• אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
• כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=820
• תגובות ב-RSS

44 תגובות לפוסט ”מינוי שופטים – מחיר היוהרה“

1. מאת אלישע:
   

   נובמבר 18, 2011 at 20:26

   כבר הרבה זמן שאני מנסה לומר את אותם הדברים בדיוק, ואף אחד לא רוצה לשמוע. לא מבינים שכשבג"צ החליט להיכנס לשדה הקרב הפוליטי זה היה רק עניין של זמן עד שהוא יחטוף אש. זה כלל לא משנה איזה צד הוא תפס (או לא תפס) בפוליטיקה. מרגע שהוא נעשה סתם עוד גןף פוליטי, הוא קיבל על עצמו במשתמע גם את חוקי המשחק הפוליטי. עכשיו הוא מגלה שבפוליטיקה אתה עלול לשלם מחיר על הבחירות שלך. נקווה שהמחיר לא יהיה גבוה מדי.

2. מאת ליאור:
   

   נובמבר 19, 2011 at 9:08

   ד"ר טאוב,
   מאיכן אתה שואב את האופטימיות שלך,שאין סכנה לדמוקרטיה?

   רק אתמול צפיתי בסדרה על מלחמת האזרחים האמריקאית.ואני בתחושה
   קשה מאוד שאנחנו לקראת מצב שבו נצטרך להחליט .
   קורים כמה דברים ביחד שלטעמי מובילים את העם היושב הציון-לרגע
   של החלטה.
   השתלטות הרבנים על צהל.
   השתלטות הימין על בית המשפט-(מקבל את הביקורת על הית המשפט העליון)
   חוסר הבנה מוחלט של המשחק הדמוקרטי-ורצון להשליט את רצון הרוב על המיעוט על ידי שינויי חוקים בכנסת ,זה יהיה אפשרי לאחר שינוי הרכב השופטים .
   חוסר של חוקה לישראל.

   ככה שמחברים את הכל יש סיכוי סביר שזה יצית גפרור שגם 1000 כבאים לא יוכלו לכבות.

3. מאת אודי מנור:
   

   נובמבר 19, 2011 at 9:15

   well put. מדוייק ומטריד. או מטריד כי זה מדוייק. ואם נוסיף על העניין הזה את העניין הזה: http://observpost.wordpress.com/2011/11/13/putsch/#comment-72
   נקבל על רגל אחת את האיום האסטרטגי המהותי על הדמוקרטיה בישראל. כן, נכון, תג מחיר, הבריונים של הימין וכן הלאה, כל אלו בעייה אמיתית. וגם השקרנים הסדרתיים ברחוב שוקן זו בעיה לא קטנה. הכל נכון. אבל המשותף לכל אלו הוא שוליות קיקיונית או לפחות לא ממש מזיקה, שכן על ליברמן נכתב הפסוק הידוע אודות מגבלותיו של הכלב הנובח. לעומת זאת, פקידי אוצר הרואים עצמם מעל לחוק, ומשפטנים הרואים עצמם כמהות הדמוקרטיה, והשילוב של השניים, הופך את מצבנו לבעייתי במיוחד. כי על ליברמן, רק תומכיו אומרים 'הללויה'. כך גם לגבי 'תג מחיר' וכך גם לגבי כנופיות השקרנים לאנשים חושבים. את פקידי האוצר לעומת זאת, כולם מעריכים גם אם לא מסכימים למעשיהם. ומערכת המשפט? נו, זה כבר כמעט כמו לגעת בגבורה עצמה. עוד לא מאוחר. וידויו של יורם גבאי, כל כמה שהוא משעשע לעצמו, כמו שנאמר בלדינו, 'נון-טיינה-בושה', הוא קצה חוט לתחילת עבודת ניקיון יסודית שיש לעשות במערכות המנהלות את המדינה, יום יום, בעשרות אלפי מקומות וענינים קטנטנים, אותם פרטים שאלוהים מורכב מהם. לא רק אלוהים כמובן, אלא הדמוקרטיה עצמה. או בקיצור: זה הזמן להציל את המדינה מפקידיה.

4. מאת יוסין:
   

   נובמבר 19, 2011 at 19:01

   מדוע הנבואות האפוקליטיות ?

   חוק הסניוריטי אומר שלא צריך יתרת שירות של 3 שנים כדי להיות נשיא.אז יבחר השופט גרוניס-אדם מוכשר לכל הדעות.

   הצעת החוק השנייה לפיה ימונה נציג מהקואליציה ונציג מהאופוזיציה באה למנוע את המצב הצפוי היום לפיו ימונו שני נציגים של האופוזיציה בלשכת עורכי הדין. מה רע שבוועדה לבחירת שופטים ישבו נציג קואליציה ונציג אופוזיציה ? ובכלל – ההצעה נקראת על שם השופט המתנחל (אסון !!!!!)- שאין מחלוקת שהוא משפטן מעולה אז יהיה בעליון אדם מוכשר עם דעות (כנראה) ימניות (מישהו בתקשורת בדק מהם הדעות של הש' ברק/בייניש/ג'ובראן ולפי זה החליט אם הם ראויים או לא ? )

   גם חוק השימוע – קיים בארצות הברית ובמקומות אחרים בהם ממונים שופטים הדנים דן בעניינים חוקתיים (גרמניה וארצות אירופאיות נוספות) לדעתי הוא לא מתאים לשטה שלנו (וטוב עשה נתניהו שמתנגד לו) אבל מוגזם לטעון שהוא יביא ל"הרס הדמוקרטיה"

5. מאת דניאל:
   

   נובמבר 20, 2011 at 0:59

   קצת קשה להבין איך ההצעות המינוריות האלה יביאו ל"הרס הדמוקרטיה". או למה הן רעות.

   אולי מישהו יטרח להסביר תוך השוואה למקובל במדינות אירופה וארה"ב? לא ראיתי דיון השוואתי כזה (משום מה…) בכלל בתקשורת בישראל.

6. מאת אלי:
   

   נובמבר 20, 2011 at 9:28

   כל מילה בסלע. אני פחות אופטימי לגבי עתיד הדמוקרטיה. הלוואי אתבדה.

7. מאת רחל:
   

   נובמבר 20, 2011 at 10:02

   כאשר אהרון ברק אמר שהכל שפיט, הוא התכוון (לעניות דעתי) שניתן להביא כל בעיה בפני בית המשפט. הוא לא טען שבכל סוגיה, לאחר עיון ודיון, בית המשפט יתערב או שיכריע על פי דעות ימניות או שמאלניות. הדברים שמובאים בפני בית המשפט העליון הם לעיתים כאלה שאף גורם אינו מעוניין לדון בהם או גרוע מכך להחליט בהם, לכן נראה לי שזו התחסדות והיתממות לטעון שבית המשפט העליון חטא בחטא היוהרה. הרי בית המשפט אינו "מזמין" את המקרים הבאים לפתחו. לדעתי, יש כאן מאבק שליטה פשוט ופוליטי להחריד על אופייה של המדינה בכלל ואופיו של בית המשפט העליון בפרט. החלטות בית המשפט העליון לא תמיד נשאו חן גם בעיני "שמאלנים", אך בגלל שלימין יש היום רוב מוחלט בכנסת, הוא פועל ללא לאות לפגוע בבית המשפט העליון. יש גם דברים מוזרים וחמורים שעולים ממה שאתה כותב על כך שמי שניסה לשנות משהו בעבר מצא עצמו בחקירה, האם יש בכך כדי להצביע על כך שיש לבית המשפט העליון מהלכים במשטרה? או בתקשורת, או אצל מבקר המדינה? מה מקור האמירה הזו?
   מעבר לכך, אם היה דיון ענייני בשאלות העומדות על הפרק בנוגע להפרדת תפקידים או בנוגע לאופן בחירת שופטים וכו, אני חושבת שהאוירה סביב שאלות קשות אלה היתה שונה, כיום יש אוירת הסטריה שגורמת לי לחשוב שהאנשים האחראיים לחוקים האחרונים רואים את קצה אפם ולא את טובת המדינה והציבור, בלי קשר כלל להתנהלות בית המשפט העליון.

8. מאת דניאל:
   

   נובמבר 20, 2011 at 16:39

   " הרי בית המשפט אינו "מזמין" את המקרים הבאים לפתחו. " – הוא כן! אהרן ברק ביטל פרקטית את זכות העמידה (שבדיוק נועדה למנוע מצב שבו בג"ץ מנהל את המדינה) ופתח את שערי בית המשפט בצורה חסרת תקדים ונטולת איזון

9. מאת דניאל:
   

   נובמבר 20, 2011 at 17:50

   " ואים את קצה אפם ולא את טובת המדינה והציבור, בלי קשר כלל להתנהלות בית המשפט העליון. " – ומה ההתנהלות של בית המשפט גורמת לך לחשוב? האם הם רואים את טובת המדינה והציבור לנגד עיניהם?

10. מאת דניאל:
    

    נובמבר 20, 2011 at 17:52

    האמת שלרוע המזל אני חושב שהם אכן רואים את טובת המדינה והציבור לנגד עיניהם … הם פשוט מאמינים שזה מצדיק רמיסה של הפרדת רשויות וערכים דמוקרטיים.

    אגב, מה בדיוק בהתנהלות של הכנסת נראה לך פגום? העובדה שהם חוקקים חוקים? מה הכנסת אמורה לעשות כשהיא רואה פגם קטלני כזה במערכת שלנו – לשלוח מכתב חריף למערכת ה"ארץ"?

11. מאת רחל:
    

    נובמבר 21, 2011 at 9:13

    באיזה מקרה לא ראה בית המשפט העליון את טובת הציבור? מתי נרמסו ערכים דמוקרטיים על ידי בית המשפט??ומתי נרמסה הפרדת הרשויות?
    לכנסת הזו ולימין החשוך דחוף ביותר לחוקק חוקים שיפגעו בסמכויות בית המשפט מכיון שהוא הגורם היחיד שיכול לרסן את תאוות הפשיזם שלהם.
    במדינה ללא חוקה אסור לסרס את בית המשפט ולתת יד חופשית לחלוטין למחוקק. לכן כל ההשוואות למדינות "נאורות" אחרות לא עומדות פה.

12. מאת נתן.:
    

    נובמבר 22, 2011 at 9:01

    האשמת הקורבן בפגיעה בו היא קלאסיקה של פשיזים במיטבו.

    אילו רק הקשיבו למה שדיברו אליהם ,אילו רק היו פחות שחצנים ,אילו רק לא היו מנסים לקדם ערכים שזרים לרוח הגרמנית ,אילו רק היו מסתפקים במקום הקודם שלהם בחברה ולא מנסים להשתלב בכח במדינה ולהגיע לעמדות משפיעות ,אילו רק היו מסכימים להוריד פרופיל ולא לנופף ביהדות שלהם בגאווה היו…
    אה..שניה… רגע… התבלבלתי… בעצם מה שהתכונתי להגיד שזה שהם בעצמם מביאים על עצמם את השנאה כלפיהם, אילו רק היו מוכנים לשתוק קצת ,אילו רק היו מוכנים להתחשב ברגישות שלנו אילו רק היו מוכנים להודות שה"נכבה" היא באשמתם אילו רק היו מוכנים להגיד לנו תודה על החופש שיש להם אילו רק
    …אה..שניה… רגע… שוב התבלבלתי

13. מאת זאב:
    

    נובמבר 22, 2011 at 18:55

    רחל, אפשר לשאול מה זה ״פאשיזם״?
    להגדיר, להסביר מה שלילי בזה (ולמשל האם ׳מרקסיזם׳ זה יותר טוב?) , ואז להראות איפה אנחנו בעניין?  

14. מאת זאב:
    

    נובמבר 22, 2011 at 20:48

    נתן, וואו, להציג את ביהמ״ש העליון כקורבן, זה כבר ממש וירטואוזיות.

15. מאת רחל:
    

    נובמבר 22, 2011 at 22:04

    זאב, אני מקוה שאתה לא ציני…ניתן למצוא הגדרות מגוונות לפאשיזם, פאשיזם בשבילי הוא שלטון עריץ ששואף לאחידות מחשבתית, שבשבילו המדינה או הדת הם מעל הכל, אין בו סובלנות והתייחסות לקבוצות חלשות ולמיעוטים. זכויות אזרח בשבילו הם משהו הכפוף לעריצות הרוב השולט, או העריץ השולט.
    מה רע בזה? יש בזה שרירותיות, דיכוי, פחד, שנאה, אין שקיפות. כל מה ששונה הופך להיות מסוכן. אני לא הייתי רוצה לחיות במקום כזה.
    מרקסיזם הוא תורה כלכלית-חברתית הדוגלת בשאיפה לשויון כלכלי-חברתי שבו לא יהיה מעמד בורגני השולט ומעמד פועלים שאינו יכול לצאת ממעגל הקיום הבסיסי.
    הקשר היחיד בין השניים הוא שחברות פשיסטיות נוטות להיות היפוכן של חברות סוציאליסטים (מרקסיסטיות). ואנחנו חברה עם פוטנציאל עצום להיהפך לפשיסטית. ככל שהימין מתחזק, הסיכוי לכך גדל.

16. מאת סמולן:
    

    נובמבר 22, 2011 at 23:32

    מצטרף ומחדד. העולם נמלא קומוניסטים, כלומר סוציאל דמוקרטים. הם נוטים להציג את עצמם כמי שחזרו מאיזה מחנה לחינוך מחדש, ומאמינים בדמוקרטיה (כמובן, דמוקרטיה "אמיתית"), מצרים על המוות שנזרע בשדות האדומים, ומתפללים לצ'ה במקום לסטלין.

    מה רע במהלך ניאו-פשיסטי שכזה ? הפשיסטים ישמרו את המחויבות לאופנה מעולה, כמו פעם. את הפתיחות המחשבתית והמינית (למוסוליני היתה פילגש יהודיה), את המחויבות לזכויות מיעוטים שהובילה מנהיגים פשיסטיים כמו בוריס השלישי מלך בולגריה לקבל מעמד של חסידי אומות עולם (הוא הציל 80% מהיהודים בבולגריה, הפשיסט), ואת הברק והעומק האינטלקטואלי של הפשיזם (*). במקביל, ברור שנגן על מיעוטים, ברור שנקיים בחירות. אנחנו, הפשיסטו-דמוקרטיים, מאמינים בדמוקרטיה. היא דמוקרטיה אמיתית עוד יותר מזו הסוציאל דמוקרטית, ובוודאי שיותר מזו הליברל-דמוקרטית. היא הדמוקרטיה הכי אמיתית. אולי לכן קשה לזהות אותה ככזו. אבל היא כזו.

    (*)הפרטים אצל שטרנהל. כמה ששטרנהל בז לבן גוריון וברל כצנלסון, ככה הוא מעריץ את מוסוליני. על כן, כולנו נהיה שטרנהלים ושטרנהלות, ונעריץ את הדוצ'ה כהוגה מבריק ומקורי.

17. מאת עוגיפלצת:
    

    נובמבר 23, 2011 at 13:38

    יש להרחיב את חוק גודווין ולהוסיף לו את המילה "פשיזם" על נגזרותיו.

18. מאת עוגיפלצת:
    

    נובמבר 23, 2011 at 13:41

    "פשיזם" גם נשמע מעמיק כמו ה"קומוניזם" בפי אנשי מסיבת התה בארה"ב.

19. מאת רחל:
    

    נובמבר 23, 2011 at 15:41

    מה עם "ביביזם"?

20. מאת סמולן:
    

    נובמבר 23, 2011 at 23:06

    האמת שנמאס לי מההכפשות של ביבי.

21. מאת יוני:
    

    נובמבר 24, 2011 at 2:10

    מצטרף לסמולן ולעוגיפלצת.

    האמת שהדיון כולו בחוקים האלה הוא פשוט מטומטם לחלוטין ומורכב
    או מבורות או מדמגוגיה (וגם מלא בסתירות לוגיות למכביר).

    כבר נקבע על ידי בית המשפט ב"שרנסקי נגד נודלמן" שבית המשפט אינו מוגבל בסכום הפיצויים הכלליים שהוא רשאי לפסוק. אין יותר מדי תוכן לחוק לשון הרע שנחקק לכאן ולכאן.

    למעשה בית המשפט בשנים האחרונות פוסק פיצויים בסכומים גבוהים *בהרבה* מה50000 בחוק.

    נותר רק להסיק מהרטוריקה ההיסטרית בימים האחרונים שבית המשפט בישראל הוא פשיסט ואויב הדמוקרטיה (ואז חוקים שבאים להחליש את בית המשפט הם בעצם חוקים להגנת הדמוקרטיה?)

22. מאת מצטרף לסמולן:
    

    נובמבר 24, 2011 at 4:42

    בפרפראזה על Lewis Black והאבחנה שלו לגבי גלן בק…

    הם מאשימים את ביבי בפשיזם? – הרי ביום ממוצע יש יותר אזכורים של הנאצים,נאציפקציה (כן, עכשיו זה גם פועל!) ופשיזם ב"הארץ" מאשר בעצרת בנירנברג …

    http://www.youtube.com/watch?v=i1s4fj-5zlk

    וברצינות, אי אפשר לצפות בהתדרדרות הזאת של הנורמות של שיח ציבורי, ההיגיון וכל העמדת פנים של רציונליות בלי לחשוש. הם הופכים לסוג של "מפלגת התה" של ישראל.

    בתור בן אדם שהוא שמאלני גאה, אני מוצא את זה פשוט מעליב.

23. מאת עוגיפלצת:
    

    נובמבר 24, 2011 at 13:01

    גם לי

24. מאת ניר רייזלר:
    

    נובמבר 24, 2011 at 14:04

    רחל, נדמה לי שלכתוב שהקשר היחיד בין מרכסיזם לפשיזם הוא שחברות סוציאליסטיות נוטות להיות ההפך מפשיסטיות, זה להתעלם מכמה דיקטטורות העונות באופן התנהלותן הפנימית, אם גם לא באידיאולוגיה המוצהרת שלהן, לקריטריונים המגדירים אומה כפשיסטית. זאת, אם משתמשים במונח במובנו הרחב, כפי שאת עושה, שימוש שאינו בהכרח מדויק משום שפשיזם מבחינה היסטורית היה אידיאולוגיה מסוימת מאד. בכל מקרה, לייחס קווי מתאר של משטר מהסוג הזה לישראל זה הרבה יותר מהגזמה פראית, מאחר שהשוני בין השניים אינו רק כמותי כי אם איכותי, ותהום פעורה ביניהם. חשוב והכרחי להתנגד לגל החקיקה הנוכחי. לא צריך לגלוש למחוזות האבסורד לשם כך.

    לגבי בית המשפט העליון, תגובתך סותרת את עצמה. בכך שבית המשפט העליון קובע כי כל עניין יכול היפותטית להיות מונח לפתחו, הוא מעניק לעצמו סמכות עקרונית להכריע גם בתחומים שבמדינה דמוקרטית הרשויות המחוקקת והמבצעת, או במלים אחרות – נבחרי הציבור, הם שחייבים להיות אמונים עליהם.

    אני לא בטוח שאת מבינה את ההשלכות של השיטה שאת מציעה, בה שיקול דעתו של בית המשפט העליון אם לקבל תיק מסוים או לדחותו, ולא חלוקת אחריות ברורה ומוגדרת בין הרשויות, הוא שיקבע נניח האם החלטה על יציאה למלחמה, על פשרה טריטוריאלית, על חתימה על הסכם שלום או על התוויית מדיניות כלכלית- חברתית תישאר בידי הממשלה, וענייני חקיקה בידי הכנסת, או שנשיא בית המשפט העליון יראה עצמו כבעל סמכות לבטלן. עתירות הנוגעות לנושאים שבאופן חד משמעי חייבים להיות נתונים לשיקול דעתה של המערכת הפוליטית – כמו עסקת שליט – מגיעות לבית המשפט העליון. זהו מצב הנוגד את הדמוקרטיה, על היסודות הבסיסיים ביותר המגדירים אותה.

    זו אינה התחסדות או היתממות, אלא התבוננות במציאות בעיניים פקוחות ומתוך מודעות היסטורית לאופן בו פעלו שלטונות אחרים במקרים דומים בעבר, להבין שפלישה חמורה כזו לתחומי אחריותן של הממשלה והכנסת תיענה בסופו של דבר, אם לא תרוסן, בפגיעה מסוכנת לא פחות בתחומי אחריותה של הרשות השופטת. בדיוק את שיווי המשקל העדין הזה, המושתת על כיבוד גבולות הדדי, והחיוני לתפקוד תקין של מדינה דמוקרטית, באים המונחים "איזונים ובלמים" ו"הפרדת רשויות" לתאר. אני לפחות זוכר שהדברים נכתבו כאן על ידי גדי הרבה לפני הנחשול העכור השוטף בימים אלו את הכנסת.

25. מאת רחל:
    

    נובמבר 24, 2011 at 14:25

    טוב הבנו, אתם לא אוהבים את הארץ, וניטפלים לחוק האחרון בדבר לשון הרע כדי "להכשיר את השרץ", הדיון היה על נושא אחר לגמרי.

26. מאת רחל:
    

    נובמבר 24, 2011 at 16:31

    ניר שלום,

    תודה שהחזרת את הדיון לפסים עניינים.
    אני לא מציעה שיטה כלשהי. ובודאי לא מציעה דיקטוטרה שיפוטית. אבל לא ברור לי כיצד קובעים "חלוקת אחריות ברורה ומוגדרת" לפחות בין הרשות המחוקקת לזו השופטת. זהו בדיוק ה- slipery slope" שניתן ליפול אליו. אם למשל בגלל רוב ימני קיצוני בכנסת יתקבלו חוקים שימנעו מבית המשפט לדון בעניינים הנוגעים פר-אקסלנס לזכויות אדם (במסווה של החלטות פוליטיות), אני חושבת שזה יהיה חמור מאוד. אם אנחנו רוצים להשאר דמוקרטיה (נאורה ככל הניתן), אנחנו חייבים לאפשר לבית המשפט לדון גם בנושאים פוליטיים שיכולים לפגוע באוכלוסיות מיעוט. לכן הוועדות לבחירת שופטים צריכות להיות מאוזנות עד כמה שניתן (קואליציה, אופוזציה, אנשי מקצוע)וצריכה להיות שקיפות מקסימלית בשיקולי הבחירה. ונראה לי שזה המצב היום. מה שקורה עכשיו הוא נסיון לשנות את המצב כך שיהיו יותר "אנשי שלומנו" בבית המשפט העליון. אין באמת דיון ענייני או נסיון לקבוע את הנושאים בהם יכול בית המשפט לדון או לא לדון. יש נסיון לגרום לבחירת שופטים שבגלל דעותיהם ייטו להחליט על פי הרוב הימני שבחר בהם.

27. מאת יוני:
    

    נובמבר 24, 2011 at 17:13

    " וניטפלים לחוק האחרון בדבר לשון הרע כדי "להכשיר את השרץ", הדיון היה על נושא אחר לגמרי. " – הסבר בבקשה!

    1. איזה מבין החוקים הוא בעייתי ומסוכן.
    2. איך הוא משנה את המצב מהמצב הקיים היום?
    3. איך הוא בהשוואה למצב לפני נניח 15 שנים?
    4. איך הוא בהשוואה למקובל ברוב הדמוקרטיות המערביות?

    אני פשוט מאוד מתקשה להבין מה הבעיה כאן בשטף החקיקה ה"הזוי" וה"אנטידמוקרטי".

28. מאת יוני:
    

    נובמבר 24, 2011 at 17:15

    " חשוב והכרחי להתנגד לגל החקיקה הנוכחי. " – ניר מותר לכפור באקסיומה הזאת? אני שומע בכל מקום על כמה חשוב להתנגד לגל החקיקה הנוכחי (כולו? חלקו?) אבל אף אחד לא מסביר למה …

    בדחילת רבאק, שמישהו מהמתנגדים יסביר את עמדותיו בצורה מסודרת ונוכל להתווכח כמו בני תרבות.

29. מאת סמולן:
    

    נובמבר 24, 2011 at 17:23

    אם כבר פשיזם, שיפוטיזם ו"דמוקרטיה אמיתית":

    Fascism is therefore opposed to that form of democracy which equates a nation to the majority, lowering it to the level of the largest number; but *it is the purest form of democracy* if the nation be considered as it should be from the point of view of quality rather than quantity, as an idea, the mightiest because the most ethical, the most coherent, the truest, expressing itself in a people as the conscience and will of the few, if not, indeed, of one

    מוסוליני,הדוקטרינה של הפשיזם, http://www.worldfuturefund.org/wffmaster/Reading/Germany/mussolini.htm (בסביבות הערה 17). נדמה לי שהדיון של מוסוליני בהגנת הדמוקרטיה על ידי שיפוטם של הטובים ביותר, לא חסר הקבלות למספר תיזות מקומיות.

30. מאת רחל:
    

    נובמבר 24, 2011 at 23:20

    סמולן, זה בדיוק ההבדל בין תעמולה (האופן בו מגדיר מוסוליני את השמירה "האמיתית" על הדמוקרטיה) ובין המציאות. אתה רומז שלמעשה מי שרוצה לשמור על עליונות בית המשפט העליון בטענה שהם כלב השמירה של הדמוקרטיה הוא למעשה הפאשיסט. אבל בית המשפט אינו אדם אחד הכופה את דעתו על הרוב באיצטלה שהוא יודע מה טוב לרוב. יש מספר שופטים ויש משנה משפטית סדורה, אין קבלת החלטות בצורה שרירותית ואין משוא פנים. נכון שלפעמים בית המשפט נדרש לנושאים פוליטיים, אבל גם אז הוא לרוב קשוב לרחשי הציבור בתנאי שרחשי הציבור אינם פוגעים פגיעה חמורה בציבור אחר.

31. מאת ניר רייזלר:
    

    נובמבר 25, 2011 at 0:42

    היי רחל,

    עם כמעט כל מה שכתבת בתגובה האחרונה אני מסכים לגמרי. המהלך הנוכחי מזיק, מסוכן ולא ענייני בדיוק מהסיבות שציינת, ואין ספק שאחד מתפקידיה של הרשות השופטת הוא להגן על הדמוקרטיה עצמה מלהפוך לעריצות הרוב. אולם הדרך למנוע עריצות רוב, בוודאי שאיננה להמירה בעריצות של מיעוט בלתי נבחר או של יחיד, כמו אהרון ברק. וכאן מגיעה הנקודה היחידה בה אני חולק עלייך: לא רק שניתן, אלא הכרחי, לקבוע קווי מתאר להפרדת רשויות ולתחומי אחריותן השונים, כך שאלו לא יהיו נתונים ליחסי כוח משתנים בין פלגים פוליטיים. הדרך לעשות זאת מבלי שהכללים עצמם ישקפו אג'נדה חד כיוונית של מרכיבי הקואליציה הנוכחית, היא לעגן אותם ביסודות חוקתיים.

32. מאת ניר רייזלר:
    

    נובמבר 25, 2011 at 0:46

    וגם אם בהחלט לא נראה שהאומה שלנו הגיעה לרמת הלכידות או לכל הפחות הסכמה בין מגזריה השונים שתאפשר גיבוש חוקה שלמה, יכול להיות שהדבר הנכון לעשות הוא להתחיל מפיגומים. כאשר כל יסוד חוקתי כזה חייב להיות פרי הסכמה רחבה של כל שדרות החברה, ולא של גחמה כוחנית של הרכב קואליציוני כזה או אחר.

33. מאת סמולן:
    

    נובמבר 25, 2011 at 11:54

    רחל

    הטקסט הזה לא נחשב לתעמולה… בואי נלך במדענות. יש הרבה הגדרות לפשיזם. הן כנראה נופלות לעולם שמוגדר על ידי שלושה קטבים: האחד הוא מה שמוסיליני כתב במאמר הזה שלו ובכמה אחרים. השני הוא ההגדרה הסובייטית לפשיזם. השלישי הוא ההגדרה האנטי-טוטליטאריאנית, פופר וארנדט, שהתבוננו רק במנגנוני הביקורת והיחס בין השלטון לאזרחים. ממוסוליני ציטטתי, וזו לא תעמולה אלא הגות פשיסטית. על האנטי-טוטליאטריאנים קל לדבר: פופר היה שואל בעיקר איך אפשר להחליף את השליט. אם אי אפשר להחליף אותו, מדובר בדיקטטורה. אי-ההחלפה לגיטימית רק אם זה לא שליט. אם אי ההחלפה תקפה למצב שבו מה שאינו מוחלף הוא אורגן חברתי או מערכת אידיאולוגית, זו לא עריצות קלאסית אלא משהו אחר, טוטאליטריות. חנה ארנדט היתה כותבת כנראה על היבטי הטלת האימה על התושבים, ועל פירור תפיסת העוצמה האינדיבידואלית הישירה של האזרח, שידע מראש שהוא לא יודע כלום על מעשי השלטון, ושאין לו זכות לדעת. קראי לי פרשן קיצוני, הרגע שבו אהרון ברק החליט שהוא פוסל – בשם הזכות לפרטיות – עדות של גבר שנכנס לביתו יחד עם בלש פרטי ומצלמה, ותפס את אשתו במיטה הזוגית שלהם עם גבר אחר, הוא בשבילי משהו כזה בדיוק. בחיים – בחיים – לא היה עולה על דעתי שזו פסיקה סבירה. יש כמובן הרבה מקרים אחרים, אני מציין את היומיומי שבהם. בקרב הרבה מאד אנשים בארץ מתקיימת תפיסה לפיה בג"ץ הוא כמעט גחמתי מנקודת הראות של צדק. הדבר הזה עוד יותר מודגש בנטיה של אהרן ברק (מתועדת להפליא ב"עליונים") לבחור הרכב שיפוטי שגם יחזה כבעל מגוון דעות שונות, גם ייצר בסוף את תוצאת-הרוב הרצויה לו, וגם יהיה עם גוון פוליטי סביר לשיטתו (נניח, קעדן: ברק חיכה שנים עד שיהיה לו הרכב שבו הרוב לא יהיה תלוי בשופט ערבי). עוד נטיה של ברק שמדגישה את הקפריזיות הזו, היא הנטיה שלו לבסס את מה שהוא כותב על פסקי דין שהוציאו אלו בהרכב שמתנגדים לדעתו (גם מופיע בעליונים). יענו, גם חשין לא יודע מה הוא חושב, כי בחקירה עקבית של חשיבתו יוצא שהוא צריך לחשוב ההיפך ממה שהוא חושב (זה היסוד של הניהיליזם של ברק: אם חשין לא מבין את חשין, מה לעזאזל חשין עושה בבית המשפט, ועוד בעליון ?). הקריטריונים הללו לא מגדירים את השיפוטיזם כפשיזם, אלא כטוטאליטריות. אבל פשיזם הוא סוג של טוטאליטריות, ומבחינת האנטי-טוטליטאריינים ההבדל בינו ובין קומוניזם, למשל, הוא אשכרה אנקדוטלי.

    נעבור להגדרה הסובייטית. הקומוניזם הסטליניסטי הגדיר את הפשיזם ככה:

    פשיזם כשלטון הוא העריצות הגלויה ומטילת האימה (טרור) של המרכיבים הריאקציוניים ביותר, השוביניסטים ביותר, האימפריליסטים ביותר של הקפיטליזם ההוני.

    הגדרה סטליניסטית היא כמעט בהכרח משהו שהרבה אינטלקטואלים מערביים מקבלים, ולכן היו המון – המון – עבודות על פשיזם שזו היתה נקודת המוצא שלהם, או שזו היתה נקודת המוצא שלהן בשינויי ניסוח קלים, או שזו היתה העמדה שהן רצו להפריך.

    בואי נפרק אותה. מדובר קודם כל על פשיזם כשלטון, לא כתנועה שחותרת לשלטון אבל לא הגיעה אליו. לכן, תנועה פשיסטית, בשביל הקומוניסטים של פעם, היתה כל תנועה שאם תגיע לשלטון תיצור פשיזם. אפשר כמובן לדבר על ייצור מודע וייצור לא מודע, ולומר משהו עם המילה "דיאלקטי" במקרה השני. הגישה הזו ללא ספק השרישה את עצמה בתרבות המערב, ואנחנו חרדים מפשיזם אצל, נניח, ליברמן, לא בגלל מה שהוא עושה היום אלא בגלל מה שאנחנו חוששים שהוא יעשה אם וכאשר הוא יהיה בשלטון.

    שנית, השלטון המדובר חייב להיות גלוי. זו לא תיאוריית-קשר על אילומניטי. כלומר, הוא חייב להיות חוקי (אולי לא לגיטימי מבחינה מוסרית, אבל לא בלתי חוקי). שלישית, הוא חייב להיות מטיל אימה, כלומר מונע דברים בעצם קיומה של הרתעה, שקשורה למה שהשלטון הזה יעשה למה שלא בא לו בטוב. האימה חייבת להיות חוקית, על פי הנקודה השניה. ראי למעלה בפוסט על חששות של חברי כנסת. רביעית, מדובר על המרכיבים השוביניסטיים\ריאקציוניים\אימפריאליסטים ביותר – בקפיטליזם ההוני. כלומר, זה משהו שהמערכת הבנקאית מחבבת מאד, ותומכת בו באש ובמים. בהכללה לא בלתי מקובלת מבחינה תיאורטית, מדובר בדארלינג של מערכות פיננסיות. כאן אפשר להצביע על הרבה מקרים שבהם בית המשפט העליון פעל לטובת ההון הפרטי בישראל (לא סתם האחים עופר מעסיקים את כספי), אבל הנקודה היא הפוכה: ההון בישראל מאד תומך בשיפוטיזם, היות וזה מקנה לו בטחון בהשקעות. יש גם מקרים של חפיפה ישירה, כמו משפחת חשין.

    נראה לכאורה שההעיסוק ב"מרכיבים השוביניסטיים ביותר, הריאקציוניים ביותר והאימפריאליסטים ביותר" מוציא מהתמונה את בית המשפט השמאלני שלנו. אבל למעשה אלו המרכיבים השוביניסטיים\ריאקציוניים\אימפריאליסטים ביותר – בקפיטליזם ההוני. זו לא קבוצה מאד ריאקציונית ושוביניסטית באופן כללי. המרכיבים ההכי ריקאציונים ושוביניסטים בה הם די דרדלה בשוביניזם הריאקציוני שלהם. אבל אם לא היה משהו כזה בפעולה, היו יותר מזרחים ויותר פמיניסטיות בעליון. אני חושש שגם כאן, יש משהו מדויק בהגדרה הסובייטית: העליון וההרכב שלו מייצג את המקום הכי שמרני, בקבוצה שהיא לא שמרנית במדי באופן כללי.

    לכן, בג"ץ והשיפוטיזם שלו לא בלתי קשורים להגדרה הסובייטית הקלאסית. וכמו שכתבתי למעלה, ההגדרה הזו, כמו עוד דברים שיוצרו בברית המועצות (קלצ'ניקובים, נניח) יכולה לעבוד גם בתנאים קשים, וגם בלי ברית המועצות עצמה בסביבה, וגם בידיים של אנטי-קומוניסטים. למעשה, גם העיסוק – שנפוץ מאד בחקר הפשיזם – ב"דמות דומיננטית", מנהיג, לא בלתי מסתדר עם האובססיה בקשר לנביא אהרן ברק, ולחשיבות הבלתי נתפסת של בחירת המחליפים שלו עלי אדמות. במערכת משפטית שמבצעת תפקיד סביר – לדעתי השמרנית והלא-מודעת – אזרחים לא צריכים לעסוק כל כך הרבה במינוי שופטים, או בחקיקה שמטרתה היא לנסות ולהגדיר מראש מי יהיה המנהיג של השיפוטיזם בעוד שלוש שנים. משהו כאן מאד דומה לקטיגוריה הפשיסטית של המנהיג שמבטא באישיותו את האספקט ה"מדינתי" של העם. במקרה שלנו – האספקט המשפטי של העם. אני מדלג בכוונה על משהו שנראה לי לא בלתי סביר, והוא שמה שמוסוליני מכוון אליו ב"מדינה" דומה למדי למה שברק מכוון אליו ב"משפט".

    בקיצור, שלושת הקטבים של הגדרות הפשיזם לא בלתי רלוונטיים לעיסוק בשיפוטיזם הברקי. מכולם, מוסוליני הוא לדעתי הכי מעניין, בין היתר כי השיפוטיזם אוהב את עצמו, והפשיזם של מוסוליני גם היה בעד עצמו, ושתי ההגדרות האחרות הן הגדרות של אויבים נחושים. לכן, אני אומר שוב – בואו נחבק את הניאו-פשיזם שלנו. אהרן ברק עשה לנו טובה תיאורטית מדהימה. הוא בנה לנו מערכת רעיונית שבה אפשר להיות פשיסט לבטח, להבין שהמשפט הוא המדינה, והמדינה היא המשפט, וציון במשפט תבנה. זה ממש לא סותר זכויות אדם, כל עוד פועלים במידתיות, המוגדרת היטב על ידי שיקול דעתו של האדם הנכון, המנהיג. הוא מנהיג כי המשפט הוא ביטוי ופירוש הרצון הקולקטיבי של העם (אחראי, ראוי, שמרני ומהפכני במידתיות קצובה), והוא מופעל על ידי מערכת ובראשה מנהיג מבריק שיכול, ברצותו – בכפוף למערכת שיקולים סבוכה, עמוקה, טהורה מאין כמוה – לבטל חוקים או ליזום חלופות לחוק. אי שם בין המחויבות של העליון לקדמה, נשיקת השופטים הידועה, והבגדים המגניבים שלהם, יש משהו ניהיליסטי להפליא בשיפוטיזם. אני אומר – נחבק את הפשיזם שלנו. יש מצב שהמצאנו דת חדשה. מוזר ששוב פעם היא לא באה טוב ליהודים.

    האם אני עומד מאחורי הניתוח הזה ? ברור שלא. פשיזם יכול להיות דבר והיפוכו בקלות (פסמור, פשיזם, רסלינג). אבל יש כל כך הרבה נתוחים הזויים דומים בכיוון ההפוך, שלמה לא לכתוב גם את זה. כולה טוקבק.

34. מאת רחל:
    

    נובמבר 25, 2011 at 14:43

    סמולן, המשפט האחרון בציטוט שהבאת ממשנתו של מוסוליני (IF not indeed of one) אומר הכל – ולכן קראתי לזה תעמולה, מכיון שהוא למעשה אומר, שדמוקרטיה אמיתית היא לא בהכרח שלטון הרוב, אלא שלטון של מיעוט איכותי אם לא אחד. שלטון של מיעוט או אחד ודמוקרטיה הם אוקסימורונים.
    אני לא משפטנית ולא עוסקת במדעי המדינה, אבל נראה לי שיש הגזמה רבה בהצגת אהרון ברק כניאו פשיסט, והוא מימלא כבר לא עומד בראש בית המשפט העליון. ועל אף שזה לא נחשב בון-טון, דוקא ביבי (סליחה, מר נתניהו) הוא בעיני התגלמות הניאו פשיסט על פי ההגדרות שאתה נותן לניאו פאשיזם. והוא עומד בראש הממשלה, וכפי שזה נראה עכשיו יהיה שם עוד זמן לא מבוטל.

    ניר, כבר בתגובתי הראשונה ציינתי שעיקר הבעיה עפ הגבלת בית המשפט היא העדר חוקה. ובל נשכח שבארה"ב, לה יש חוקה, יש לנשיא גם זכות וטו על החלטות הקונגרס ועוד בלמים ווסתים למכביר, שלנו אין. כך שנראה לי שהמאמץ העיקרי (לא נראה לי שתהיה פה חוקה בקרוב) הוא לשאוף לייצוג הולם של הגופים הפוליטיים וגופים מקצועיים בבחירת שופטים.
    שבת שלום.

35. מאת סמולן:
    

    נובמבר 25, 2011 at 15:47

    ובכן, את נגד השליטה שיש למשפטיסטים על מינוי שופטים עליונים ? כי אחרת, אם אני לא טועה, יצא שמדובר בשלטון של מיעוט איכותי (אם לא של אדם אחד, שבוחר כל פעם את היורש\ת). מעולה. שבת שלום.

36. מאת רחל:
    

    נובמבר 26, 2011 at 10:48

    המצב הקיים היום מאפשר מעורבות הן של גורמים פוליטיים (היום הם מהווים 50% ממפלגות הימין בועדה) והן של גורמים מקצועיים בבחירת השופטים. ושלושת שופטי העליון בועדה מתחלפים כל שלוש שנים, כך שאני לא חושבת שצריך לשנות זאת. אבל כן צריך שהועדה תדון בבחירת שופטים שייצגו את כל המגזרים הגדולים באוכלוסיה ולא רק מועמדים "מסומנים".

37. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):
    

    נובמבר 26, 2011 at 22:52

    רחל

    למעשה, ייצוג קבוצות אוכלוסיה (ואיגודים מקצועיים) משקף סוג של קורפורטיזם, עוד מדד נפוץ לאפיון פשיזם. בחיי. מי יודע, אולי הבדיחה שכתבתי למעלה יכולה להחזיק קצת מים.

    תכלס, מה שאני חושב הוא בערך כך: לדמוקרטיות יש כשלים ששונים מעריצות קלאסית. אלו כונו פשיזם, טוטאליטריות, וכן הלאה. מה שאנחנו רואים כעת, בארץ ולדעתי גם באירופה המאוחדת, הוא כשל חדש, שמבוסס על התבוננת מפוחדת במה שקרה בזמני הכשל הקודם. המימוש של הכשל החדש אצלנו הוא חלקי בלבד: יש לנו עדיין מערכת דמוקרטית תפקודית, והיא שיוצאת כעת להגן על זכות האזרח להצביע ולהשפיע. אבל קוי המתאר שאנחנו רואים פה הם מאד בעייתיים. לא יזיק לבעוט בקן הנמלים הזחוח הזה. בלמים ואיזונים, לא ?

38. מאת יוני:
    

    נובמבר 27, 2011 at 6:51

    " המצב הקיים היום מאפשר מעורבות הן של גורמים פוליטיים (היום הם מהווים 50% ממפלגות הימין בועדה) והן של גורמים מקצועיים בבחירת השופטים. " – במצב היום יש לשופטים וטו על החלטות ומינויים. לא קיימת רשות שממנה את עצמה. זה בניגוד לכל כללי מנהל תקין והפרדת רשויות.

    בנוסף, נראה לי שהיעדר חוקה מסודרת צריכה לעודד אותנו להקפיד על הפרדת רשויות, לא ההפך.

39. מאת סמולן:
    

    נובמבר 27, 2011 at 8:18

    התגובה האנונימית למעלה היא שלי

40. מאת רחל:
    

    נובמבר 27, 2011 at 16:30

    זה נשמע חמוד לבעוט בקן הנמלים..רק שאז לא ממש יודעים אם יהיה לו שיקום כלשהו. יש לי הרגשה שאנחנו כל כך מפונקים כי לא חיינו אף פעם בדיקטטורה או במשטר פשיסטי "אמיתי" ולכן קל לנו לוותר על מה שהושג כאן. יש הרבה דברים דחופים שצריך לשנות, לא נראה לי שכרגע הרכב העליון הוא אחד מהם.

41. מאת רחל:
    

    נובמבר 27, 2011 at 16:34

    יוני, לא נכון להגיד שהשופטים בוחרים את עצמם. יש להם say בועדה. אם אתה מתייחס לוטו שהטילה בייניש לפני מספר ימים, אז לדעתי זה לחלוטין התבקש לאור העובדה ששר המשפטים ניסה לקבוע מי ימונו לעליון. זה בסדר???

42. מאת יוני:
    

    נובמבר 27, 2011 at 18:13

    " יוני, לא נכון להגיד שהשופטים בוחרים את עצמם. יש להם say בועדה. " – יש להם קצת יותר מזה: שלושה שופטים אומר שיש להם זכות וטו בועדה. כלומר פרקטית לא יכול להיבחר מועמד שלא מקובל על המיליה השיפוטי הנוכחי. כלומר אין יכולת לתקן את המערכת ולהזרים דם חדש.

43. מאת פשוט פשוט ...:
    

    נובמבר 27, 2011 at 20:03

    http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,797,209,64692,.aspx

    פשוט פשוט … אהההה!!!!!

44. מאת סמולן:
    

    נובמבר 27, 2011 at 22:10

    רחל, אני מבין שדעותיך יקרות לך מכדי לנמק אותן. אבל באופן די ברור, ביבי הוא ראש ממשלה מצוין. הוא אולי לא מה שאני אצביע עבורו, אבל מינימום אמפתיה כלפי הצד השני מחייבת להודות שהוא מעולה לשיטתו. וכך גם שטייניץ, שר אוצר מעולה לשיטתו. הלוואי שהייתי בטוח בקשר לברק. אין שום דבר דחוף בסילוק של ראש ממשלה מעולה. יש הרבה עבודה לבצע בניטרול העמדה המבוצרת שהעליון בנה לו, בדרך כלל תוך נימוקים שקריים. אז נכון, הנימוקים הללו לא בדיוק תוכננו מראש, ולא כולם קשורים באמת לאהרן ברק, אבל נכון גם שמתי מעט מבין העליונים טרחו לבחון באופן ביקורתי את היחס שלהם לחברה. את – כשיפוטיסטית – צריכה להגדיר את גבולות התמיכה שלך בשיפוטיזם. אחרת, חצי מאה של כתיבה על טוטאליטריות תגדיר אותך בתור סוג של תומכת עיוורת של משהו לא טוב. כאמור, לא בדיוק פשיזם, אבל בפירוש לא משהו דמוקרטי.