פברואר 5, 2007
ועוד משהו (ביזארי) על הפרטה, בשוליים
הניו יורק טיימס פרסם בעמוד הראשון של גיליון סוף השבוע ידיעה על הפילוסופיה הכלכלית של משטר בוש. במסגרת צמצום הממשלה (ולמרות שמה שנחשף אצלנו בלבנון נחשף באמריקה על ידי ההוריקן שהרס את ניו אורלינס) כמעט כל דבר עובר outsourcing: שירותי הממשלה נמסרים אחד אחד לידי קבלנים פרטיים. התקציב שמשולם לקבלנים גדול מתקציבי הממשלה לשירותיה שלה. מתברר שיש מי שעוקב אחרי כל הקבלנים וכל המכרזים, ושהנתונים אפילו מפורסמים ברשת. אבל משטר בוש – לא יאומן כמעט – העביר את המעקב אחרי קבלנים פרטיים לקבלן פרטי. מה שאולי מעודד בסופו של דבר. אולי כשיפריטו את ראשויות ההפרטה עצמן המטוטלת תתחיל לנוע אחורה. במקרה שלנו, כשיפריטו את אגף התקציבים באוצר – ייעול! – אז אולי ההחלטות הגורליות האלה יפסיקו להיות נחלתם של פקידים עם אידיאולוגיה פנאטית, ויעברו לידיהם של אזרחים שאולי (זה עניין של מזל, אבל אולי) יהיו פחות אידיאולוגיים, ובכל זאת יהיה איכפת להם, לפחות קצת, גורל המדינה שלהם והאנשים שחיים בתוכה. אמנם האנשים לא חשובים כמו הצמיחה, אבל בכל זאת, הם שם.
פברואר 5, 2007 at 8:21
אני כמובן שותף ל"תקווה" שאתה מעלה בחצי-הומור מר, גדי… לצערי די ברור שהקבלן הפרטי ש"יזכה במכרז" על ניהול אגף התקציבים בתרחיש בלהות כזה, ידאג לאינטרסים של הגוף העסקי שבבעלותו בפרט ושל המעמד הכלכלי אליו הוא משתייך בכלל; וזאת מאחר ואותה אידיאולוגיה קפיטליסטית קיצונית שנתניהו מנציגיה הבולטים, מהווה גם כיום תגמול גלוי למדי לאחוזונים העליונים מקרב בעלי ההון, בתמורה לסיועם לצמיחת המשק ולהשארת הונם בארץ.
מה שבאמת ניתן לייחל לו הוא משרד אוצר שינקוט מדיניות סוציאל-דמוקרטית מאוזנת, המשלבת סולידריות חברתית ושמירת הקניין הציבורי עם עידוד מבוקר של כלכלת שוק חופשי. מעולם לא היה חסרון השמאל הציוני, שעל המוטציה שעבר הצבעת במדויק במאמרים כמו "השמאל שהפך לימין", מורגש כל כך.
(גם משנתו הכלכלית של ז'בוטינסקי, ד"א, הייתה רדיקלית בהרבה מזו של מפלגות בעלות שורשים סוציאליסטיים דוגמת ה"לייבור" הבריטית, שלא לדבר על "הליכוד" ו"ישראל ביתנו". אורי הייטנר כתב על כך מאמר מעניין ב"שווים", ביטאון של התנועה הקיבוצית, שאפשר למצוא בקלות בחיפוש בגוגל).
פברואר 5, 2007 at 13:12
גדי ברצינות, אתה לא יודע את ההבדל בין מיקור חוץ (outsourcing) ובין הפרטה? הלוואי שהממשל הנוכחי היה מצמצם את הפעילות הממשלתית אבל מה שאתה מתאר איננו הפרטה ואיננו צמצום מעורבות הממשלה אלא העברת פעילויות מסוימות לקבלני משנה והשארת האחריות על הגוף הממשלתי – שממשיך לממן את הפעילות מכספי המיסים.
פברואר 7, 2007 at 5:34
מוטב שהחלטות גורליות יהיו נחלתם של פקידים עם אידיאולוגיה סדורה וידועה מאשר שההחלטות ינתנו על-ידי אזרחים "שאכפת להם" (כאילו שהפקיד מהיותו פקיד הוא פתאום לא אזרח שאכפת לו).
צמיחה היא האפשרות היחידה להעצמת האנשים החלשים בחברה. אולי מה שמפריע לך, גדי, הוא שצריך להמתין יותר מדי זמן. כשם שאמר מרקס: "ההוויה קובעת את התודעה".
בכל אופן, שמח שחזרת לכתוב גם בבלוג.
פברואר 9, 2007 at 16:50
אין ספק שהפרטת אגף התקציבים באוצר תעשה רק טוב. אם כי מדובר בחלום רטוב, שהוא בגדר ביאת המשיח. אז יש לי תחושה שאני ואתה לא נראה חמור לבן בקרוב מעל שמי הכנסת.
פברואר 24, 2007 at 7:37
ארה"ב היא כבר מקרה אבוד וישראל מתחליה להיות כמוה, הפתרון נמצא רק בסקנדינביה.
מרץ 1, 2007 at 10:05
בולע בשקיקה את תאוריית,פראנויית,בעיית ההפרטה.
יש פתרון מושלם אבל יש בעייה: עם שהפסיק להאמין באלוהים, ואדם כמו מיכאל לייטמן, איש מהמם, בעל יכולות חריגות, שתופס רייטינג בשגעון, מציג דעות ארכאיות על תחילת האנושות, בעוד הקבלה עצמה מטיפה להתעדכנות רציפה, ומאמינה בניהול מקצועי של משאבים. לדוגמה (ואני מקצין): מכיר את שני בנייני עיריית ת"א שנמצאים ברח' פילון וברח' אבן גבירול? תכנן תכנית פנסיה הוגנת מאוד, שחרר את כולם לפנסיה מוקדמת. מהכרותי העמוקה עם עיריית ת"א, שתי כיתות מ"רייכמן" וכיתת תואר שני לאומנות וניהול מאונ' ת"א משתלטות על נפח העבודה של בניינים אלו ביעילות-על. למחרת, לא צריך לתת יותר דוחות חנייה בת"א (חוץ מלמפריעי תנועה), בכדי לממן בניינים אלו על אלפי הנשמות המהממות שעובדות שם. בסודות העם היהודי נמצא הפתרון, הרב לייטמן מפגר בכחמישים שנה.
מרץ 10, 2007 at 6:21
רוגל: בדיוק. לוקחים את הכסף שלנו (מסים), מעבירים אותו לממשלה, המממשלה מעבירה אותו לקבלן, הקבלן מעביר אותו לקבלני משנה…כמובן כל אחד משאיר בכיסו נתח נכבד. במקום שישאירו לנו את הכסף שלנו לעשות בו כרצוננו.