אוגוסט 14, 2011
ציטוט – אלכס יעקובסון על הצעת החוק של דיכטר
"ישראל היא מדינת לאום יהודית, יהודאית ויהדותית, אשר נועדה לאפשר ללאום היהודי להתייהד באופן לאומי ולהתלאם באופן יהדותי, במטרה לממש את לאומיותו ואת יהודיותו" – כך, בערך, ניתן לסכם את תוכנה של הצעת חוק היסוד "ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", שהגיש לאחרונה ח"כ אבי דיכטר.
גם מי שהמדינה היהודית ערבה לחכו כמו עוגת קרם, מתקשה לבלוע קילוגרמים של קרם טהור. אולם מעבר לאופן האובססיבי, המשדר העדר ביטחון עצמי, של הדגשת האופי היהודי של המדינה – יש בהצעות החוק גם בעיות קשות של תוכן. (למאמר המלא באתר הארץ…)
אוגוסט 14, 2011 at 23:02
לעניין המשפט העברי, יעקובסון טועה כי ההצעה אינה משנה את המצב המשפטי כיום – שיש חוק יסודות המשפט שאומר בערך אותו דבר.
– נוסח ההצעה:
"(א)המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק.
(ב)ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל."
– נוסח החוק כיום [חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980]:
"ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל"
קשה לומר שיש כאן שינוי חקיקתי משמעותי [מלבד קביעתה בחוק יסוד]. בפועל, זה חוק הצהרתי בלבד. אין לעורכי-דין או שופטים שום רקע או הבנה במשפט עברי, וממילא מדובר בעקרונות של צדק ויושר בלבד.
אוגוסט 14, 2011 at 23:18
לעניין השפה הרשמית, גם כאן קשה לקבל את טענת יעקובסון.
ראשית, בהצעת החוק נקבע כי לשפה הערבית תינתן מעמד מיוחד:
"(א)עברית היא שפתה הרשמית של המדינה.
(ב) לשפה הערבית מעמד מיוחד, לדובריה זכות נגישות לשונית לשירותי המדינה, הכל כפי שייקבע בחוק.".
קבלת הצעת-החוק רק תשפר את מצב הערבים והשימוש בערבית:
1. ראשית, קשה לומר מה ההבדל המשפטי בין "שפה רשמית" לשפה בעלת מעמד מיוחד + זכות לנגישות בערבית. האבחנה היא שולית, ואם קיים הבדל [שאיני יודע מהו] וודאי שאין הוא משמעותי.
2. אם נבחן את המצב כיום, בפועל, כאשר הערבית היא שפה רשמית, נגלה שאין משמעות גדולה להכרה בערבית כשפה רשמית. בפועל, ענייני האזרח והמדינה מתנהלים כמעט כולם בעברית בלבד.
3. דווקא הקביעה כי לערבי המדינה תהיה זכות חוקתית (!) לנגישות בערבית לשירותי המדינה, היא שיפור עצום, דה-פקטו, למצב כיום. קביעה שכזאת, בחוק-יסוד (!), רק תשפר את יכולת הנגישות של ערבי המדינה. מבחינה זאת, מצב ערבי ישראל דווקא ישתפר עד מאד, על אף הפגיעה בכבוד ובמעמד ההצהרתי של הערבית.
[יש לשער כי התוספת "על פי חוק", נועדה בעצם לצמצם את הזכות הזאת, כי מתן זכות חוקתית (!) לנגישות בערבית לכלל שירותי המדינה, היא זכות מאד מאד משמעותית].
—
יכולים להיות טעמים אחרים מדוע הצעת-החוק אינה טובה, ברם יעקובסון אינו מצביע על טעמים כאמור. אכן, השימוש בפועל "י.ה.ד" בהצעת החוק נשמע קצת מוגזם כמו יותר מידי קרם 🙂 אבל עדיין יש להתייחס לסוגיה זאת ברצינות ולגופה.
אוגוסט 14, 2011 at 23:27
בהצעת-החוק, השורש "יהודי" חוזר 14 פעם ("ישראל" 13, "עברי" – 4). מצד שני, השורש "יהודי" מופיע רק ב- 5 מתוך 15 הסעיפים של הצעת-החוק.
כל זה אומר משהו ?
אוגוסט 15, 2011 at 0:07
התממות סמולנית טיפוסית
כאילו יעקובסון לא יודע שהעליון הוא אנטי ציוני ופוסט יהודי וכבר אהרן ברק ריקן מכל תוכן את היהודית ודמוקרטית באומרו שכשיש סתירה בין יהודית ודמוקרטית הדמוקרטית תמיד גוברת. והוא אפילו המציא מסורת פסיקה בהלכה שקרא לה אוניברסלית ואמר שתמיד העליון צריך להכריע לפי האידאות האוניברסליות. וכמובן שהסמול מכנה את האידאות האישיות שלו אידאות אוניברסליות. למרות שרק חלק קטן בעולם מקבל אותן.
ויעקובסון משים עצמו לא יודע שעכשיו נוצרה מגמה חדשה באוניברסיטת תל אביב לאמור כל השלטים גדולים כקטנים יכתבו גם בשפה הערבית. אבל פה אין בכלל על מה להתפלא. הרי כנסים רבים באקדמיה בארץ לאנשי אקדמיה מן הארץ מתנהלים בשפה האנגלית. הם הרי נאורים, ונאורים מדברים אנגלית.
דיכטר יודע היטב שאם החוק לא ידבר ברחל בתך הקטנה העליון יעקוף אותו ויסלף אותו. הרי ברק כבר לימד דורות של שופטים שאם כתוב בחוק יום רשאי השופט לפרשו לילה ואם כתוב לילה רשאי השופט לפרשו יום. לזה קוראים פרשנות תכליתית.
אני בספק אם גם המילים המפורשות של החוק החדש יעזרו. העליון מצפצף על כל חוק שלא מוצא חן בעיניו האנטי ציוניות והפוסט יהודיות ובודה חוקים מליבו
אוגוסט 15, 2011 at 9:26
תגובה לברק –
יש הבדל עצום בין חוק יסודות המשפט כפי שהוא היום לבין הצעת החוק של דיכטר.
ראשית, החוק הנוכחי בכלל לא מזכיר את המשפט העברי כשלעצמו, אלא את "מורשת ישראל" (שזה ביטוי כללי הרבה יותר), ולא סתם מורשת ישראל, אלא "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". העקרונות האלה הם ההנחיה לבית המשפט במקרה של לקונה משפטית.
ברור שזה שאישה פסולה לשיפוט ולעדות זה חלק מהמשפט העברי, אבל זה בשום אופן לא חלק מ"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". לדעתי, דווקא העובדה שבתנועה הציונית ובמוסדות הישוב העברי נתנו לנשים זכות הצבעה הרבה לפני שזה קרה בצרפת, זה, במקרה הספציפי הזה, ביטוי לעקרונות הצדק והיושר של מורשת ישראל.
לעומת זאת, אם יש במשפט העברי פתרון טוב וצודק לבעיה משפטית זו או אחרת – באמת אין שום פסול בכך שמאמצים את הפתרון הזה במקרה של לקונה משפטית. זה לא פחות טוב מלהזקק לפתרונות של המשפט המקובל האנגלי, כפי שהיה המצב עד שחוקקו את החוק הזה.
שנית, החוק הנוכחי מדובר באמת על לקונה – מצב שבו בית משפט צריך להכריע בסוגיה שאין לה פתרון "לא בחקיקה ולא בהלכה פסוקה ולא בדרך של הקש מובהק". בדובר בתחום צר מאוד ובמקרים נדירים יחסית, ובמקרים כאלה באמת אין שום דבר רע בלבדוק אם אין פתרון במשפו העברי – בתנאי שאלה אותם חלקים של המשפט העברי המתאימים לביטוי "עקרונות הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", ובתנאי שהכל כפוף לחקיקה ולפסיקה הישראלית.
אם טובי המוחות של העם היהודי עסקו במשך דורות הסוגיה כמו השבת אבידה, למשל (לאו דווקא השבת אבדה לגוי, שזה עניין לא פשוט, אלא השבת אבדידה באופן כללי), אין שום סיבה לא לבדוק אם אפשר לאמץ משהו מזה.
לעומת זאת, בהצעת החוק של דיכטר הופכים את המשפט העברי, באופן גורף ובלתי-סלקטיבי, למקור השראה למחוקק – לא לשופט שמחפש פתרון למצב שיש בו לקונה משפטית, כי המחוקק לא נתן עליה את דעתו (וגם לא בתי המשפט), אלא למחוקק עצמו. זהו ממש נוסח הלקוח מהחוקות הערביות, עם השריעה כ"מקור החקיקה העקרי (או "מקור עקרי", במדינות יותר מתונות). לכן אני אומר שיש כאן מתן הכשר אידאולוןגי לכפיה דתית – למרות שברור ש"מקור השראה" זאת אמירה כללית שאי-אפשר לאכוף אותה.
לגבי השפה הערבית – לא בהכרח חייב להות הבדל בין "שפה רשמית שניה" לבין שפה בעלת "מעמד מיוחד". הכל תלוי בתוכן שמכניסים לזה. אבל ברור שמבחינה סמלית והצהרתית, יש כאן "הורדה בדרגה" של מעמד השפה הערבית, וזאת בדיוק הסיבה בגללה הניסוח הזה בא לעולם. למה, לכל הרוחות, צריך לעשות את זה, כאשר מדובר בסטטוס קוו של עשרות שנים מאז הקמת המדינה?
אוגוסט 15, 2011 at 9:48
קדימה החליטה להתחסל?
ציפי לבני מודעת לשטויות שנעשות מתחת כנפיה? אני הייתי ממצביעי קדימה – לעולם לא אוכל להצביע למפלגה זו שוב אם אבי דיכטר לא ימשוך לאלתר את הצעת החוק האוילית והמסוכנת שלו. לצערי בודאי ימצא לו בעלי ברית רבים להעביר אותה כמו ליברמן הבית היהודי ואף הליכוד. ונראה לי שאת האבן שהוא זרק – כבר יהיה קשה מאד להוציא מן המיים.
אוגוסט 15, 2011 at 11:26
ברק, בדומה לתשובה של כותב הרשימה לדבריך, אתה מסביר את הצד המשפטי של ההצעה אך מתעלם מהצד ההצהרתי. לפי הבנתי, מבחינה הצהרתית אכן מדובר בהורדה בדרגה של השפה הערבית (כדברי יעקובסון) ומעוד חוק סמלי (או מעשי) שמטרתו למדר את הערבים מהמדינה. הרי אם אכן ההצעה "רק תשפר את מצב הערבים והשימוש בערבית" אפשר לעשות זאת בצורות אחרות ופשוטות כמו הבטחת זכות הנגישות בשפה הערבית למוסדות מדינה וכו'.
ישראלית שאיכפת לה, זאת לא הפעם הראשונה שקדימה מתחפשת לישראל ביתנו… לצערי.
אוגוסט 15, 2011 at 19:16
האמת .. בתור קורא הארץ אני חייב לומר שמשהו פה לא מריח טוב.
בשבוע האחרון ספרתי יותר מחמישה מאמרי דעה בנושא הצעת חוק היסוד "ישראל מדינת הלאום של העם היהודי". מאמר הדעה האחרון של יעקובסון הצליח לפהיקע את אדישותי:
חוק יסודות המשפט קיים כבר 30 שנה! מדוע אף אחד לא מציין זאת. אין בהצעת החוק הזו שום דבר חדש בסוגייה. אמנם נכתב שם שישמש השראה, אבל בין השראה לבין חוק מחייב של משטרת מחשבות יש הבדל גדול. השראה היא לא יותר מהפניית המלצה. אז מדוע הניסיון להטיל אימים בטקסטים שכאלה?
דבר שני, הערתו הציניתת של כותב הדעה אודו השימוש המופרז במילה יהדות, הביאה אותי לתור אחר הצעת החוק. ואחרי שעברתי עליה יותר מפעם אחת הנה הממצאים:
"העם היהודי" – מוזכר 5 פעמים
"קהילות יהודיות" – מוזכר פעם אחת
התיישבות יהודית" – מוזכרת פעם אחת.
לעומת זו המילה מדינה מוזכרת של 15 פעם
והמילה "דת/דתית" – ולא פעם אחת!
אז באו תסבירו לו שוב, מדוע יש חרדה קיומית מהגדרתנו כמדינת הלאום של העם היהודי.
גדי,
כחובב מושבע של הטקסטים שלך למדתי כי ההגדרה "העם היהודי" אינה מתייחסת לאופי דתי, אלא עלינו כעם עם היסטוריה משותפת, או כפי שידעת לדייק בעלי קולקטיב .
יותר מכך: מצאתי בהצעת החוק סעיף המבטא בצורה מושלמת את שאתה כותב עליו יומם וליל -"כל תושב ישראל ללא הבדל דת או לאום רשאי לפעול לשימור תרבותו, שפתו וזהותו" (סעיף 9א).
נראה כי כותב מאמר הדעה שכח את הטקסטים שהוא עצמו כתב בספרו "ישראל ומשפחת העמים" ועל הצדקת מעמד "העם היהודי" במדינה דמוקרטית.
אשמח לתגובה.
הנה עותק של הצעת החוק שמצאתי
http://www.scribd.com/fullscreen/61763650?access_key=key-1kroden5mo5ci9zgvp4o
שפע
אוגוסט 15, 2011 at 22:18
אני מסכים שהצעת החוק אינה כתובה בטעם טוב, מבחינת הפן ההצהרתי (והחשוב יותר) שלה, ותוהה אם הוספת סעיף המכיר במעמדו המיוחד של המיעוט הלאומי הערבי כבלתי נפרד משטח ריבונותה של מדינת ישראל ומעניק לו זכויות קיבוציות (הקיימות כבר כיום) היה יכול להפוך את החוק לחיובי.
עלו טענות לכך שהחוק מיותר ובעייתי בגלל שאת זהותה הלאומית של ישראל ראוי להשאיר מחוץ לחוק, כעקרון יסוד הברור מאליו. אני לא מבין את הטענה הזאת (ומעוניין לשמוע הסבר סיבתי). במדינות לאום בהן אין התקפות תדירות על הזהות הלאומית, הטענה היתה ברורה לי. מצבנו שונה, וההתקפות על זהותה הלאומית של המדינה מתבצעות גם דרך המערכת המשפטית (אני לא אומר שבית המשפט אנטי ציוני, אלא שגורמים אנטי ציוניים מנסים את כוחם גם דרך עתירות לבית המשפט).
מעניין אותי במיוחד כיצד העמדה הזאת משתלבת עם טענות כנגד האקטיביזם השיפוטי על כך שהוא גובל בג'ורוקרטיה. האין המנגנון העיקרי שמאזן את כוחו של בית המשפט נעוץ בכך שהמנדט השיפוטי שלו הוא על-פי החוק שנחקק ע"י נבחרי העם? מצב בו, מפאת לקונה, בית המשפט נאלץ לשפוט על-פי ערכים שאינם כתובים בחוק, הוא לדעתי מצב לא בריא המשאיר בידיו סמכויות לא ראויות ושוחק את אמון הציבור בבית המשפט.
לדעתי, מן הראוי שתתקיים מערכת חוקתית שמצד אחד מגינה על זכויות האזרח (כמו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו), מפני שלכל שלטון יש נטייה טבעית לשכוח זכויות אלה, ומצד שני מגדירה את ערכי היסוד של המדינה, כמו היותה מדינת היהודים, כנגד נטיות לבטלם. בהיעדר מערכת כזאת, בית המשפט נאלץ להניף את העקרונות האלה לכאורה כביטוי לעקרונות האישיים של חבר השופטים ובכך לאבד את אמון הציבור מהצד הימני או השמאלי של המפה הפוליטית, תלוי במקרה.
אשמח מאוד למענה לשאלותי – אינני משפטן, ואני מגבש את דעתי בנושא.
תודה!
אוגוסט 15, 2011 at 23:21
תשובה לשפע –
לא שכחתי אלא אני זוכר היטב שאני תומך בהגדרה רשמית של ישראל כמדינה יהודית, וגם במאמר הזה עצמו חזרתי על התמיכה הזאת.
הרי אני מתפלמס שם עם אלה הטוענים שאין צורך לקבוע במפורש שישראל היא מדינת לאום יהודית כי הדבר מובן מאליו, כביכול.
ההגדרה "מדינה יהודית ודמוקרטית" מופיעה היום החוקי היסוד, ואני תומך בהגדרה הזאת. ההצעה של דיכטר משבשת לחלוטין, מבחינה ריטורית וסגנונית, את האיזון בין שני מאפיני היסוד של המדינה – יהודית ודמוקרטית – שהיתה עליהם עד עכשיו הסכמה לאומית רחבה. לדברים כאלה יש משמעות רבה בטקסטים חוקתיים.
הרי הויכוח עם מתנגדי המדינה היהודית הוא בדיוק על השאלה אם היא עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה, ומי שבא להדגיש, חזור והדגש, את המדינה היהודית (נדמה לי שספרתי 14 מלים עם השורש י.ה.ד.), ובו בזמן מצניע בצורה בוטה מאוד את האיפיון הדמוקרטי (כל מי שקורא את הטקסט שם לב לזה), רק מחזק את הטענות שיש כאן משחק סכום אפס, כביכול. וברור שזה שרות-דוב ממדרגה ראשונה למאבק למען הלגיטימיות של הגדרת ישראל כמדינה יהודית.
אבל מעבר לכך, יש בהצעה בעיות קשות של תוכן. ציינתי 2 (יש יותר) – ביטול מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית שניה – שזה חרחור-ריב לשמו – ויסעיף על המשפט העברי.
הסברתי באופן מפורט, למעלה, למה הסעיף המוצע עלי-די דיכטר שונה מאוד – באמת שונה מאוד, והרבה יותר מרחיק לכת – מהניסוח הקיים היום בחוק יסודות המשפט. ברור שהאמירה שהמשפט העברי הוא השראה למחוקק אין לה משמעות אופרטיבית, ואי-אפשר באמת להכריח את המחוקק לקבל את ההשראה הזאת. לכן אמרתי שזהו הכשר אידאולוגי לכפיה דתית. הכשר אידאולוגי, לא יפוי-כוח משפטי. אני חושב שדייקתי בדבריי. חוקה היא גם מסמך אידאולוגי וחינוכי.
לא, אני לא חושב שאפילו אם ההצעה הזאת תתקבל כלשונה – ואני מאוד מקווה, וגם מניח, שזה לא יקרה – ישראל תהפוך לגרסה יהודית של הרפובליקה האסלמית של אירן. רחוק מזה. אני מאמין שהדמוקרטיה הישראלית חזקה ואיתנה. אבל הצעת החוק של דיכטר היא הצעה גרועה מאוד ומזיקה מאוד.
אוגוסט 16, 2011 at 1:19
" שמטרתו למדר את הערבים מהמדינה " – טיפוח אשליות שלא ניתן לספק ושטיבען להתנפץ על קרקע המציאות ספק אם יועיל ליחסי יהודים ערבים. לכן טוב להבהיר שאנחנו *מדינת הלאום היהודית* שמעניקה שוויון זכויות אישי לכל אזרחיה. ושאין בה הכרה בזכויות קבוצותיות. כל פלסטיני שרוצה לממש את זכותו להגדרה עצמית ולא מסתפק בזכויות אישיות יואיל לעבור לעזה או לירדן.
הדבר היה אמור להיות ברור אבל מסתבר שאיכשהו הוא לא נכתב מעולם. אז הגיע הזמן לכתוב אותו.
באופן אישי, אני חושב שהשארת הדברים במצב לא מוגדר היא הסיכון הגדול ביותר ליחסי ערבים-ישראלים והמכשול המשמעותי בפני שוויון אזרחי (לא רק ברמה הפורמלית אלא גם ברמה המהותית). ברגע שהדבר יתקבל ויהיה ברור שהערבים אינם מערערים על זכות היהודים להגדרה עצמית בוודאי שהדבר יועיל לסיום הכיבוש והענקת זכות ההגדרה העצמית לפלסטינים גם הם בשטחי 67'. אחרת הם פשוט נתפסים כאויב (ובמידע רבה של צדק). הם מנסים לדכא-בכוח את היהודים שהם גם הרוב במדינה וזה מצב שיוצר חיכוך ואנטוגניזם.
אוגוסט 16, 2011 at 9:26
אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים של אלכס יעקובסון. בהתחלה חשבתי גם אני שזו הצעה שמנוסחת בטעם רע מאוד, אבל בלי השלכות מעשיות. עכשיו השתכנעתי שאם תתקבל יהיו לה גם השלכות מעשיות פסולות.
רציתי להפנות את המבט לבעיה אחרת – שוב דנים בישראל בשאלות של חוקה ועקרונות יסוד כמו גנבים בלילה. את חוק הפרטת בתי הסוהר העבירו בכנסת ברוב רגיל, עד שבג"ץ קבע בצדק שיש כאן עניין חוקתי שאי-אפשר לשנות סתם כך ברוב מקרי בכנסת. באיזה רוב יקבלו את החוקה-זוטא של דיכטר? כמה דיונים יואילו חברי הכנסת לקיים בנושא?
אוגוסט 16, 2011 at 9:32
ומעניק לו זכויות קיבוציות (הקיימות כבר כיום) ???
באילו זכויות קיבוציות מדובר ?
אוגוסט 16, 2011 at 12:56
דניאל – צר לי שאין לי זמן לפרט ולאסמך, וזה גם עניין צדדי לדיון הנוכחי. אבל אני ממליץ מאוד על "ישראל ומשפחת העמים" של אלכסנדר יעקובסון ואמנון רובינשטיין – ספר מאלף ומקיף שמנתח את הגדרתה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, כולל סקירה ביקורתית ומאוזנת של מימושה של הגדרה זאת.
בנוסף, תסתכל על אמנת המסגרת האירופית להגנה על מיעוטים לאומיים: http://conventions.coe.int/Treaty/Commun/QueVoulezVous.asp?NT=157&CM=8&DF=16/08/2011&CL=ENG
ובחן *ללא משום פנים* את מידת עמידתה של ישאל בסטנדרטים אלה. להבנתי, הבעיה בישראל היא של פגיעה בזכויות האינדיבידואליות של ערבים – מזכויות קיבוציות הם נהנים למכביר.
אוגוסט 16, 2011 at 18:53
מר יעקובסון, צר לי לאמר זאת אבל אתה טועה.
״השראה למחוקק״ מתכוונת כמשמעו- למחוקקים (חברי כנסת) ולא לשופטים.
אשמח להבהרות באשר להתייחסותך בנושא המשפט העברי
אוגוסט 16, 2011 at 20:16
אסף – זה סעיף חשוב שישראל לא עומדת בו, וחבל שכך:
Every person belonging to a national minority shall have the right freely to choose to be treated or not to be treated as such and no disadvantage shall result from this choice or from the exercise of the rights which are connected to that choice.
אוגוסט 16, 2011 at 22:10
תשובה לשפע
בדיוק זה מה שאמרתי, וכדאי בכל אופן לקרוא בעיון את מה שכתבתי לפני שאתה קובע שאני טועה.
אחד ההבדלים בין החוק הנוכחי, חוק יסודות המשפט, לבין ההצעה של דיכטר, הוא בדיוק זה, שהההצעה של דיכטר היא הנחיה למחוקק – המשפט העברי מור להיות מקור השראה למחוקק, בעוד שהחוק הנוכחי, המדבר על עקרונות הצדק, החרות היושר והשלום שבמורשת ישראל (שזה לא אותו דבר כמו "המשפט העברי") הוא הנחיה לא למחוקק אלא רק לבית המשפט, וזאת במקרים מצומצמים מאוד של לקונה משפטית – כלמור מקרים בהם אין חוק או הלכה פסוקה, ויש לקונה משפטית
בהצעה של דיכטר המשפט העברי מועמד באופן סמלי מעל למחוקק הישראלי – המחוקק אמור לשואף ממנו השראה – בעוד שבחוק הנוכחי הפניה למשפט העברי היא בכפוף גם לחוקי הכנסת וגם לפסקי הדין של מערכת המשפט הישראלית, וגם אז ההפניה היא לא למפשט העברי כולו אלא לעקרונות הצדק,החרות היושר והשלום של מורשת ישראל.
לכן ברור שההצעה של דיכטר מעניקה למשפט העברי, באופן סמלי והצהרתי,מעמד הרבה יותר גבוה מאשר החוק הנוכחי
אוגוסט 16, 2011 at 23:27
דרור – אני מסכים.
אני מבחין בין בעיות במרכיבי החוק וניסוחו לבין שאלת הצורך בקיומו של חוק יסוד שמעגן את היות ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.
הטענות שעלו כאן לגבי אופן ההתייחסות למשפט עברי שייכות לקטגוריה הראשונה, ואני הוספתי את בעיית אי ההכרה במיעוט הערבי כלאום בעל זכויות קיבוציות (ורק כתבתי בסוגריים שהרבה זכויות קיבוציות כאלה כבר מופיעות בחוקים כיום).
השאלה השנייה יותר עקרונית, אך ההתנגדות שמושמעת במישור זה יותר מעורפלת. אשמח אם תהיה התייחסות אליה.
אוגוסט 17, 2011 at 14:28
תשובה ליעקובסון:
השראה למחוקק, מדברת על חברי כנסת ומנוסחת כ"השראה".. בוא לא נגזים.. כולה השראה.
אוגוסט 17, 2011 at 20:40
כן דרור ק.
את שלושת חוקי היסוד הקימים העבירו כמו גנבים בלילה. כשאהרן ברק הטעה את המחוקקים בכוונת החוקים. ובסופו של דבר הצביעו עבורם רק 35 חברי כנסת. רבין הקדוש דרך אגב התנגד להם ואמר שרק כנסת מטומטמת מעבירה חוקים כאלה.
אלה חוקים פתוחים שהעליון עושה איתם כל מה שרק עולה בדעתו.
למעשה אלה חוקים המאפשרים לעליון לכפות את ערכיו האישים שרוב גדול של אזרחי המדינה מתנגד להם על הכלל.
אנחנו במדינה נתונים לדיקטטורה סמולנית ליברלית שסוכניה הם העליון התשקורת האקדמיה והאמנים
אוגוסט 17, 2011 at 23:05
"אנחנו במדינה נתונים לדיקטטורה סמולנית ליברלית שסוכניה הם העליון התשקורת האקדמיה והאמנים"
קונספירציה שמאלנית! הימין בשלטון כבר 30 שנה, אבל איכשהו השמאל הארור תמיד מצליח להגניב את זכויות האדם בדלת האחורית.
אם לא הייתי יודעת שפנחס הוא מגיב קבוע כאן הייתי חושבת שמדובר בחוק פו.
אוגוסט 18, 2011 at 13:25
ליעקובסון – כתבת :
"שבתנועה הציונית ובמוסדות הישוב העברי נתנו לנשים זכות הצבעה הרבה לפני שזה קרה בצרפת" .
לא רק לפני צרפת.
הקונגרס הציוני היה הגוף הלאומי הראשון בעולם שנתן זכות הצבעה מלאה לנשים.
אוגוסט 18, 2011 at 16:13
להדס
ראית איך פתאום כל התשקורת דיווחה על 300000 מפגינים כשרק היו כ120000. לא צריך קונספירציה. כל הסמול קורא אותם ספרים מעריץ אותם דמויות. לומד באותה אקדמיה מסתופף סביב אותה מדורת שבט ויש לו את מתופפי הטם טם הקבועים שלו המזעיקים את כל הכתבים ואת כל המראיינים ואת כל הפרשנים אל הדגל.
אני יודע שהדת של הסמול נקראת זכויות אדם או לחילופין שלטון החוק. בשם הדת הזאת מותר להוציא צו המכריז על הרס מגרון ובשם אותה דת אסור למנוע מהפלשתינים אזרחי ישראל להשתלט על הגליל. להם מותר להשתלט על בקעת בית הכרם,כולה מוצפת בניה ערבית, ולהשתלט על שמורות טבע בגליל,מוצפות בניה דרוזית וערבית,ומי שמעיר על זאת מיד מוקע כגזען על ידי כהני דת זכויות אדם ושלטון החוק
אוגוסט 18, 2011 at 23:44
טוב, פנחס, אם אתה כ"כ משוכנע בקיומה של קונספירציה…
אוגוסט 19, 2011 at 15:21
אפשר לחשוב שהזויי הימין לא שייכים לאותה מדורת שבט דלוחה ומשעממת שמדברת בקול אחיד.
ספטמבר 1, 2011 at 14:47
ההצעה פסולה מכל בחינה. זהו א. חוק שב"כ ו ב. חוק מנציח כיבוש.
הארכתי כאן:
http://www.haokets.org/2011/09/01/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%94%D7%99%D7%99%D7%93/