ינואר 10, 2007
צריך לברך על הספר החדש של אלחנן יקירה, פוסט-ציונות, פוסט-שואה. תוכלו לקרוא עליו עוד (וגם לקנות אותו) כאן, באתר של סטימצקי, וגם אני כתבתי עליו כמה מלים ב NRG.
מאחר שבדרך כלל חוקרים רציניים לא טורחים להתפלמס עם הדמגוגיה הפוסט-ציונית הבלתי נלאית, טוב שיקירה נטל על עצמו את המשימה המעייפת, אבל הנחוצה הזאת, מפני שבדרך כלל הזירה הציבורים והעיתונאית מופקרת בידי התעמולה האנטי-ציונית גסת המחשבה.
הנה כמה מלים מתוך האתר של סטימצקי:
"שלוש המסות הכלולות בפוסט-ציונות, פוסט-שואה עניינן סוגיה אחת: השימוש בשואת יהודי אירופה כטיעון מרכזי במאבק האידיאולוגי האנטי-ציוני והאנטי-ישראלי. למאבק הזה, טוען המחבר ומסביר, גילויים שונים, אך בעיקרו של דבר, הוא מבקש לערער על הלגיטימיות ההיסטורית, המשפטית, המוסרית והפוליטית של צדקת התביעה למדינה יהודית בארץ ישראל."
ינואר 12, 2007 at 7:01
תודה על ההמלצה. הזמנתי את הספר.
תרשה לי לברך אותך על פועלך החשוב. אתה מנכיח בשיח הציבורי נקודת-מבט חשובה, שאינה זוכה להדים מספיקים בשנים האחרונות.
ברכות,
מאדם חפרי.
ינואר 12, 2007 at 12:17
גדי טאוב, אתה הורס במובן החיובי…
ינואר 20, 2007 at 14:56
גדי שלום
קראתי את ספרו של יקירה בשקיקה,ובהנאה
אין ספק כי ישנה חשיבות רבה
לספרו בעיקר המיפוי והעבודה השחורה שהוא עשה.
לגבי הערתך בערב מחווה לספר לגבי "שתיקת האינטלקטואלים" והפקרת הבמה ל"ישראלים הטובים" הינה דבר שלא יעשה במחוזותינו.
עם החלק הראשון אני מסכימה ובמעט עם החלק השני
אבל אין מקום להשתלחויות שלך ב"ישראלים הטובים" ברמה הפרסונלית (מוסף ספרים של הארץ הוא לא רע בכלל גם מוסף תרבות וספרות…), בייחוד כשהויכוח עקר ועל הבמה שומעים רק את הקול האחר…
האם לא הפריע לך שהדיון היה עקר ולא התפתח לכלל ויכוח
פברואר 1, 2007 at 10:42
זהו, הבלוג מת?
פברואר 4, 2007 at 21:59
ספר נפלא של מרצה נפלא. תענוג.
פברואר 5, 2007 at 7:24
אכן יש לברך על הופעת הספר, ועל קולות בהירים ושפויים של אנשי רוח כיקירה, טאוב ואמנון רובינשטיין, במאבק כמעט סיזיפי על פניה של חברה שמפריטה עצמה לדעת בקצב מואץ; על זהותה, ערכי היסוד הלאומיים שלה והבסיס הכלכלי-חברתי עליו הושתתה.
אפריל 30, 2007 at 2:54
קראתי את הספר. מרענן ומרתק