גדי טאוב

התיקון לחוק העישון שנכנס לתוקף לפני כחודש הכניס את ציבור הלא מעשנים כמו גם את גורמי האכיפה לחדווה, אושר ודיצה – אשר מעבירים אותם אט אט על דעתם.  

המעשה שהיה כך היה:   
ב 8 לנובמבר התייצבנו, קיימנו ישיבות, שינינו נהלים, הפצנו הנחיות חדשות לעובדים – והתחלנו לאכוף את החוק: לא עוד עישון על הבר, לא עוד אזור עישון בתוך המסעדה: אין עישון בבראסרי. אין מאפרות, אין העלמת עין – אין עישון. משבר קשה – אבל יתרגלו. אין מה לעשות.  ”מזל שיש לנו מרפסת“ חשבנו לעצמנו בתמימות, המעשנים יוגלו אל החוץ הקר והרועש – אבל לפחות יהיה איזשהו מקום לעשן. שיעשנו שם. ”לנו לפחות יש מרפסת, יש עסקים שאין להם… “ חשבנו לעצמנו בתמימות….  נו, טעינו.  

לא מספיק שאסור לעשן היום בכל בר או מסעדה– עכשיו הם גם אוסרים עישון באוויר הפתוח: לאותם עסקים ברי מזל שיש מרפסת – ואשר חשבו לתומם כי לפחות במרפסת יהיה אפשר לעשן, נו, משוגעי האי-עישון לא ירשו לכם גם את זה. עיריית ת“א החליטה להרחיב את הפרשנות לחוק. גם המרפסת היא חלק משטח העסק – ולכן אסור לעשן בה. גם אם היא פתוחה לגמרי. גם אם היא צמודה לתחנת אוטובוס שעובר בה כל חצי דקה אגזוז של דן שמעלה פיח כמו רידינג. דין המרפסת הפתוחה כדין פנים המסעדה. לאחר שהופתענו לשמוע מפקחי העירייה שאסור לעשן גם במרפסת  (דבר מגוחך ומכעיס לכשעצמו, שאגב – לא קיים גם בחו“ל, והרי הטיעון ש“ככה זה בכל העולם“ הוא אחד הטיעונים החזקים של מצדדי החוק ) – אזי חשבנו כי נוכל להכריז על המרפסת כחדר העישון של המסעדה.  

בבראסרי המרפסת עומדת בהנחיות החוק בדבר הקצאת חדר עישון בעסק:  א. המרפסת אינה עולה על 25% מגודל העסק.  ב. היא מופרדת לחלוטין מאזור הלא מעשנים (שהרי פנים המסעדה סגור בדלתות, וכל פנים המסעדה אסור בעישון ).  ג. והיא מאווררת לגמרי (שהרי לא סגרנו אותה השנה מכל עבריה ).  

כך שבעיני כל בר דעת המרפסת (הפתוחה) היא היא חדר העישון של המסעדה. אז זהו, שלא: לא בעיני עיריית ת“א. הפקח (הנחמד מאד)  אומר לי, תקשיבו טוב: ”אמור להיות לך אמצעי נידוף בחדר העישון. אין לך פה אמצעי נידוף“.  אני אומר לו, מנסה לשלוט בווריד המאיים להתפרץ לי במצח: ”אדוני הפקח, אמצעי נידוף במקום שפרוץ לכל רוח? אתה שם לב שהמרפסת פתוחה לגמרי בצידה המזרחי? ושיש חלונות בצד המערבי? ושנושבת כאן רוח פרצים?  אתה שם לב שתנורי הפטרייה נכבים כל שנייה בגלל רוח החורף המנשבת?  האם זהו לא אמצעי נידוף מספק? הרי רוח החוק מדברת על חדר עישון בתוך המבנה, ולכן דורשת אמצעי נידוף….“ . לא עניין אותו. בחוק כתוב אמצעי נידוף (יעני ”ונטה“ ) ולא חשוב שהמרפסת פרוצה כמו פסגת האוורסט.    

תקשיבו, תקשיבו – יש המשך: ”אם זה חדר עישון, מדוע הוא לא סגור לגמרי?“, שואל הפקח הנחמד. ואני משיב:  ”פנים המסעדה, כלומר אזור הלא מעשנים, סגור לגמרי בדלתות“.  בינו לבין המרפסת (להלן חדר העישון) יש גם מעבר הולכי רגל, כלומר חלק מהרחוב התל אביבי. “ ההפרדה היא מושלמת“. הפקח עונה לי שהחוק מדבר על כך שחדר העישון יהיה סגור הרמטית . אני עונה לו, שפרשנות כזו של החוק היא פשוט מגוחכת: החוק מדבר על הפרדה מוחלטת בין שני האזורים, מה זה משנה על איזה איזור יש דלת? השתגעתם לגמרי?    

טיעוני התרסקו על דלתות המסעדה (הנקיה לחלוטין מעשן סיגריות מסוכן ) : 5000 שקל! תשמעו, הם התחלקו על השכל. מישהו שם עישן משהו ללא ספק…..  

בינתיים, לא מעשנים אצלנו גם במרפסת.