• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=798
• תגובות ב-RSS

16 תגובות לפוסט ”המחאה הצליחה, גם אם עוד לא רואים“

1. מאת יעל:
   

   אוגוסט 24, 2011 at 7:59

   תודה לך!!! לפני כשבועיים פניתי אליך בבקשה לבוא למאהל שלנו ברחובות. לא יכלת וזה בסדר. מה שכתבת כאן הרבה יותר טוב!! זה מאד מעודד לדעת שעוד אנשים מרגישים כמונו וגם כותבים את זה בצורה כל כך ברורה! שוב המון תודה.
   נ.ב אני קוראת עכשיו את הספר שלך- המרד השפוף.

2. מאת פיני שרגיל בן סירה:
   

   אוגוסט 24, 2011 at 12:44

   תודה על המילים הברורות, המדויקות והאופטימיות. דחיית סיפוקים היא כנראה יכולת שאנו לא מצטיינים בה במיוחד. רבים רוצים תוצאות כאן ועכשיו, אבל המחאה היא חלק מתהליך (תהליכים) מורכב שהחל לפני האוהלים וימשיך אחריהם. ברור שבעקבותיה יהיה טוב יותר, טוב הרבה יותר, גם אם זה ייקח לא מעט זמן.

3. מאת פנחס:
   

   אוגוסט 24, 2011 at 17:25

   זו מחאה של אלה שיש להם והם רוצים עוד
   מספיק לדעת שלמשפחתה של דפני ליף יש בית של 20 מיליון בכפר שמריהו כדי להבין הכל.
   הם רוצים את מה שנקרא במושגיהם החיים הטובים. יש להם אבל לא מספיק להם.
   עוד בילוי עוד מותג עוד נסיעה לחו"ל מכונית יותר טובה ולהחליפה כל שנתיים שלוש וזה כל הסיפור

4. מאת אנה:
   

   אוגוסט 24, 2011 at 20:18

   תודה על הפוסט החכם הזה הכה קולע למה שאני חשה. במיוחד כרגע, אחרי שצפיתי במסיבת העיתונאים הסוערת של פעילי המחאה.

5. מאת הדס:
   

   אוגוסט 24, 2011 at 21:03

   "מספיק לדעת שלמשפחתה של דפני ליף יש בית של 20 מיליון בכפר שמריהו כדי להבין הכל."

   כן, ללא ספק. אלמלא דפני ליף אנשים לא היו מתלוננים על כך שגבינת תנובה נמכרת כאן במחיר גבוה יותר מאשר בארה"ב, על התחבורה הציבורית, על כך שאין מקום במעונות המסובסדים, על עשר תורנויות בחודש של הרופאים המתמחים, על העלייה במחירי החשמל…

6. מאת סמולן:
   

   אוגוסט 25, 2011 at 11:58

   פנחס, זה נכון. זו הדרך שבה הסוציאליזם מוכל באליטות הקפיטליסטיות. אל תשכח שמרקס בא משם, מאבא מצליח כלכלית, ושהוא מומן על ידי אנגלס במשך הרבה מאד שנים. לא רק שאין רע בכך שאליטות ינסו לחלוק את ההתנסויות שלהן עם הפחות עשירים, זה גם אחד מהפרדוקסים הבסיסיים של הסוציאליזם, שבו האליטות הללו לא כל כך קיימות, וגם אין להן תחליף ראוי. (לא דפני ליף באופן ספציפי, אלא מעמד הביניים ובעיקר מה שמעט מעליו). ככה עושים קפיטליזם טוב, כלומר סוציאליזם טוב. יש להם נקודה אופטימלית משותפת. סוג של.

7. מאת ג'ו כלום:
   

   אוגוסט 25, 2011 at 20:07

   אני לא מבין את התלונות האלו על הבית של דפני ליף. אני לא מבין, פנחס, הכלכלה שבה אתה חי לא נשענת על זה שאנשים ירצו לחיות טוב יותר? היא לא נשענת על זה שאנשים ירצו לאכול טוב ולצאת למועדונים ולקנות מכוניות?

   אנשים מדברים על מותרות, והם לא מבינים שהכל זה מותרות. אני יכול לחיות במדבר, במערה, על גופות של עכברושים. אני אשרוד. כל דבר מעבר לזה, כלל החברה האנושית, זה מותרות. המחאה היא על זה שיש מותרות, אנחנו מייצרים אותן [אותם?] אבל אין לנו גישה לאותם חיים טובים שאנחנו מייצרים. מה כלכך גברי וצודק בלתת לטייקונים למצוץ לנו את הדם, הא?

8. מאת אסף:
   

   אוגוסט 26, 2011 at 20:22

   ומעבר לכתוב,

   מהסתובבויות ברוטשילד אני יכול להגיד,
   המחאה הוציאה אנשים לרחוב כי הם רוצים איזה סולידריות שנשכחה,
   אנשים, באופן כאילו מפתיע, רוצים להקשיב אחד לשני, וגם רוצים לבטא את הקול שלהם.

   באחד המעגלים שניהלתי ברוטשילד תחת השאלות-
   מה מפריע לכם במדינה, ומה היה דבר אחד שהיה גורם לכם להיות גאים בה, שנמשך אולי שעתיים – ואנשים רבים הצטרפו.
   נאמר לי – "בטח שאנחנו יושבים כאן שעתיים ברצף, יש לנו הזדמנות לבטא את הקול שלנו, שיקשיבו לנו ועוד בחינם".

   אני באופן אישי חושב שהדרישות הן דרישות בסיס ליחס הוגן מצד הממשלה, אני לא שואף לאוטופיה אבל אני מאמין שהמחאה הזו היא אולי הבסיס הראשוני לשינוי דפוס ההתנהגות בישראל,

   לאנשים לא כואב רק המחירים,
   כואב להם שאין להם אף גורם סמכות- פוליטיקאי שמקשיב להם, שאין שום קשר בין מה שהם מצביעים למה שהם מקבלים, שהייצוג לא הוגן.
   מעניין לדעת,שכשאני שואל בני נוער את אותה שאלה לגבי בית הספר, מה מפריע לכם?, הם עונים – מפריע לנו שהמורים לא מקשיבים לנו, ושאין שיח איתם,"זה כמו לדבר לקיר", כמובן שזה לא נכון לגבי כל המורים, וגם לא לגבי כל הפוליטיקאים

   אבל יש כאן דפוס, של ניתוק של גורמי הסמכות האנשים איתם הם עובדים או מייצגים.

   ותחילתו של ניתוק והיעדר התחשבות בצרכים, הוא כמובן היעדר בשיח, לך תייצג את מי שמעולם לא שמעת.

   כמובן, שזה לא מתחיל בפוליטיקאים – הפוליטיקאים לא שונים מאיתנו, גם הם לא מנהלים שיח שנותן לאנשים קול, וגם אנחנו.
   אני מאמין שכשזה ישתנה – נתחיל לפתח קצת יותר אמפתיה ולהתקדם הלאה.

   יש עוד כמובן, אבל זה לא המקום.

   מזמין אותך לערב 1000 מעגלי השיח שיתקיים ב10 בספטמבר בכיכר הבימה, עשרת אלפי אנשים, ידונו בשאלות שנוגעות לשינוי שהם חושבים שצריך לקרות בחברה הישראלית ואיך הם יכולים לתרום לו.
   יהיה מעניין.

   אסף

9. מאת פנחס:
   

   אוגוסט 27, 2011 at 22:48

   הנה השמאל הלאומי ותחילתו מעידה על סופו
   קראו את בן דרור ימיני
   http://www.inn.co.il/News/News.aspx/225013

10. מאת זאב גינזבורג:
    

    אוגוסט 28, 2011 at 19:44

    פנחס. ק-צ-ת מורכבות.
    כל תופעה חברתית, וככל שהיא גדולה ומסועפת יותר זה יותר צועק, לא ניתנת לרדוקציה לאיזשהו גורם אחד וחד, ועל בסיסו להכשירה או לפוסלה.
    נכון שכולנו מפונקים מול דור הורינו והוריהם. ואנשי המחאה לא פחות ואולי יותר. ונכון שזה גם משתקף באופי המחאה ותביעותיה. אך, מאידך, יש כאן אנשים שהחליטו להשקיע ולהתאמץ ואף להקריב למען משהו. מפונק אמיתי רובץ בפינוקו, לא? אתה לא מסוגל לראות שאנשים פה מוותרים על הרבה ומשקיעים הרבה למען ערך? זה לא יכול להדליק אצלך זיק של סימפטיה?

    ונכון שיש פה הרבה מהלכים פוליטיים די מרושעים (מה פתאום אכפת לקדימה מרווחה, למשל? איך דווקא רה״מ הראשון שהעלה את בעיית מחירי הדיור הוא מותקף על זה? מה פתאום טייקוני התקשורת ידיעות ומעריב מעודדים מחאה נגד הטייקונים? מה ״הקרן״ ותורמיה רוצים?) ואני אפילו לא יודע מי טרמפיסט של מי – התמימים של הנכלוליים או להפך, ובכל זאת – אין תמימים? מבקשי טוב? אין איזו מועקה אמיתית שמצליחה להיות מספיק חזקה בשביל להוציא אנשים, לאחד, לעורר?

    ונכון שסוציאליזם זה לא איי איי איי. אני אישית בכלל לא אוהב את זה. זו נראית לי אידאולוגיה שספוגה בקנאה כלפי העשירים, שמדגישה יותר מדי את הערך של הכסף בכלל (הכל נמדד בכמה הכנסה ואיך היא מתחלקת.. שום מילה על מה עושים עם הכסף, עם החיים, – – ) וידוע שגם כשיטה כלכלית היא עשתה הרבה צרות. ובכל זאת. אתה לא יכול לראות בתביעה למדינת רווחה ערך מוסרי? אתה לא דורש בעצמך הוגנות ושקיפות?

    תסתכל איך נתן באחד הפוסטים הקודמים תיאר את אנשי חברון. זה לא חורה לך? למה אתה מתאר באותו אופן את הצד השני? 

11. מאת עוגיפלצת:
    

    אוגוסט 28, 2011 at 21:46

    תודה זאב! יש דברים שאני מרגישה, אבל לא יודעת לפרוט למילים. אגב, תיאורו של נתן חרה גם לי.

12. מאת yoffer:
    

    אוגוסט 28, 2011 at 23:39

    אני שמח לראות שכותבים ועוד יכתבו רבות וטובות על המחאה, גם רעות יש לא מעט להגיד עליה…
    כמו לכל דבר טוב יש סוף, שהוא בעצם התחלה חדשה.
    הצלחת המחאה באמת לא תגיע היום ולא מחר, לא בבום ולא פתאום היא תמדד בדבר אחד מאוד פשוט, השיח החברתי במדינה.
    הייתי במאהל רוטשילד שלושה שבועות, הקמתי את הבית ספר של המהפכה. השיח שנוצר בבית ספר ומסביבו הוא ההצלחה שאני רואה מהמחאה הזאת, שמאלניים ימניים, דתיים חילוניים, כולם דברו, הכירו ראו אחד את השני בתור בנאדם ולא סטיגמה או מותג.
    השיח הזה צריך לצאת מחוץ לבועת רוטשילד, לרחוב, לבית ספר לבתי קפה. כי ברגע שיתחילו לדבר פה אחד עם השני, יכירו זה את זה תיווצר הסולידריות שיש בין חברים, עזרה הדדית, תמיכה.
    המחאה הראתה שלעם יש כוח, והוא לא לבד. השינוי מתחיל בנו מתחיל בחינוך של כל אחד מאיתנו. החינוך לראות את האחר ולהכיר בו!

13. מאת הדס:
    

    אוגוסט 29, 2011 at 2:18

    פנחס, האם ללא קיומם של הפלסטינים אנשים לא היו מוחים? זו הנחה מגוחכת. כשאנשים מגלים שלמרות שבמשפחה שני בני הזוג עובדים קשה ויוצאים לחופשה אולי פעם בשנתיים, הם לא מצליחים לסגור את החודש, הם ימחו. כשאנשים מגלים שה"רפורמה בתחבורה הציבורית" היא שם יפה ל"לכו ברגל" הם ימחו. כשאנשים מגלים שמוצרים יקרים הרבה יותר בארץ, למרות שהם מרויחים בערך חצי מבאירופה, הם ימחו. הליכוד יכול להישאר בשלטון כמה שירצה, כל עוד יזכור לאפשר למצביעים שלו קיום בכבוד.

14. מאת פנחס:
    

    אוגוסט 29, 2011 at 16:51

    תגובה לנאום של הרב בני לאו צדק חברתי – מחאת מעמד הביניים

    מכתב של ד"ר שוורצפוקס רופא בכיר וסגן אלוף במילואים

    לרב בני שלום

    נדהמתי לשמוע הבוקר הקלטה של נאומך – 'זו איננה מדינה יהודית, מדינה שאין בה צדק חברתי' , ובהמשך הקריאו מאמר שלך – 'אנו מבקשים לא רק שותפות גורל אלא שותפות ייעוד..'

    השבת הייתי כונן של פנימית א בבית החולים סורוקה , טיפלתי בלא מעט אנשים , אשר רובם רחוקים מלהיות במעמד הביניים…

    אספר לך על שני מטופלים מהשבת –

    הראשון – שוהה בלתי חוקי מסודן בן 40 אשר הגיע עם אבעבועות רוח – מחלה לא פשוטה בגיל הזה. לשם טיפול בו – ארגנתי חדר 'בידוד' על מנת שלא ידביק חולים אחרים ( המשמעות המיידית- הוצאת שני אזרחי ישראל למסדרון..) , התחלנו טיפול תוך ורידי בתרופות אנטי ויראליות אשר עלותן אלפי שקלים…

    השני – אדם אשר עלה לארץ בגיל 60 מאוקראינה ונסע לפני שבועיים לביקור שם , אושפז לשבועיים שם ולא טופל כלל, ברוב ייאושו עלה על מטוס חזרה לארץ כשהוא מקיא את 'נשמתו' , נחת ומייד הגיע לסורוקה, לא עברו שש שעות מנחיתתו והוא היה לאחר תהליך אבחוני מלא וטופל סופסוף כראוי.

    לידיעתך למעמד הביניים בישראל אין כל !!! בעיה כספית , 14000 שח נטו לזוג עם שניים עד שלושה ילדים זה די והותר (ע"פ כל המידע שבידי, זה הוא מעמד הביניים בישראל). מי שרוצה לחיות ברמת חיים גבוהה- שיערב לו , אך שלא ידרוש זאת מהממשלה !!

    לפני מספר שנים כשחתכו את קצבאות הילדים למשפחות ברוכות ילדים- שהן רחוקות ממעמד הביניים, כולם שתקו, כי מדובר בחרדים וערבים.. .

    קיצוץ מע'מ – ייטיב עם מי שיש לו כסף – ככל שקונים יותר משלמים יותר…

    כאדם שחי בפריפריה , שמגדל פה עשרה ילדים – אשר בת אחת שלו גרה בירוחם , והשני נכנס עכשיו לגור בדירה באר שבע (1700שח לחודש שכירות לשלושה חדרים מרווחים..) – איני מאמין למארגני המחאה . איני מאמין להם לגבי מחויבותם למדינה (דפני ליף – יכלה להתנדב לצבא או לשירות לאומי, ועדיין לא מאוחר לעשות זאת..) הם חיים ב'סרט'. שילכו לגור ברמלה ,לוד וינעם להם- אני משוכנע שהם רוצים להפיל את נתניהו ותו לא…

    החבר'ה המוחים היו בצבא או שלא , הסתובבו שנתיים בעולם , עוד שנה חיפשו את עצמם , שכרו דירה כרווקים במקום לחסוך כסף ,הולכים עם מותגים, ופתאום ראה זה פלא – קשה להם !! הגיע הזמן שיבינו – שאדם צריך לרכוש מקצוע, להתנהג בחסכנות ובצניעות , להוציא פחות על חתונות ו'קידושים מפוצצים' – וראה זה פלא הם יצליחו גם לחסוך… 1.3 מיליון ישראלים בשדה התעופה בחודש יולי – זה לא רק 'טייקונים'
    אני סבור שאנו מדינת 'צדק חברתי' – יש פה לימודים חינם, לימודים אקדמאיים בעלות אפסית (להיות רופא עולה 60 אלף ש"ח = 20 אלף דולר) ומלגות כיד המלך , אנשים לא מתים ברחובות ,רפואה מצוינת לכל דורש ! וארגוני חסד רבים שכולם זוכים מהמדינה לסימול שנקרא 'מלכ"ר' …

    ישנה מצוקת דיור , הממשלה עוסקת בזה שנתיים (אני מנוי על דהמרקר ורואה זאת) – ודלי'ם , רפורמה במנהל ועוד..

    אך אם אנשים לא יבינו שעליהם לחיות בצניעות שום רפורמה לא תעזור. אמר לי מנכל חברת בנייה גדולה מאד – היום ללא לובי , חדר כושר, שלוש מעליות, וסטנדרט גימור גבוה – אף אחד לא קונה.. אז אולי הנתונים של בנק ישראל שיש היום יותר כסף מאי פעם בידי המעמד הבינוני – אמיתיים…

    את שאר הצדק יביאו האנשים בשטח – הרופאים שירדו מירושלים לדימונה , האקדמיה אשר תפסיק לעשות כל הזמן כנסים במרכז , הקפדה קיצונית על תשלום מעשר מההכנסות … שלמה ארצי שיפסיק לקחת 300 שח לכרטיס או לחייב את עיריית כרמיאל בסך 250 אלף ש"ח עבור הופעה בבמת יום העצמאות (עול שעובר אח"כ לחיוב הארנונה של התושבים..), האזרח שיקפיד שכאשר משפצים אצלו לא רק הקבלן ירוויח אלא הפועל שלו , האזרח שיקפיד לא לעשות עסקים עם אנשים מעלימי מס ! (כמה מאיתנו שמעו את המשפט אלפיים עם קבלה, אלף ללא..) זו אחריותנו ,עובדת\ת הניקיון שתתוגמל כראוי, מנקה הרחובות – שיש לתת לו מתנה יפה לפני כל חג… לאנשים יש אחריות ולא הכול אחריות הממשלה.

    ומעל הכול חסרה לי במאבק הזה המילה 'צניעות' – צניעות בבנייה, צניעות בלבוש , צניעות במזון , צניעות בחתונות, צניעות ב'קידושים' וגם קצת צניעות מול ממשלת ישראל ומול סטנלי פישר..

    אני עוקב מקרוב מאד אחר ה'מוחים' , השיח שלהם רחוק מלהיות שותפות ייעוד , רק בשבוע שעבר אמר אחד מהם שהדרישה ל'שכר לימוד חינם' מגיל שלושה חדשים היא טעות , כיוון שהיא תיטיב עם 'אוכלוסיות לא יצרניות'

    אני מכיר ויודע את פועלך הרב כל השנים ואף מעריך אותו. נראה לי שבסיפור הזה היית צריך לנקוט עמדה המטילה אחריות גם על הציבור

    בידידות
    דן

15. מאת הדס:
    

    אוגוסט 29, 2011 at 17:34

    כמה מרוויח הצנוע הידוע?

16. מאת דגן:
    

    אוגוסט 30, 2011 at 10:08

    אני חצי מסכים,
    אין ספק שנפל כאן דבר ושהתוצאות של קיץ 2011 עוד יורגשו.
    אבל מה שהיה מעניין פה הוא שכל כך הרבה אנשים שבבחירות האחרונות לא טרחו להצביע מצאו את עצמם עם שלטים וגרון ניחר ברחובות, ושהם עשו את זה, לעומת הרבה מקומות אחרים בעולם, בלי שמץ של אלימות.
    אם לאנשים האלו לא יתנו תחושה שזה היה שווה את זה, שהם השיגו משהו ושינו משהו בכך שהם היו מעורבים, הם יחזרו הביתה מתוסכלים והזעם ימשיך להצטבר כפי שהוא עשה עד היום עד שסיר הלחץ שוב יצטרך להתפרץ.
    ובסיבוב הבאה אולי זה לא יהיה כל כך נעים ועדין.
    צריך לייצר הישגים, אפילו סימבוליים, מידיים.