גדי טאוב

השיח ההגמוני על הזנות וחוק הפללת לקוחות הזנות
הבורגנות מעולם לא אהבה את הזנות. מפני שהזנות עוקפת את האמנה החברתית שדואגת לקשור את המין עם אחריות – עם אהבה, עם הורות, עם משפחה. אבל מאחר שהאמנה הזאת לא ניתנת לקיום במלואה, בורגנים בדרך כלל סובלים את הזנות בשוליים. סובלים, אבל ממררים את חיי הזונות כדי להזכיר להן את מקומן. למאמר המלא כאן באתר, או באתר העין השביעית (עם תגובות). באתר התפתח גם ויכוח כולל שני מאמרים נגד עמדתי, ועוד מאמר של זונה בשם "שלי" (שם בדוי) מקימת העמותה להסדרת הזנות.

טובת הזונות קודמת
חוק הפללת הלקוח אולי נראה כמאבק בין נשים לגברים, אבל הוא בעצם ביטוי למאבק בין נשים: חוק הצהרתי נגד עצם קיומה של הזנות, כפגיעה במין הנשי, שעומד לעבור על חשבונן של הזונות עצמן. למאמר המלא כאן באתר, או באתר של העין השביעית, יחד עם המאמרים שתקפו את עמדתי.

איך הצליחה ישראל למגר את הסחר בנשים?
ישראל נחלה הצלחה יוצאת דופן במאבק בסחר בנשים לזנות, משום שלצד אכיפה תקיפה ומתוחכמת, מדיניות סובלנית יחסית כלפי בתי זונות מקומיים אפשרה פיקוח של רשויות ההגירה על המתרחש בענף הזנות. המאמר פורסם לראשונה בשוודיה, ובגרסה אנגלית באתר הפרוייקט האינטר-דיסציפלינרי  על סחר בבני אדם (אוניברסיטת הרוורד והאוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון). הנה הקדמה וסיכום קצר של המאמר מאת מערכת האתר, וכאן נמצא המאמר עצמו.

מקום לעיסוק בזנות
כתבת "יומן" על תעשיית הזנות היתה מנשר תעמולה חד-צדדי שביקש לעשות דה-לגיטימציה לזונה שהעזה לחלוק על הנשים המשכילות והמבוססות המבקשות לדבר בשמה. הכתבה ביקשה להכתים את העמותה להסדרת הזנות כנציגה של הסרסורים, אבל הראיות היו פחות ממשכנעות. (למאמר המלא באתר העין השביעית…)
למאמר זה התפרסמו כמה תגובות, חלקן טענו שהנתונים שאני מביא חסרי שחר. אני לא מרבה להגיב לתגובות, וודאי לא להשמצות, אבל יש חשיבות לדיוק בנתונים ולכן הבאתי הבאתי בפירוט רב הרבה יותר מגוף המאמר תיאור של המצב בהולנד, כולל הפניות למקורות מהימנים יחסית. משום מה חלק מתגובתי הארוכה נמחק מן השירשור שם, ולכן אני מביא את הדברים שוב, כאן.