גדי טאוב

הימין מקדם עכשיו את חוק יסוד מדינת הלאום היהודי. החידוש בחוק הוא שהוא אינו אומר "יהודית ודמוקרטית", כפי שכולנו התרגלנו לומר (בעקבות חוקי יסוד קודמים ופסיקות בג"צ) אלא שהוא קובע שמדינת ישראל היא קודם כל מדינת הלאום של העם היהודי, ואז מוסיף שהיא "בעלת משטר דמוקרטי". אני שותף לדעת מקדמי החוק שישראל היא אכן מדינת הלאום היהודי. אני מבין גם לשם מה, ומפני מה, הם רואים לנכון לקבוע את זה בחוק יסוד. הם חוששים מפני הנטייה של משפטנים, של מפלגות ערביות, של השמאל הקיצוני, ושל אלה שאינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים, לפרש את "דמוקרטית" בניגוד ל"יהודית". כנגד אלה הם רוצים להציב את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בגלוי, בביטחון, ובאופן שירתיע את יריבי ישראל מלערער על כך.

אבל במקום לשדר ביטחון, הצעת החוק משדרת חוסר ביטחון. במקום להקשות על יריבי ישראל, היא מקלה עליהם. ובמקום לחזק את ישראל בויכוח, היא מחלישה אותה. המשפטנים שרוצים להשתמש ב"דמוקרטית" כנגד יהודית יוכלו להאחז ב"בעלת משטר דמוקרטי", שהרי הנה המחוקק קובע זאת שוב בחוק יסוד. ואלה שרוצים לומר שישראל לאומנית יוכלו להצביע על המעמד המשני של "בעלת משטר דמוקרטי" ולנפנף בחוק היסוד הזה כעדות ל"פשיזם", או "לאפרטהייד".

עם קצת יותר ביטחון וקצת פחות פרנויה, עם קצת יותר שכל וקצת פחות פרובינציאליות, היה אפשר להרוויח נקודות במקום להפסיד אותן בויכוח הזה. שכן האמת היא שישראל היא יהודית משום שהיא דמוקרטית, ולהציב את הדברים כך היה מאפשר להראות ליריבינו שגם על סמך הנחות היסוד שלהם – או מכל מקום על סמך ההנחות של הדמוקרטים שביניהם – אי-אפשר להתכחש לזכותה של ישראל להיות מדינת הלאום של העם היהודי. דווקא אלה שאינם מכירים בזכות הזאת, אם הם אכן דמוקרטים, נקלעים לסתירה פנימית.

ראשית, היה אפשר לצטט את מגילת העצמאות, ואת האדן המוסרי העיקרי שעליו היא בנויה: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית". כל מי שמכיר בזכות האוניברסאלית להגדרה עצמית, יתקשה לומר שהיא אוניברסאלית, אבל רק ליהודים אינה מגיעה. זה מצלצל כאנטישמיות, וזה אכן כך.

שנית, כל עוד בישראל יש רוב יהודי וזכות הצבעה כללית, אופייה הלאומי יישאר יהודי, מאותם טעמים שאופייה של איטליה איטלקי (ובמקרה, גם באיטליה, כמו ברוב מדינות הלאום, יש מיעוטים לאומיים שהם אזרחים איטלקים, אבל לא איטלקים בלאומיותם). שכן כל עוד יש במדינה רוב יהודי וזכות הצבעה כללית, הרוב הזה יבחר בעברית כשפתה הרשמית הראשונה של המדינה, בחגי ישראל כבסיס ללוח השנה, ובמסורת היהודית כמקור לסמלינו הלאומיים. משום שזה טבען של דמוקרטיות: הן מאפשרות לאזרחים לקבוע את אופייה הלאומי של המדינה באמצעות הצבעה, על ידי הרוב. מי שרוצה להפוך את ישראל ללא יהודית, יצטרך קודם לבטל את הדמוקרטיה ולקחת מן האזרחים את הזכות לקבוע את גורלם בעצמם.

אבל במקום כל זה הצעת החוק נכנעת למחצה בפני מי שטוען שיש ניגוד בין "יהודית" ל"דמוקרטית", ובמקום לנצח את יריבנו גם במגרשם, הצעת החוק תאפשר להם לצבור עוד נקודות במגרשנו. לא חבל להצטייר כמי שמנסים לקחת בכוח את מה שממילא הוא שלנו בזכות?

המאמר התפרסם בידיעות אחרונות בשבוע שעבר.