גדי טאוב

כדאי שלא יהיו לנו אשליות: חיי הלילה, אחת משכיות החמדה של העיר הזאת עומדים להיסגר, פחות או יותר, בגלל החוק המחודש נגד עישון שנמצא עכשיו בהליכים בכנסת. החוק יטיל את האחריות על מניעת עישון לא על המעשן, כפי שהיה עד היום, אלא על בעלי העסק. זו שיטת אכיפה אפקטיבית מאד. זו שיטה שבה מספיק לא מעשן אחד, בבר של מאתיים מעשנים, כדי להשבית את השמחה. מספיק שצדיק אחד בסדום יתלונן, וזה יעלה לבעל העסק מספיק בשביל לבלוע לו את מחזור העסקים היומי. או הלילי.
אין הרבה ערים כאלה בעולם שיש בהם בילויים כמו בתל אביב. אנחנו שמורת טבע. החוק הזה, שעומד לעבור, יעשה לתל אביב את מה שראינו קורה בערים כמו סאן פרנסיסקו וניו יורק בעקבות החקיקה החמורה נגד עישון. חיי הלילה יתנוונו ויעלמו.
איך שלא מסובבים את זה, כמעט כולם מעשנים בברים, בטח בברים שפתוחים מאוחר. מאחר שהחוק רוכב על גל מוסרני שאי אפשר יהיה לעצור אותו – זה לא בריא, זה פוגע בזכויות הלא מעשנים, וכו' וכו' – הוא יעבור, ושום טענות על זה שגם למעשנים יש זכויות לא יעזרו.
לכן, כדאי להתכונן לקראת הדבר הזה. ויש אפשרות להגיע לפשרה, אפילו עם אלה שמרגישים שהם מייצגים את הצדק המוחלט והבריאות המוחלטת. התעמתי על העניין הזה עם ח"כ גלעד ארדן, אחד מיוזמי החוק, בגלי צה"ל לפני כמה חודשים. הוא נאות לומר בשידור, שאם בעלי הברים והמסעדות יסכימו לקבל על עצמם את עול הגזרה החדשה, הוא מוכן להכניס בחוק סעיף שאומר שיאפשר את קיומם של מקומות שמותר לעשן בהם. מקומות רק למעשנים. זה סביר וזה הגיוני: יהיו ברים ללא מעשנים, שבהם העישון אסור, ויהיו ברים שיסומנו כמקומות למעשנים, ומי שלא רוצה לנשום עשן מוזמן שלא לבקר בהם. אם נותנים לחוקי השוק לפלוש לכל תחומי החיים, למה שחיי הלילה יהיו יוצאי דופן? יפתחו ברים משני הסוגים, וכמות הביקוש תכתיב את השיעור היחסי ביניהם. ידרשו למשל שברים למעשנים יתקינו שלטים מאירי עיניים ש"כאן מעשנים" ויוסיפו אזהרה בריאותית שהעישון הפסיבי עושה מה שעושה. ידאגו שכל מי שנכנס ידע את זה.
אפילו בארצות הברית הצדקנית לאין סוף איפשרו פה ושם מקומות שהם למעשנים בלבד (בעיקר, משום מה, מעשני סיגרים). אם ארדן מתכוון לכבד את המילה שלו, זה דיל שכדאי ללכת עליו, כדי שישאר משהו מחיי הלילה שלנו. יש טעם ויש הצדקה למעשנים למצוא לעצמם מקום שבו הם יוכלו לעשן אחד על השני עם בזה הם רוצים. שווה ללכת על הפשרה הזאת, וכדאי שאנשי חיי הלילה של העיר הזאת יאמצו אותה. אחרת, תל אביב שמתגאה כל כך שהיא עיר ללא הפסקה, תהפוך להפסקה ארוכה ומפוהקת כפי שקרה לאחותה הגדולה ניו יורק. זוכרים שניו יורק היתה פעם עיר של בילויים, עיר עם חיי לילה? זוכרים שאנשים היו נוסעים לניו יורק כדי לבלות? זה עבר לה לגמרי מאז חוקי העישון הדרקוניים. ואם לא נעשה משהו עכשיו זה יקרה גם לנו. גם תל אביב תהפוך לעיר רפאים אחרי חצות. דקה אחת לפני שזה קורה, כדאי להתארגן ולהגיע לפשרה הגיונית, אפילו כנגד הלהט המוסרי היוקד הזה של מתנגדי העישון. מפני שתוך שלושה חודשים, החוק יעבור, ויהיה מאוחר. אל תגידו לא ידענו.