גדי טאוב

לא כל יום אדם עורך חשבון נפש נוקב ושואל את עצמו איפה הוא טעה. בעיקר כי רוב האנשים לא מודים שהם טעו. השמאל המתהדר בתואר "רדיקלי" כבר מזמן איבד את הצפון, או המצפון, והחליף אותו בפוזה מפונקת, במסורת מהפכני-הסלון. הנה קטע מתוך המאמר של גור-זאב ב"ארץ אחרת".

עלי לדעת להשיב על השאלה הזאת לא רק כדי להבין את ההתלהבות של חברַי בפקולטה מעבודת מחקר של אחת התלמידות היותר "ביקורתיות", המכריזה במבוא לעבודת המאסטר שלה (בעקבות קריאתה את ספיבק, גור-זאב ואילן פפה) כי במחקר זה אין לה עניין באמת, אלא בטקסט שיאפשר יתר העצמה לנשים הפלסטיניות ולתרומתן לשחרור פלסטין. עלי להתבונן באופן חדש בעבודתי שלי כדי שאוכל לתת לעצמי דין וחשבון על דרכי ועל פירותיה. כן, אני מבקש להבין מה באמת אומרת התלמידה שמצהירה כי הסיקה מספרי ומקריאת הביקורתיים האחרים, כי אם בנה החוגג שמונה-עשר אביבים יתגייס לאחת מקבוצות הטרור ויתחיל להרוג כאן יהודים, היא לא תנסה לעצור בעדו. תחת זאת היא תצדיע לו. כן, עלי להבין מה בלמידה הביקורתית הזאת הביא את אחד היקרים שבחברַי, פילוסוף בעל מוניטין עולמי שרבים מכם מכירים, לצלצל לביתי בנווה שאנן לאחר הפיצוץ במסעדת "מצא" ולשאול: "אילן, אתה בסדר? האם הילדים בריאים ושלמים? כל כך דאגתי לכם! אבל תדע שלגבי היהודים שנפגעו בפיצוץ אינני יכול לחוש אמפתיה כלשהי, שהרי בדעה צלולה הם בחרו לראש ממשלה את אריאל שרון". (למאמר המלא ב"ארץ אחרת"…)

זה אחד הנושאים הכי חשובים, והכי פחות מדוברים בישראל של היום. ואני ממליץ בחום על המאמר המלא.

בתחילת שנות ה-2000 נטען שמקבלי קצבאות הם בעיקר בטלנים שלא כדאי להם לעבוד משום שהקצבאות גבוהות יותר מהשכר. בניסוי הגדול ביותר בבני אדם שנערך אי פעם בישראל, הוחלט לקצץ לעומק בקצבאות ולראות מה יקרה. מה שקרה הוא שהטיפול הצליח, אבל החולה מת. ליתר דיוק, הוא נעשה עני יותר. לפי הודעת הבנק [בנק ישראל], בין 1997 ל-2009 גדל ב-80 אחוז שיעור המשפחות העניות שבהן ראש המשפחה עובד. משמעות הדבר שיותר מ-60 אחוז מהישראלים העניים חיים במשקי בית שיש בהם לפחות מפרנס אחד. כלומר, מיליון בני אדם שרואים מדי יום את אבא או אמא יוצאים לעבודה, מיטלטלים בהסעות, מזיעים, סופגים השפלות, חוזרים מותשים, ובכל זאת לא מצליחים להעלות את המשפחה מעל קו העוני. ולמען הסר ספק, מרבית העובדים הללו מועסקים במשרה מלאה. (למאמר המלא ב NRG…)

"[המשבר הנוכחי] משקף תזוזה טקטונית המתרחשת מתחת לפני השטח ביחסי ישראל-ארה"ב. הייתי מסכם אותו כך: בעשור האחרון הפך תהליך השלום הישראלי-פלסטיני – בשביל ישראל – מהכרח לתחביב. ובעשור האחרון הפך תהליך השלום הישראלי-פלסטיני – בשביל אמריקה – מתחביב להכרח. וכאן טמונה הבעיה". (לרשימה המלאה בניו יורק טיימס…)

אז אפשר להתחיל כאן.

http://www.facebook.com/smoleumi?ref=ts

ההודעה של שלום עכשיו כלשונה:

יום ראשון, 28.3.10
בשעה 19:00
במועדון האפטרמנט, דיזנגוף 98, תל אביב

דיון סוער על מקומו של השמאל בישראל

בהשתתפות:
יריב אופנהיימר – מזכ"ל שלום עכשיו
מירב מיכאלי
ד"ר גדי טאוב – האוניברסיטה העברית
אלדד יניב – ממחברי מסמך "השמאל הלאומי"

מנחה:
מיה בנגל – מעריב

מספר המקומות מוגבל – יש להירשם מראש

הדר כהני: hadarpeacenow@gmail.com, 054-4405157

סקר ידיעות אחרונות גילה בסוף השבוע שקדימה לא רק שומרת על מעמדה כמפלגה הגדולה ביותר בישראל, אלא אף מגדילה את יתרונה על הליכוד, ועולה ל 32 מנדטים. אם בקדימה שמחים על הסקר – שמחים בטעות. אותו סקר מגלה שגוש הימין נשאר היחיד שיכול להקים ממשלה. קדימה נוגסת רק בשמאל.

המסקנה של ציפי לבני וצוותה מן המצב הזה היא זו שהם דוגלים בה כבר שנה שלמה. שצריך לכבוש נתח מן המרכז ועל כן אסור לנכות עמדות שנראות שמאליות. ברוח הזו התנגדה קדימה לחוק פינוי-פיצוי שהיה מתחיל את תהליך היציאה של ישראל מיהודה ושומרון, ומסיבה זו לא מתייצבת המפלגה חד-משמעית נגד ההתנחלויות. בשבוע שעבר היתה ללבני הזדמנות לומר לציבור שההתנחלויות יורידו אותנו ביגון שאולה, יסכסכו את ישראל עם ידידתה החשובה ביותר, ויגררו אותה למדינה דו-לאומית עם רוב ערבי. היתה לה הזדמנות לומר, קדימה תחלק את הארץ, אם או בלי הסכם. אבל במקום זה קדימה "כובשת את המרכז" על ידי המנעות מהצגת עמדתה.

הסקר חושף, בפעם המי יודע כמה, שהטקטיקה הזאת חסרת שחר. קדימה לא כובשת את המרכז, רק נוגסת בשמאל. אבל מי שמתנהל רק על פי סקרים מתנהל על פי ההווה והעבר, ומחמיץ את העיקר: ממשלות נבחרות כדי להציע עתיד חדש, לא עבר חדש. ומי שמרים את אפו מן הסקר ומסתכל קדימה יוכל לראות בבירור שקדימה קוראת את מפת העבר, לא את מפת העתיד: מתחת למה שהיה "שמאל" (כלומר מחנה השלום) ומה שהיה "ימין" (כלומר מחנה ארץ ישראל השלמה) קם מרכז חדש שכבר הוכיח את כוחו, ונרדם זמנית בעקבות הקסאמים ומלחמת לבנון. המרכז הזה סבור שאין סיכוי לשלום, אבל שיש להפסיק להתנחל ולחלק את הארץ למרות זאת, כדי להציל את הציונות.

אם המרכז הזה רדום כרגע, הוא לא יישאר רדום זמן רב. כל הסימנים מצביעים על כך. ישראל הוכיחה שהיא יכולה לטפל באיום הקסאמים באופן אפקטיבי. ישראל רואה איך ההתנחלות מרחיקה אותנו בהדרגה מן התמיכה האמריקאית (נושא שמדאיג את הישראלים מאד, ובצדק); ורוב הציבור הישראלי מבין שלא יהיה לנו רוב יהודי יציב אלא בגבולות הקו הירוק.

ישעיהו ברלין כתב פעם על צ'רצ'יל שהוא לא יצר את נחישותם של האנגלים לעמוד מול גרמניה הנאצית, אבל הוא העיר אותה, גיבוש אותה, הביא אותה להכיר בעוצמתו. כך עשה גם דוד בן-גוריון, כשהבין בקיץ 1937 שחלוקת הארץ העתיד היחיד שיש לציונות. בכוח החזון הזה הוא גיבש את דעתו של היישוב, אם לא יצר אותה ממש.

קשה לדרוש ממישהו להיות צ'רצ'יל או בן-גוריון. אבל אפשר לדרוש מהנהגה שתיקח מהם דוגמא. אם קדימה חפצה חיים היא צריכה לתת למרכז הזה קול ברור. לומר בגלוי שלא יהיה שלום בקרוב, משום שהפלסטינים לא חולמים לוותר על "זכות השיבה"; ושנחלק את הארץ גם בלי הסכם איתם. מעל הכל קדימה צריכה להתייצב עכשיו חד-משמעית נגד ההתנחלות, ולומר לישראלים את האמת: שזו הסכנה הקיומית הגדולה ביותר למפעל הציוני בזמננו.

המאמר פורסם בידיעות אחרונות, ב-23.3.2010.  

זה אנחנו שלא הבנו בזמן שהקיץ הקץ על הכיבוש. גם הטובים שבידידינו, ששנים הצילו אותנו מווטו במועצת הביטחון ומגינויים באו"ם, חושבים שישראל חייבת להסתלק מהשטחים ולהתכנס לגבול הגדר, כגבולה הביטחוני והמוכר. עם הסכם או בלעדיו. פרשנות הוגנת להחלטות 338, 242, מתווה קלינטון ומכתבי ג'ורג' בוש הבן לשרון. (למאמר המלא בהארץ…)

למרות שמרבים לציין את יום  האישה הבינלאומי, לא כולם יודעים איך הוא נולד. האינצקלופדיה "זמן יהודי חדש – תרבות יהודית בעידן חילוני", פירסמה ערך בנושא, ולמיטב ידיעתי זה הערך היחיד שיש בעברית על תולדות היום הזה. כתב את הערך יאיר צבן , שנמנה עם חברי-כנסת שסייעו לפעילותה של שדולת הנשים עם היווסדה ב-1984. יאיר צבן היה גם חבר הכנסת הראשון שהשתתף בפעילות הועדה למעמד האישה בכנסת ה-12 (בראשות חה"כ שרה דורון), בשנים 1992-1988. מערכת הבלוג מבקשת להוסיף עוד כמה הערות  על ההקשר הישראלי, היישובי והציוני:

1. הקונגרס הציוני השני העניק זכות בחירה לנ לפני כל פרלמנט אחר באירופה (בשנת 1898).
2. הניסיון הפיניסטי המאורגן הרדיקלי ביותר נוסה על ידי התנועה הקיבוצית שניסתה לפרק את תפקידי האישה המסורתיים במשפחה באופן ממוסד ולהעבירם לידי הקהילה (לאו דווקא בהצלחה).
3. הכוח הצבאי של היישוב נתן תפקידי לחימה לנשים עוד הרבה לפני שהדבר עלה על דעתן של מדינות מערביות אחרות.
את הערך כולו אני מפרסם כאן ברשותו ובאדיבותו של המחבר.  

כיצד נולד ה-8 במרס?
מאת יאיר צבן

המאבק לשוויון מעמדה של האישה, הפרוס על פני המאה הקודמת וראשית המאה הנוכחית, ידע בארץ עליות ומורדות, גלי תנופה ותקופות פסיביות יותר. בסיכום, ניתן לומר כי הוא עשה כברת דרך ניכרת מאז החל. ציון יום האישה הבינלאומי, ומעמדו של היום הזה בחברה הישראלית, שיקפו את ההתפתחות הזאת רק בדרך חלקית. בארץ, כבעולם, עברו על יום האישה תמורות מהותיות: הוא החל את דרכו כיום של מאבק פוליטי (על זכות הבחירה) ומעמדי (על זכויות האישה העובדת), השתלב במאבק הפמיניסטי הכולל על מעמדה של האישה בחברה, ולא התנתק מהמסורת של היותו יום של הוקרה לנשים. (לערך המלא…)

ככל הנראה עומד בג"ץ לבטל את חוק האזרחות, שנועד למנוע שיבה באמצעות נישואין. בשיח הזכויות שהפך מטריה לכוונות זדון ממינים שונים, עומד בית המשפט, ככל הנראה להכריז כ"גזעני" על הניסיון למנוע עירוב לאומי שלא ניתן יהיה להתירו. זה בערך הגיוני כמו לומר שלא שזה גזעני לאסור על יהודים להתיישב מחוץ לקו הירוק. זה לא גזעני. זה לאומי. זה הגיוני. זה בנפשנו לסכל את הכוחות שמנסים למנוע את חלוקת הארץ. אין בשום מקום בעולם זכות הגירה בלתי מוגבלת, גם לא באמצעות נישואין, וכאן מדובר בהגירה מרשות עויינת, ועם כוונה עויינת מוצהרת וברורה. ארצות הברית לא היתה מרשה דבר כזה. אנגליה לא היתה מרשה דבר כזה. צרפת לא היתה מרשה דבר כזה. אבל בג"ץ יכפה על ישראל להרשות אותו.

אז מה יקרה עכשיו? בג"ץ יכריז על חוק שהוא לגמרי סביר בכל קנה מידה בינלאומי, שהוא גזעני, ומכוון שמדובר בהגנה עצמית הממשלה והכנסת יאלצו להשיב את החוק על כנו במוקדם ובמאוחר, ואז תהיה עליו חותמת גזענות של בג"ץ ועוד תחמושת לתעמולת האפרטהייד, שמאחוריה מתחבאת הכוונה למנוע מן היהודים בלבד את הזכות להגדרה עצמית.

הנה מתוך התור של בן-דרור ימיני, השבוע, למי שמתעניין בתקדימים, השוואות, המצב באירופה, וכיוב'.

בשום שבמדינה שפויה ומתוקנת, גם אילו הייתה [מנאר ראשד] דקה מגיעה ממשפחה של אחיות רחמניות שפעילות בסניף יריחו של אמא תרזה, למדינת ישראל הייתה זכות, ולמעשה חובה, למנוע את השיבה שלה לישראל, אם מדינה חפצת חיים היא. משום שמדובר במאבק קיומי ודמוגרפי. משום שבדיוק כשם שאין הצדקה להתרחבות יהודית בתוככי אוכלוסייה פלסטינית, אין הצדקה, ובוודאי לא זכות מוקנית, להתרחבות אוכלוסייה פלסטינית, באמצעות שיבה, בתוככי מדינה יהודית. (למאמר המלא באתר NRG…)

ההצעות שמציעה ועדת החקירה של מרצ הן הצעות-ארץ-נהדרת. אולי להישאר מפלגת בוטיק, אולי לחבור לעבודה או לקדימה, אולי לחבור לחד"ש. מפלגה המתלבטת אם לחבור לקדימה או לחד"ש היא מפלגה שאיבדה את דרכה. אין לה זכות קיום. אבל לשמאל יש זכות קיום. השמאל צריך להוביל לסיום הכיבוש תוך הבטחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית ונאורה. אלא שכדי לעשות זאת על השמאל לחזור להיות ציוני ולחזור להיות מציאותי. […] עם מרצ או בלי מרצ, השמאל הציוני חייב לברוא את עצמו מחדש. (למאמר המלא באתר הארץ…)