• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=800
• תגובות ב-RSS

17 תגובות לפוסט ”ציטוט – נחמיה שטרסלר על חוצפת המשטרה וניבזות העיתונות“

1. מאת שחר שמש:
   

   אוגוסט 27, 2011 at 3:32

   הכל נכון, חוץ מנושא קצב. שם, לפחות עד כמה שמי שלא מעורב יכול להבין, קצב היה זה שעירב את התקשורת על כל צעד ושעל, ובכך, בעצם, ליבה את ההתעסקות התקשורתית נגדו.

   שחר

2. מאת יד רוחצת יד:
   

   אוגוסט 27, 2011 at 16:27

   בנוסף לעבודותו כמרצה באוניברסיטה העברית, טאוב מועסק גם בידיעות אחרונות. לידיעות אחרונות יש אחזקות בקשת של ערוץ 2. קשת היא המפיקה של התוכנית "כוכב נולד" שבה עובדת צנעני, תוכנית שאחראית גם לקאמבק הגדול שלה וגם לפרסומו של הזמר עומר אדם – הכוכב המרכזי בפרשה. גם שטרסלר עובד בערוץ 2 (בנוסף לעבודותו בעתון הארץ). קל מאוד להבין מדוע הם תומכים בפושעים שמועסקים במקום עבודתם ויוצאים חוצץ נגד שהמשטרה שמנסה לעשות את עבודותו בתנאים קשים, כמעט בלתי אפשריים, של מאבק בארגוני פשע. התמיכה של השניים בצנעני אינה נובעת משיקולים מוסריים או משסיבות ענייניות אחרות. מדובר בשיקולים ציניים ואינטרסנטיים צרים של קידום קריירה. ואני שואל: מה עם הגילוי הנאות.

3. מאת שולמית:
   

   אוגוסט 27, 2011 at 17:59

   כמה שמחו אוהדי המחאה הנעלבים לאידה של מרגלית צנעני שהעזה שלא לחלוק להם כבוד ( אני מתומכי המחאה) ואילו בדיחות הריצו ברחבי הפיסבוק כאילו מאבקם לצדק חברתי לא כולל משפט צדק לכל ( האדם זכאי עד שהוכחה אשמתו, גם למפורסמים. צא ולמד ממעשה משטרה במרגלית מה הם מסוגלים לעשות לסתם צנעני, לוי, אברמוביץ או שדה, שאינם מפורסמים

4. מאת גדי טאוב:
   

   אוגוסט 27, 2011 at 20:37

   יד, אתה תתפוש מקום של כבוד ליד גלן בק, בתיאוריות קונמספירציה. אני עצמי לא הייתי מודע מעולם לקשרים שאתה מדבר עליהם, וודאי שלא כיוונתי את דעותי לפיהם. ואגב, איך זה אמור לחול על אולמרט וקצב? דן מרגלית ניסה פעם לרמוז בטלוויזיה שיש לי אינרסים סמויים כשדיברתי נגד תלייתו של אולמרט בכיכר העיר בורפ צשפט, ועוד ועוד. דרשתי ממנו לומר מהם מפורשות, איזה אינטרס יש לי להגן על קורבנות "ההדלפה המשטרטית. התשובה שקיבלתי היתה "כי אתה דפוק בראש|"

5. מאת זאב גינזבורג:
   

   אוגוסט 27, 2011 at 22:16

   יד רוחצת, אם אני לא טועה גדי דווקא יצא פה בהאשמה כלפי ידיעות, שהם כנראה בעלי סכיני השחיטה החדים והמהירים ביותר, להאכיל אותנו בבשר של פשעים לכאורה בפסוודו רדיפת צדק.
   שבוע טוב!

6. מאת זאב גינזבורג:
   

   אוגוסט 28, 2011 at 0:15

   נב, אורי אורבך, (שאינני נמנה מחסידיו..) כתב על זה יפה:
   http://www.uriorbach.co.il/1680/

7. מאת ג'ו כלום:
   

   אוגוסט 28, 2011 at 10:50

   בתגובה האחרונה צ"ל "משתרטית".

8. מאת עוגיפלצת:
   

   אוגוסט 28, 2011 at 12:35

   הנה ג'ון סטיוארט עושה את גלן בק באופן מופתי: http://www.thedailyshow.com/watch/thu-november-5-2009/the-11-3-project

9. מאת סמולן:
   

   אוגוסט 28, 2011 at 21:15

   יד רוחצת יד, לבעל הבית יש גם דיבור עם סלבריטאים באופן כללי. בטיפה מאמץ, תוכל להפוך את זה לתיזת "הוא חבר של מרגול". אגב, לדעתי הבעיה היא אחרת. אין שום בעיה להכניס את הגברת לתא מעצר אם הדבר הזה נמצא בשיקול הדעת של המערכת, והוא נמצא (אם הכנסה למעצר אינה ראויה, היא אינה ראויה גם בשביל בוזגלו, לא רק בשביל מרגול). הסיקור התקשורתי גבה הגלים הוא חלק מהסיכון המקצועי של ידוענים, וכדאי להם לקנות ביטוח בגינו אם יש כזה (ואם אין, אולי זה סטארט אפ).
   השאלה המרכזית, בניגוד מוחלט לכתוב, היא אם היא אשמה או לא. בניגוד למה ששטרסלר כותב, כן מדובר בסחיטה באיומים. מדובר בסחיטה באיומים של חוב, אבל זו עדיין סחיטה, והיא עדיין באיומים. אין ולא יכולה להיות סימפטיה לבריונים ולרוצחים, אפילו אם הם פועלים מכוחה של טענה קניינית לגיטימית על פניה. שטרסלר חוטף הרבה פעמים על ייצוג נאיבי ומחויב של קפיטליזם ברוטאלי. במקרה הזה, שבו על פניו הוא מגן על הזכות לקצץ אוזניים בגין חוב, הדבר בולט בטירוף. מי אמר שקפיטליזם לא מקודם פה באתר. שטרסלר אפילו מצביע, ממש כאחרון הפושעים, על אחריות חברתית כסיבה היסודית: בחברה נורמלית, הוא כותב, מרגול לא היתה צריכה לפנות לרוצחים כדי להשיג את קניינה. אני תוהה – זו לא פראזה – אילו עוד מעשי פשע בגין זכויות קנייניות שטרסלר מכשיר באופן החשיבה הזה.

10. מאת עופר:
    

    אוגוסט 29, 2011 at 12:39

    הכל הכון, אבל אני חושב שלב העניין הוא חוסר אמון של הציבור בעמרכת המשפט (במיוחד בעורכי הדין).

    הציבור לא סומך על מערכת המשפט שתעשה צדק מלא. לדוגמא במשפט קצב, הלך הרוח בציבור הוא שברור כשמש שהיו דברים מעולם. שהיו מעשים לא ראויים משום שהיו כל כך הרבה תלונות מכל כך הרבה נשים שה"שכל הישר" של הציבור אומר שלא יתכן וגירסתו שלא היה כלום נכונה.

    במקרים כאלו הציבור לא סומך על עורכי הדין שיגידו את האמת, לא סומך על מערכת המשפט שתדע "להתחמק" מהטריקים ומהמיניפולציות של עורכי הדין. במקרים רבים עורכי הדין נתפסים אפילו כחלק אינטגרלי וחשוב מהפשיעה (ראה את דמות העורך דין בסדרת המופת הסמויה)

    המקרה מובהק וקיצוני כשמדובר במשפחות הפשע. רובם מסתובבים חופשי, עורכי הדין שלהם טועינים לחפות מוחלטת ולרדיפה וכו' למרות שברי לכולם שחפים מפשע הם לא. ועדיין מעטים מהם נתפסים ומורשעים ע"י מערכות המשפט והאכיפה.

    [הבהרה, אני לא בעד המשפטים בחוצות העיר, בטח לא להדלפות מחקירות, אבל אני חושב שלב העניין של שפיטה מוקדמת ע"י הציבור הוא הטענה שטענתי לעיל]

11. מאת ג'ו כלום:
    

    אוגוסט 29, 2011 at 23:09

    סמולן:
    זה לא כזה פשוט. בסופו של דבר, אנחנו מוותרים על היכולת שלנו לאלימות כי המדינה מבטיחה לנו שאם יהיה צורך, תופעל אלימות ממשלתית בשמנו, בדיוק אותה אלימות שמופנית כרגע אל גברת צנעי. אז מה בדיוק אמור אדם לעשות כשהממשלה מסרבת למלא את הבטחתה? למות מרעב..?

    אז נכון, צנעי לא בדיוק הגיע לפת לחם, ואני לא ממש בטוח שיש לצנעי איזה שהיא תביעה מוסרית לעבודה של אותו זמר, אבל העיקרון עומד – במקום שבו המדינה מפקירה את חובתה להגן על האזרחים, גם מבחינה כלכלית, מישהו צריך למלא את החלל. מי שעושה את זה בהגדרה יהיה פושע, אבל אני לא בטוח שהאקט עצמו הוא לא מוסרי.

12. מאת גדי טאוב:
    

    אוגוסט 30, 2011 at 9:42

    אז אולי כדאי להזכיר, כי כתבתי דברים נגד לינץ' ציבורי גם אפרופו היחס לנשיא לשעבר קצב:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/602/980.html

13. מאת עוגיפלצת:
    

    אוגוסט 30, 2011 at 12:47

    עוד פעם הנשיא קצב? הוא עירב את התקשורת בכל שלב משלבי הפרשה. עירב אותה ואז היא "לא באה לו טוב". ובעניין מרגלית צנעני, הסיפור מסתעף, על התקשורת לדווח על הסיפור, ועל המערכת להחליט אם יש מקום להחזיק אותה במעצר אם לאו.

14. מאת סמולן:
    

    אוגוסט 31, 2011 at 20:19

    ג'ו

    זה כן כזה פשוט. עם המצב כה בטטה, אנא אל תיצור קשרים עסקיים מסובכים, ואם כן, דע שהמצב מיפה את עצמו אל כל סעיפי ההתקשרות שלך, ומבעוד מועד. רוצה לומר, גם במצב שבו המדינה מפקירה את אזרחיה, יש אחריות אישית ומוסרית, שלא בהכרח מתמזגת עם להביט למטה, ללחוש לא, ולהרוג כמה אנשים במכות רצח.
    אבל המצב רחוק מלהיות כזה. גם אטדגי וגם מרגול וגם הבורר שלהם חיים מכוחה של מדינה שבה אתה לא נכנס לכלא בלי משפט – אחרת הבורר הזה היא נכנס לכלא מזמן, ויש לשער שהיה פוגש אזרחים זועמים שהיו עושים לו גם מעבר לזה. מה שיש כאן הוא קומבינות, מניפולציות ומשחקי כוח שעברו את הלגיטימי מזמן. אז האמרגן שלה לא רצה לעבוד איתה. וואו. והוא לא הסכים למה שהבורר אמר. וואו.
    מה שאני מתכוון לומר, הוא שבעולם של ריבוי פרשנויות, יש גם את הפרשנות המטופשת והמיידית כל כך, שהמשטרה והפרקליטות צודקים בחשדם, ושמדובר בכנופייה בריונית. ואם תקצה לאפשרות שהם צודקים את מידת הסבירות הראויה לה, ותשווה אותה לרעיון שמרגול מונחה על ידי תיקון עולם על ידי קיצוץ אפים, ושהמקרה שלה הוא רק אינסטרומנט להחזיק את המראה שהיא שמה אל מול פני החברה שלנו, נראה לי שתזהה הבדל של כמה סדרי גודל (הוא ישאר כזה, לדעתי, גם אם תתקן את הניסוח שלי את מה שאתה חושב למשהו יותר מדויק).

15. מאת סמולן:
    

    אוגוסט 31, 2011 at 22:30

    אופסי, התנצלותי על השגיאות (בעצם התנצלויותי, הן כה רבות).

16. מאת ברק:
    

    ספטמבר 2, 2011 at 8:01

    משעמם ופשטני. "חזקת החפות" לא חלה על העיתונות. "חזקת החפות" לא חלה על חופש הביטוי. '"חזקת החפות" חלה רק במשפט הפלילי והיא מה ששחררה את מרגלית צנעני, בשלב זה, למעצר בית. אבל חזקת החפות לא אומרת שאסור לי לפרסם או לטעון בעיתון במה היא חשודה (או אפילו לטעון בעיתון שלדעתי היא אשמה).
    המשטרה מדליפה – כי זה מעניין את הציבור. העיתונות מפרסמת – כי זה מעניין את הציבור. זה כל הסיפור.
    —
    כל הבכיינות הזאת, על כך שאנו 'שופכים את דמה' של מרגלית צנעני [וסליחה, אין פה שום 'שפיכה' ואין פה שום 'דם'. בסך הכל פרסום נרחב בעיתון על החשדות נגדה] היא סהרורית ותלושה מן המציאות.
    שערו בנפשכם, מה רוצים ה"ה מר טאוב ומר שטרסלר: צנזורה ואיסור פרסום ? לא. אז אולי שיהיה בעיתון רק אזכור קטן וצנוע בתחתית עמוד 6 על החשדות כנגד צנעני ועל ההטיות של 'כוכב נולד' ? [וכל המידע המלא רק באינטרנט]. מה בדיוק אתם רוצים ??
    נסו לשכנע 6 מיליון אזרחים בישראל שרכילות על כוכבי טלוויזיה זה דבר לא חשוב, וצריך להגביל אותו בחוק. בהצלחה בכך. עכשיו, נסו לשכנע את הציבור שמידע על חשדות פליליים של דמויות ציבוריות – גם זה לא מידע חשוב וגם את זה צריך להגביל בחוק.
    לא בכדי שטרסלר לא מנסח שום הצעה או עמדה קונקרטית, מכיוון שהטענה שלו היא נרגנות תמימה ומיושנת ותו לא (לפחות אני מקווה שאין כאן קריאה להגביל את חופש העיתונות).
    —
    אני יכול להבין את הקריאה התמימה, לא לפגוע בכבודה של מרגלית צנעני. אבל עם כל הכבוד, רבותי, באיזה מציאות ציבורית אתם חיים ? שהרי מה עם כבודן של גב' בר רפאלי או גב' יעל בר-זוהר – שמעולם לא פשעו ? ומה עם כבודה של הגברת הנכבדה שרה נתניהו, שכל חטאה הוא להיות מעסיקה קשוחה ? …
    באיזה עולם תקשורתי אתם חיים ?
    —
    לסיום, מילה אחת על הדלפות המשטרה. כתב-האישום נגד צנעני הוגש לבית-המשפט ביום שני, כשבועיים לאחר מעצרה, ומרגע זה מדובר במידע פומבי וגלוי. כל סוגית ההדלפות עוסקת בכך שפרטי האישומים כנגד צנעני דלפו במהלך השבועיים הללו, "לפני הזמן" ובטרם הוגש כתב-האישום.
    נשגב מבינתי הקריאות על 'שפיכת דם' או 'ביטול חזקת החפות', רק מפאת כך שאנחנו יודעים על האישומים כנגדה שבוע לפני כתב-האישום. כיצד צנעני נפגעה מזה שפרטי האישומים כנגדה נודעו לציבור בשבוע שעבר ולא ביום שני ?? והאמנם זה העיקר של הפרשה, שכולנו יודעים על מעללי צנעני שבוע מוקדם יותר ???

17. מאת עוגיפלצת:
    

    ספטמבר 4, 2011 at 9:42

    חייבת להסכים עם ברק.