להלן תשובתו של יריב למכתב הגלוי שהתפרסם כאן בבלוג. זה ויכוח שחשוב לנהל אותו, ואני שמח לפרסם את המכתב כלשונו. גרסה מקוצרת של מכתב התשובה של יריב מופיעה גם ב NRG.
גדי היקר,
אחרי שבוע ימים בהם נשטפה הארץ בגל לאומנות ימני בעל ניחוחות פשיסטים, במוצ"ש האחרונה, באופן כמעט בלתי צפוי, מתוך החשכה, הפציע לתוך החלל הציבורי קול אחר. לכמה שעות כל אתרי האינטרנט, הרדיו והטלוויזיה הסכימו לרגע לתת במה למסר שפרץ מתוככי החברה הישראלית, מסר של דאגה גדולה ממדיניות הממשלה, מהמשך השליטה בפלסטינים ומהמשך ההתבדלות הישראלית והפיכתה למצורעת בעולם.
אלו אינם ימים רגילים, מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים חשובה והיסטורית, כלפי חוץ ישראל עומדת בפני חרם בין לאומי גורף, ערעור היחסים עם הטובות שבידידותנו ועימות צבאי אפשרי עם העולם הערבי. כלפי פנים הדמוקרטיה הישראלית האיצה את תהליך התפוררותה, גלי שנאה מלובים ביצרים לאומניים השתלטו על הרחובות והתשוקה הבלתי נשלטת של כל פוליטיקאי להערצת ההמון גרם גם לחברים בקדימה להישמע השבוע ככהינסטים מושבעים. מול כל אלו הבינו אלפי ישראלים אמיצים שאין כרגע שום אופציה על הפרק מלבד להרים ראש, לזקוף קומה ולצאת לרחובות.
יומיים לאחר ההפגנה אני גאה ושמח ששלום עכשיו בחרה להשתתף באירוע היחידי שייצר עד עתה מסר אופטימי ושפוי לקהל בארץ וכלפי העולם, מסר של אומץ ועוצמה שאינו עומד בקנה אחד עם גל ההתלהמות ואיבוד העשתונות אשר מאפיין את מרביתה של המערכת הפוליטית והציבורית. במוצ"ש התאפסו אלפי ישראלים פטריוטים מודאגים אשר צופים בעיניים כלות על המתרחש ואינם מוכנים להשלים עם הליכתה של ישראל לאבדון. לצידם של אלו עמדו בהפגנה גם נציגים מהמגזר הערבי, אזרחי ישראל מהכפרים בצפון ובמשולש שנאלצים להתמודד בכל יום עם ההקצנה ההולכת וגוברת בסביבתם הקרובה. אני מאמין כי במקום לדחוף את המתונים שבערבי ישראל לזרועות בל"ד מצד אחד והתנועה האסלאמית מצד שני, עלינו, השמאל הציוני לדעת לשתף גם אותם במאבק הציבורי למען פתרון שתי המדינות. אל לנו להדיר באופן מכוון את ערביי ישראל הרואים עצמם חלק מהמדינה והמוכנים להיאבק יחד איתנו רק מתוך החשש לספוג בגידופים וקללות מצד הימין הפשיסטי. מבחינתי, כל ארגון אשר מוכן להזדהות עם המסרים המכילים של ההפגנה אשר בחרו להפנות אצבע מאשימה כנגד הממשלה ולדרוש ממנה לקדם את פתרון שתי המדינות, הוזמן להשתתף בה. כל השותפים הסכימו לומר בפה מלא כי ההפגנה איננה מפגן שנאה למדינה או לחיילי צה"ל, אלא להיפך, הפגנה שכולה חשש כבד וחרדה מהמקום אליו מוליכה הממשלה את מדינת ישראל.
כידוע לך אינני חבר חד"ש ונכון להיום אני עדיין חבר ועידה במפלגת העבודה, רבים מחברי בשלום עכשיו אינם נמנים עם אנשי חד"ש ועם כל הכבוד, אינני בטוח שזהו המקום להיכנס לוויכוח האם חד"ש מאמינה בפתרון שתי המדינות מתוך רצון לפתור את בעיית ההגדרה העצמית של היהודים מחד והפלסטינים מאידך או מתוך רצון לטשטש או להעלים את החזון הציוני. משיחות שקיימתי עם מרבית אנשי חד"ש גיליתי נקודות שוני מהותיות אך מצאתי גם מכנה משותף רחב הדוגל בצורך לשנות את מדיניות הממשלה ולתמוך בכל מהלך אשר יוציא את ישראל מהבוץ ויקדם את כולנו לעבר סיום הסכסוך והכיבוש. כל השותפים להפגנה, גם אם מקצתם אינם ציונים מוצהרים, מהווים חלק מאותו מחנה הרואה בהמשך הכיבוש אסון לציונות ולמדינת ישראל. כידוע לך, ארגונים פוסט ציוניים כגון בל"ד, רע"ם וקואליציית נשים לשלום לא לקחו חלק בהפגנה ולא בכדי, גבולות המסרים אינם תואמים את כל אלו הרוצים בחזרת הפליטים לתוך ישראל והשגת פתרון של מדינה אחת דו לאומית בין הירדן לים.
באשר לנימוקים הטקטים, כמוך גם אני נמצא בעשייה הפוליטית לא לשם שמיים ולא על מנת לנקות את מצפוני, אני פעיל פוליטי על מנת לשנות ולהשפיע ועל כן אני רואה גם בשאלות של תדמית ומסר, שאלות חשובות שיש להתייחס עליהם ברצינות רבה. אני מסכים כי הימצאותם של דגלי פלסטין בהפגנה בתל אביב היא טעות טקטית המשחקת לידי אלו הרוצים לפגוע בלגיטימיות של המסר בקרב החברה הישראלית, גם מרבית אנשי חד"ש הבינו את הרגישויות ולכן נאלצו אנשי התקשורת ובראשם "ישראל היום" לעבוד קשה מאוד ולאתר בקושי בין שלל דגלי ישראל שלושה דגלי פלסטין שהונפו בקהל. אם אתה וחברייך היו מצטרפים אליי ואל אנשי שלום עכשיו ואוחזים בעוד עשרות דגלי ישראל, אין לי ספק כי התמונה הייתה נראית עוד יותר טוב. כן, היה גם מפגין אחד שלצערי בחר להביא להפגנה את דגל טורקיה, ברגע שנודע הדבר, סדרנים מטעם המארגנים הורו לו להסיר את הדגל או לעזוב את המקום בשל העובדה כי הדגל אינו עומד בקנה אחד עם עמדות המארגנים.
ידעתי בטרם ההפגנה כי יהיו מי שיחוש מאוימים מהמסר ומגודלה של ההפגנה ולכן ינסו בכל הכוח להכתיר את ההפגנה תחת הכותרת הפגנת השמאל הלא ציונית. אך מי שהיה באירוע ושמע את מרבית הדיווחים בתקשורת האלקטרונית שמח לדעת כי שיטת הדה לגיטימציה עבדה באופן חלקי ביותר. אני שב וטוען כי האירוע במוצ"ש כמו גם באירועים הבאים יעוצבו לא רק על ידי המארגנים, אלא גם על ידי המשתתפים עצמם. ככל שיבואו יותר משתתפים מהשמאל הציוני, כך קולם ישמע בעצמה רבה יותר. אם לסכם את החלק הטקטי, לצד הדוגמאות שהבאת, אני קראתי ושמעתי דיווחים רבים מההפגנה בה נאמר מפורשות כי ההפגנה איננה נגד חיילי צה"ל אלא נגד מדיניות הממשלה ואף הוקלטו ושודרו קריאות המפגינים: "גאים בחיילים- מתביישים בממשלה".
גדי חברי, המשבר הקרוב הוא גם הזדמנות גדולה. יותר ויותר אנשים מטילים ספק בגל ההתלהמות הימני ומבקשים להשמיע קול שפוי ומתון, רגע לפי שיהיה מאוחר יותר. גודל השעה מחייב את כולם לצאת ולפעול, בתזמורת השמאל יש מקום לכולם ולכל משתתף כלי נגינה משלו, לפעמים יש לנגן סולו ולפעמים כוחה של התזמורת הוא בנגינה משותפת המשדרת עוצמה ורלוונטיות. הגיע רגע של אמת, זוהי באמת שעת חירום. עלינו לפעול יחד ולחוד, במשותף מקביל על מנת לייצר מסר אחר שיזכה לתמיכה ואמון הציבור הישראלי. לא רק אחדות המסר, אלא גם גודל התמיכה והיקף הפעילות הם שיקבעו האם השמאל הישראלי חוזר להוות אלטרנטיבה ראויה, או שנדונו להמשיך ולנבוח בזמן שהשיירה עוברת, בדרכה אל התהום.
שלך,
יריב