה האחרונה, ועם כל הביקורת שיש לי על השמאל הלאומי, אני חושב שמגיע להם קרדיט על חלק מההתעוררות הזו, בכל החריש שהם עשו בארץ של חוגי בית, חלוקת ספרונים, וכו. השקעתם, ועכשיו אתם קוצרים פירות. סחתין!
אוגוסט 7, 2011 at 12:07
סמולן, אנ י בעד אחריות וזהירות, אבל קפיטליזם סולידרי? איבדת אותי. יונה באוהל – אני בטוחה שאחרי ההפגנה האחרונה, שכללה המוני מבוגרים, אנשים בגיל של ההורים שלי, שבאו לצעוק את כאבם שלהם אם לא את חרדתם לילדיהם, אתה חושב אחרת על השדרה המרכזית של המחאה.
אז הם לא ישנים באוהל, אז מה.
אוגוסט 7, 2011 at 14:31
תודה, יורגן, שאתה ממחיש שוב את הקשר העמוק בין אנטי-ציונות לבין קפיטליזם וולגרי. האלטרנטיבה לשני הזרמים המנוכרים, שוללי הערבות ההדדית, הללו, היא מה שראינו אתמול בעצרת – עם שלם, שחוזר להתלכד ונחוש לקחת את גורלו בידיו ולבנות מחדש חברה סולידרית, שוויונית, מוסרית ואנושית יותר.
אוגוסט 7, 2011 at 23:46
עוגיפלצת- שמעת על מאהל המחאה בג'סי כהן בחולון ?
אל תדאגי, אף אחד לא שמע… המחאה מחרישת אוזניים מכדי לשמוע את הנאנקים האמיתיים. זה לא המאגניבים מרמת השרון עם האייפונים שבאו מהריקנות שסובבת אותנו מכל הערוצים.
בינתיים הכל מכוון למקומות שמהם לא יצמחו שום תועלת או פתרון.
הטייקונים לא ישנו את דרכם ואין למדינה מספיק כסף כדי לשכן את כולם באזור 03- וגם לא יהיה. המחאה הזאת התחילה עקום- נראה איך זה ייגמר.
אוגוסט 8, 2011 at 12:50
יונה, שמעתי על לא מעט מאהלים אחרים. מחאתם לא נחנקת. לא רק אני שמעתי עליהם, ולא רק על רוטשילד מדברים (והנה רק כתבה אחת על המאהלים האחרים http://bit.ly/nk75Rg). אין דבר נוח יותר, רלוונטי פחות (וסלח לי – פרובינציאלי יותר) מלקטר על המוחים המפונקים האלה מרוטשילד, שעושים הרבה רעש.
יצעקו אלה עד מחר "השקעה מסיבית בפריפריה", "מחזירים את הרווחה למדינה" וכן הלאה (בוא תראה רק חלק מהשלטים), אנשים קטנים ימשיכו להגיד "המאגניבים מרמת השרון עם האייפונים". מאוס, לעוס, שחוק, מביך ולא רלוונטי. התנשאות פריפריאלית ותו לא. הרשה לי פה להבליע פיהוק.
אוגוסט 8, 2011 at 13:06
אגב, יונה, בשידור ההפגנה האחרונה תפס אחד מהכתבים בשטח אנשים וראיין אותם. אחד מהם היה גבר בגיל העמידה שבא עם בתו. שאל אותו הכתב "מאיפה אתה ולמה באת". אמר לו שהוא מרעננה (אתה יודע, איפה שכולם מאגניבים עם אייפדים, לא סתם אייפונים), ושהוא בא כדי להזדהות עם המוחים. עוד אמר, באלה המילים: "אני אישית מצבי טוב, אבל באתי כי אני חושב שגם לאחרים צריך להיות טוב". הצהרה לא מעובדת, כזאת שנאמרת בפשטות ובלי שנערכה בראש ובטיוטות, פשוט רגש של סולידריות, אתה יודע, כזאת שיש רק למי שמקים אוהל בג'סי כהן, כן?
ניצנים של תפיסה חדשה – שרק ימים יגידו לאן תוביל – אבל מה יותר נוח מלהניף "מאגניבים" בביטול. טוב שלא שלפת את הסושי והנרגילה, אני חושבת שזה חוק גודווין של מחאת הדיור.
אוגוסט 8, 2011 at 14:19
עוגיפלצת כך ציטטת בהתמוגגות
"עוד אמר, באלה המילים: "אני אישית מצבי טוב, אבל באתי כי אני חושב שגם לאחרים צריך להיות טוב". הצהרה לא מעובדת, כזאת שנאמרת בפשטות ובלי שנערכה בראש ובטיוטות, פשוט רגש של סולידריות, אתה יודע, כזאת שיש רק למי שמקים אוהל בג'סי כהן, כן?"
מה את מציעה שהמדינה תחלק כסף לכולם שיהיה להם טוב.
או אולי את גן העדן הסוציאליסטי בו כולם שווים וחיים בהרמוניה ועושים רק את הטוב. בו כל אחד דואג רק למימוש העצמי שלו והוקוס פוקוס זה עולה בקנה אחד עם טובת הכלל.
הרי אולמרט כבר הבטיח לנו פעם:"מדינה שכיף לחיות בה"
מעבר לטענות הנכונות על יוקר המחיה והדיור זו מחאה של אנשים שיש להם שנוסעים הרבה לחו"ל שמבלים הרבה ורוצים עוד ורק בתל אביב
ממני שיש לו מאוד קצת ולא מתאונן ולא חושב שמישהו חייב לו משהו
אוגוסט 8, 2011 at 14:51
יונה, אם אני מבין נכון, אז אם המחאה מניעה את התקשורת כמכונה משומנת, ברור שלא מדובר במיעוט מקופח. כלומר, בשבילך רק מחאה שלא יודעים עליה היא מחאה אמיתית… 🙂
אוגוסט 8, 2011 at 15:11
עוגיפלצת, מסכים עם כל מילה. כדאי גם להזכיר ליונה שהמאהלים מוקמים באזורים כדי להדגיש את אי נגישות המגורים בהם, כך שלצפות לכך שיוקם מאהל דווקא בשכונת עוני מחמיץ את הסמליות שבעניין. מעבר לכך, הטענה לפיה מדובר ב"מחאת השבעים" היא אבסורדית. שחיקתו של מעמד הביניים באופן שפקח את עיניו להפיכתו באופן הדרגתי לקורבן אותה שיטה ממנה סבלו מלכתחילה השכבות החלשות ביותר (בנוסף לכך שהאחרונות זוכות לרשת הביטחון של שירותי הסעד שמעמד הביניים מממן אך אינו זכאי להם, על מנת שנטל המס לא ייפול חלילה על האלפיון העליון וירתיע אותו מלהשקיע במשק הישראלי – כך שהלב הפועם של החברה הישראלית נופל בין הכיסאות) היא זו שאפשרה למאבק הנוכחי לקרום עור וגידים.
וזאת מסיבה פשוטה, שחשוב להדגיש: היסטורית, אין כמעט שינוי פוליטי מהותי בעל השתמעויות חברתיות-כלכליות שהובל על ידי השכבות החלשות ביותר בחברה. רק השדרה המרכזית של החברה, המשכילה והנהנית ממידה כלשהי של ביטחון כלכלי, יכולה בדרך כלל להרשות לעצמה מאבקים מסוג זה, ויתרה מכך, רק היא לרוב מפתחת תודעה בדבר נחיצותם. הסוציאל דמוקרטיה במערב צמחה לא מתוך הגיונם הסקטוריאלי של ארגוני העובדים בלבד, אלא הודות למיזוג בינו לבין האג'נדה החברתית הכוללת יותר של אינטלקטואלים שלא סבלו בעצמם מהתנאים בהם נלחמו. הניסיון להציג מחאה כבלתי אותנטית מאחר שלא מובילים אותה קורבנותיה הקיצוניים ביותר של השיטה הקיימת, הוא רטוריקה לא-רצינית מהסוג שפמלייתו של נתניהו מפריחה לאחרונה באופן די אינטנסיבי. האמת היא הפוכה. המאבק הנוכחי מבטא חזרה שהינה לא פחות ממדהימה לתחושת שותפות הגורל, למחויבות הערכית לכלל ולערבות ההדדית חוצת המעמדות, שעמדה בשורשי ההצלחה הנשגבת של התנועה הציונית להקים (או לפחות להתחיל להקים) חברה על יסודות חזקים של סולידריות וחתירה לשוויון.
אוגוסט 8, 2011 at 19:57
הטור של היום גדי בידיעות אחרונות היה מעולה פשוט תענוג תמשיך כך.
אוגוסט 9, 2011 at 9:09
ניר רייזלר
שום ערבות הדדית אין במחאה הזאת. זאת מחאה של אלה שיש להם שרוצים יותר. של אלה שרוצים שיתנו להם על מנת שיוכלו לגור דווקא בתל אביב
והליכוד כדרכו זונח את בוחריו מתוך אמונה מזלזלת שאלה תמיד יתמכו בו ותומך באלה השונאים אותו.
אוגוסט 9, 2011 at 13:38
עידו, אפשר לינק לטור של גדי?
גדי, אתה יכול לשים כאן את הטור?
אוגוסט 9, 2011 at 14:33
צודק פנחס. זה או שכל אחד לעצמו וחוק הג'ונגל – או גן עדן סוציאליסטי שבו המדינה מחלקת כסף. איזה כיף כשהעולם פשוט!
ואיך, למען השם, מצאת פסול במישהו שאומר "אני רוצה שגם לאחרים יהיה טוב". מה בדיוק במשפט הזה הקפיץ אותך?
אוגוסט 12, 2011 at 11:05
חוץ מזה שעוגיפלצת צודקת לגמרי, הרי שלפרש את הרעיון הסוציאליסטי ככזה שמימושו מניב מדינת סעד המייצרת אזרחים פאסיביים, התלויים במנגנוניה הממסדיים, זה עיוות גמור של הכוונה המקורית שמאחוריו. לא פחות משהיא מושתתת על זכויות, חברה סולידרית מושתתת על מחויבות של היחיד לכלל. מה שפנחס ודומיו, המהווים המשך ישיר ליהדות החורבן והגלות, בוחרים באופן נוח להתעלם ממנו, הוא שהיסודות הקולקטיביים של הלאומיות היהודית המודרנית שצמחה בישראל, כשביסודה הרעיון והאתוס הציוניים-סוציאליסטיים, היו מגייסים ותובעניים בה במידה שהבטיחו לפרט ביטחון, תמיכה, שוויון ומתוך כך, חירות.משמעותה של ערבות הדדית אינה פרזיטים הנסמכים על אחרים, אלא להפך, שותפות גורל בה "כולם בשביל כולם". הבחירה המגמתית להשמיט את החצי הראשון מהמוטו הסוציאליסטי "איש כפי יכולתו, איש כפי צרכיו" ולהבין את חציו השני כפוטר את הפרט מאחריות לחברה שסביבו, היא סילוף גמור של הרעיון שהינו, למעשה, הפוך, וכאמור דורש מהאינדיבידואל בה במידה שהוא מכיר בזכויותיו, כשהשניים קשורים זה בזה אינהרנטית – רק בחברה בה כל יחיד מחויב ליתר ניתן לנהל באופן דמוקרטי מרקם חיים משותף.