ינואר 11, 2012
ציטוט – שלמה אבינרי על יאיר לפיד ושות'
מערכה ראשונה: כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה. אפשר להבין מדוע, לנוכח אי נחת מהפוליטיקאים, מופיע האביר על הסוס הלבן להציל את ישראל מעצמה. מרשים, רהוט, חתיך, וכמובן – בנו של יוסף לפיד. אמנם לא דוקטור או אדבוקאט, אבל להרבה אמהות יהודיות הוא ללא ספק החתן האידיאלי. אך בנוסף לכך הוא גם השוויצר הישראלי האולטימטיבי, שמדבר על כל דבר בעולם, אך מעולם לא אמר דבר מעניין או מקורי. כל מה שהציג עד כה היו פראזות דביקות וחלולות ששיכנעו רבים שהם ה"ישראלים" האמיתיים, השונים כל כך מן החרדים שנואי נפשם (וכמובן מן הערבים). (למאמר המלא באתר הארץ…)
ינואר 11, 2012 at 14:27
אני דווקא שיאיר לפיד טוב לפוליטיקה, לא כי הוא כזה מוכשר או חכם, אלא שאיך שאני רואה את זה, הוא היחידי שמסוגל להשתמש בנשק של ביבי -הכריזמה חסרת הבסיס…
ינואר 11, 2012 at 14:49
זו דממגויה לשמה. הבחירות עדין לא בפתח, יאיר לפיד עושה חריש עמוק של השטח ומופיע בפני הציבור בהרבה מקומות כך שמי שממש רוצה יכול לפגוש אותו ולשמוע את דיעותיו.
לא ברור לי מהיכן שואב שלמה אביניר את הסמכות להחליט למי מותר להיות פולטקאי ולמי אסור.
במידה שבה אהוד ברק או ביבי הם המנהיגים כל חלופה אחרת נראת טובה יותר.
ינואר 11, 2012 at 20:55
ציפיתי לתגובתך לאירועים האלה ואני שמח שהיא הגיעה. אני גם שמח על היחס המושכל כלפי לפיד. כמובן, לא צריך לפסול את האפשרות שבסוף הוא כן יהיה פוליטיקאי טוב, אבל באמת ראוי לפקפק.
בקשר לנועם שליט, למרות הביקורת המוצדקת על העסקה וכו׳, בכל זאת לא פייר לכלול אותו ביחד עם לפיד. אני רוצה להאמין שזה שהוא פרסם את זה במקביל דווקא מראה על תמימותו, ואם כך, ראוי לנסות לסנן ולחשוב אם היינו מגיבים ככה גם אם הוא היה מציג את מועמדותו עוד חודשיים נניח, והחיבור האסוציאטיבי היה מתפוגג.
סחתיין בכל מקרה על הביקורת האמיצה.
ינואר 12, 2012 at 5:58
תגובה 48 במאמר של אבינרי.
מה קורה כאן
אבי 09:58
11.01.12
לפיד ושליט, כל אחד מסיבותיו, החליטו להצטרף לפוליטיקה בישראל.
עד כה, טרם עשו דבר: לא נבחרו, לא מונו לתפקיד, לא פירסמו מצע, טרם הספיקו להיכשל.
אבל בישראל, הם מותקפים מכל עבר על עצם החלטתם. כלומר, מבחינת אבינרי, בני ציפר ואחרים – עדיף שאנשים חדשים לא יצטרפו לפוליטיקה. עדיף שישארו בחוץ וימשיכו (כמו כולנו) לקטר ולבקר את הפוליטיקאים הקיימים. העשייה הפוליטית מיועדת רק רק לפוליטיקאים הנוכחיים, הם הרי כה מוצלחים.
בעצם, מותר להצטרף רק אם אתה גנרל לשעבר. או עסקן מפלגתי. במקרה כזה אין ביקורת ציבורית. אבל עיתונאי? אביו של שבוי משוחרר? פסולים לשרת את הציבור. כשלונם צפוי מראש, עדיף שלא ינסו.
ללא קשר לדיעה פוליטית כזו או אחרת, עלינו לברך אנשי ציבור הבוחרים להצטרף ולהשפיע. ללפיד קל יותר להתמיד בקריירה המקצועית שלו ולהמנע מויכוחים, מביקורת, וכן, גם מכשלונות.
עד היום, טרם הוכח שאנשי צבא בדימוס הביאו הישגים מרשימים במיוחד בתחומי הכלכלה, החברה, או לסיום הסכסוך עם שכנינו. אולי אנשים חדשים יצליחו? מדוע לשלול כל מי שמנסה ומוכן לסכן את עתידו הציבורי?
אכן, ארץ אוכלת מנהיגיה.
ינואר 12, 2012 at 19:22
אני לא חושבת שיאיר לפיד הוא כלי ריק או גימיק. קל להתייחס אליו כאל כזה, אבל זה לא הוגן. אני לא חושבת שהרעיון לרוץ במפלגה נפרדת הוא טוב, כבר היינו בסרט הזה. היה עדיף אם הוא היה מנסה להצטרף למפלגה גדולה. להלן לינק להרצאה שנתן במכללה החרדית. אני חושבת שדבריו נוגעים באחת הבעיות המרכזיות שצריכות להעסיק אותנו כחברה.
https://mail.google.com/mail/?shva=1#inbox/134cdb60e51be136
ינואר 12, 2012 at 19:30
sorry זה הלינק הנכון
http://www.youtube.com/watch?v=HNJZJw1ZE9A
ינואר 12, 2012 at 20:17
ואני חושב שאבינרי פספס.
הסיבה להתלהבות סביב לפיד לא נובעת מפופולריות זולה להצביע לסלב – גם אם הוא חסר דעה ולא מביע דרך ברורה, אלא מהרמה הנמוכה של האמון שרוחש הבוחר לפוליטיקאים שלו, שבלי קשר לדרך ולאידאולוגיה שהם מציעים, מאכזבים אותו שנה אחר שנה, בחירות אחרי בחירות, עם זגזגים, צביעות, שמירה בכוח על כיסא תוך אי קיום המצע לבוחר ושחיתות.
לפיד הוא אדם מוכר, מוכר עד כדי כך והקשר שנוצר בינו לציבור במשך השנים הוא אפילו ברמה האינטימית – דומה כי מאוד קשה לדמיין אותו משקר במצח נחושה, ממנה מקורבים לא ראויים רק כי הם מקורבים, עוסק בקומבינות וטובל בשחיתות למען ביתו ולא למען הציבור. וצריך להיות כנים, הקושי הזה לדמיין אותו נוהג כך כפוליטיקאי הוא רחוק מלהיות משולל היסוד, לאור ההיכרות עימו.
לכן, הגורם העיקרי שמביא רבים לשקול להצביע לו איננה רק עצם העובדה שהוא סלבריטאי. הדבר בעצם משקף את הריחוק שמרגישים כלפי דמות הפוליטיקאי הטיפוסי שהתדרדרה ברמתה בשנים האחרונות. אז ההשוואה לכוכבי האח הגדול היא שטחית ואיננה במקום.
אני אישית לא שוקל להצביע לו, אבל אם אני בוחן בכנות את הפרמטרים שלפיהם האנשים היום מחליטים אם בכלל להצביע למישהו, בפרט אנשי המעמד הבינוני החילוני שמאסו בפוליטיקה – אני מבין למה לפיד פופולרי, ובצדק.
ינואר 12, 2012 at 23:13
http://2nd-ops.com/mouli/?p=2522&cpage=1#comment-347
לטעמי, זה הטקסט הענייני, הראשון, שקראתי, המגיב על כניסתו של לפיד לפוליטיקה. איני בעדו ואיני נגדו אך ההתנפלות של אנשי השמאל – מרכז , עליו, תמוהה בעיני אם אתעלם מהסברים הנוגעים לנפשותיהם של עיתונאים מסוימים. אימנע מכך בבחינת " הראשון שלא חטא שיזרוק את האבן".
ינואר 14, 2012 at 21:20
משמח אותי לראות את הפרגון והאמון שניתן פה ל׳רצים החדשים׳.
אבל, עולה בי הרהור, שניתן לתת אמון כזה גם במכהנים הישנים. זה לא סותר ביקורת, ואיש יתמוך במפלגתו, אבל אם היינו נותנים אמון כזה למי שהוא כבר ״יש״ היינו פחות נרגשים מכל מי שהוא עדיין ״אין״. ולדעתי, זה הרבה יותר קשה לפרגן למישהו שמתפקד בפועל, ונתון לסבך הקשיים והמורכבויות של המעשה, והרבה יותר קל ליפול למרמור ונרגנות שממילא תתרגש כאמור מכל בשורה חדשה ומהפכנית.
– בהקשר הזה , יש לזכור ולהעיר, שחלק גדול מהמרמור הביקורתני הזה, נובע מהשפה של התקשורת, שכבר מזמן הפכה מכלב שמירה לחתול אשפתות העוסק בחיפוש והדגשת השלילי של אנשי הציבור. ויש בכך מידה של צדק שכש״הם״ מחליטים לרוץ, הם נתקלים באותה הרוח.
פברואר 7, 2012 at 20:13
ימים יגידו אם לכניסתו של לפיד הייתה איזושהי השפעה בכלל