גדי טאוב

או יותר נכון ציטוט לשבוע, כי הוא לא בדיוק מהשבוע, אבל הוא יפה לשבוע שבו אדם שקורא לעצמו רב מתיר רצח גויים.
הנה רבי שלמה לוריא, על איסור גנבה מן הנוכרי: "שירחיק עצמו מן הכיעור ודומה לו ויאכל וישתה את שלו ולא ירגיל עצמו בגניבה וגזילה".

"זה שנים מספר שאני בעד פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה", אומר רובינשטיין. "פעם חשבתי אחרת, אבל הקשיים שהתגלו בשנים האחרונות הובילו אותי למסקנה שזה צעד הכרחי. הסיבה הראשונה לכך היא שכל העולם הדמוקרטי מפריד בין הסמכויות, וזאת ראיה לכאורה שגם ישראל צריכה לנהוג כך. […] דבר שני זה שלממשלה, כמו לכל אזרח, יש זכות שיהיה לה עורך דין שיגן עליה, ולא יהיה בבוקר שותף לה בדיונים ואחר-הצהריים מעמיד את חבריה לדין. לפושעים יש זכות שיהיה להם עורכי דין, אז גם לממשלה מגיע. הדבר השלישי והחמור מכול הוא זה שיש ניגוד עניינים בין שני התפקידים. קשה לתאר ניגוד עניינים גדול מאשר בין היועץ המשפטי לממשלה, שצריך לתת לה חוות-דעת, לבין מי שצריך להעמיד לדין את חבריה. יש חשש גדול מאוד שניגוד עניינים זה ישפיע גם על פרקליט המדינה וגם על היועץ המשפטי.
[…]
פעם אמרתי שהיועץ המשפטי לממשלה דומה ללואי ה-14, מכיוון שאין שום מגבלה על סמכותו, והוא בעצמו קובע את גבולות סמכותו. אבל אז נזכרתי שללואי ה-14 היתה מועצת אצילים, שמדי פעם הוא היה מתייעץ איתם. ליועץ המשפטי אין אפילו את זה" (לראיון המלא  בגלובס…)

ציטוט – אריק בכר, אתר מועצת העיתונות: 

"נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, קוראת ליועץ המשפטי לממשלה לחזור בו מהמתקפה על העיתונות בישראל, ומזהירה כי כל ניסיון להגביל את החופש של התקשורת לפעול תוביל את ישראל למדרון חלקלק ומסוכן.

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, צוטט היום בהרחבה בעיתון "מעריב", כמי שאמר בדיונים סגורים כי העיתונות הישראלית אינה מרוויחה ביושר את מרחב הפעולה ממנה היא נהנית, ואף הכריז שיתמוך בטיפול שורש בהתייחסות המדינה לתקשורת. התבטאויותיו באו לאחר שבועות ארוכים של דיון סוער בעיתונות על המחלוקת החריפה סביב דרישתו של שר המשפטים לבצע שינוי מבני במערכת הייעוץ המשפטי לממשלה. "עיתונות מותר שתהיה לה אג'נדה", אמרה השופטת דורנר. "כנשיאת מועצת העיתונות אני יכולה לומר בבירור כי ראוי שתהיינה דעות שונות באמצעי התקשורת השונים, ועיתון רשאי להחזיק באג'נדה. "כל ניסיון להגביל את חופש העיתונות הוא תחילתו של מדרון חלקלק ומסוכן, שמתחיל במקום אחד ועלול להוביל לדברים רעים אחרים"." (לידיעה מלאה באתר מועצת העיתונות…)

הבלוג יצא לחופשה של כמה ימים, כנראה עד יום ה'. תגובות יאושרו כשאצליח.

ל Your Anchor של אסף אבידן

אמרה מותק,אתה הזהב שלי
אמרתי, לא. רק הבנקאי.
אמרה מותק, אתה כבליי.
אמרתי לא, אני העוגן.
אמרתי, מותק את כנפיי
אמרה לי, לא, אתה דג.
אמרתי מותק את חלום.
אמרה לי, לא.
רק משאלת שווא.

אמרה, מותק אתה הנהר שלי.
אמרתי לא. אני כיור.
אמרה מותק אתה הצבע שלי.
אמרתי לא. רק השחור.
אמרתי, מותק את יהלום.
אמרה לי לא, אני ברירת מחדל.
אמרתי מותק את הקסם
אמרה לי, לא. רק טריק אומלל.

אמרה, מותק אתה רואה אותי.
אמרתי לא, אני רק חש.
אמרה, מותק אתה הטירה שלי.
אמרתי לא. רק הנחש.
אמרתי, מותק את המאהבת
אמרה לי, לא רק אותך אשרת
אמרתי, מותק אני מעריץ אותך.
אמרה, לא, אתה רק מפחד.

הערת המתרגמת: לקחתי לעצמי קצת חירות אמנותית בבית האחרון לצרכי חריזה.
מכיוון שהמילה ”FENCE
היא כמובן ”גדר“ אבל גם משתמעת למישהו שסוחר בסחורה גנובה החלטתי שהמילה ”נחש“ תתאים כאן כי היא מתחרזת עם ”חש“ וגם מתאימה לאופי הקודר והציני של השיר הזה.

 סחתיין. יצא יפה, עם טאטש קצת יותר קל משל המקור, כלומר קצת פחות פאתוס.

(הערת המתרגם: הנה נסיון. המשקלים יעבדו עם הלחן אבל הייתי צריך לקלקל קצת את השיוכים (שלי,שלך).)

היא אמרה חמוד אתה זהב –
אמרתי לא יקירתי אני ביטוח
היא אמרה חמוד אתה כובל –
אמרתי לא יקירתי אני, אני איבטוח
אמרתי חמודה את הכנפיים –
היא אמרה לא יקירי, אתה דגיג
אמרתי חמודה את החלום –
היא אמרה לא מאמי, אני סתם הגיג

היא אמרה חמוד אתה נהר –
אמרתי לא יקירתי אני בור שופכין
היא אמרה חמוד אתה הצבע –
אמרתי לא יקירתי אני הלכלוכים
אמרתי חמודה את יהלום –
היא אמרה לא יקירי, אני את חפירה
אמרתי חמודה את קסם –
היא אמרה לא מאמי, אני סתם אשליה

היא אמרה חמוד אתה רואה אותי –
אמרתי לא יקירתי יש לי תחושה
היא אמרה חמוד אתה ארמון –
אמרתי לא יקירתי, אני רק משוכה
אמרתי חמודה את המאהבת –
היא אמרה לא יקירי אני שפחה
אמרתי חמודה אני אוהב אותך –
היא אמרה לא יקירי הפחד מדבר מגרונך

פעם ראשונה שפגשתי את השיר הזה זה היה כי מישהו העתיק אותו לאיזה בלוג, בלי קרדיט. הטקסט הופיע, ומתחת כתבה בעלת הבלוג (באתר "הכלוב" של קהיליית הסאדו-מאזו, אגב) רק כתבה מתחת "אסף, אוח, אסף". לא ידעתי אז מי זה אסף , ולא שזה שיר שיש לו גם לחן. אבל הוא כן הילך עלי קסם. אז אם מישהו יכול להעביר את הקסם לעברית, סחה. אחר-כך נראה אם זה מתאים גם ללחן ונכתוב לאסף אוח אסף. זה נקרא Your Anchor.

She said baby you're my gold –
I said no babe, just your banker
She said baby you're my chains –
I said no I'm..I'm your anchor
I said baby you're my wings –
she said no babe, you're a fish
I said baby you're my dream –
she said no hun, just your wish

She said baby you're my river –
I said no I'm..I'm your drain
She said baby you're my color –
I said no babe I'm your stain
I said baby you're my diamond –
she said no babe, I'm just your pick
I said baby, you are magic –
she said no hun, just a trick

She said baby you can see me –
I said baby I just sense
She said baby you're my castle –
I said no hun, I'm your fence
I said baby you are my lover
she said no hun, just your maid
I said baby I adore you –
she said no babe you're just afraid.

"אין בארצנו מסורת דמוקרטית של ממש, אולי מפני שרוב מניינו של העם היושב בציון מקורו בפזורות מזרח אירופה והמזרח התיכון, ששלטון החוק וזכויות האדם לא היו חלק ממורשתן התרבותית." פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, "הצעה מגונה", הארץ, 6.11.2009.

ולכן אסור לפצל, לדעת הכותב, את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. כי המשפטנים, אתם מבינים, הם המבצר האחרון של הדמוקרטיה. עכשיו זה ברור, לא? החברים מרחביה, הם לא חושבים שצריך לתת לכל המרוקאים והאוקראינים האלה באמת להחליט בנושאים חשובים, נכון? והנה אפשר לראות את זה ממש מתרקם לנגד עיננו: איך הדברת על "דמוקרטיה מהותית" הפכה מכשיר לשלילת השקפת העולם הדמוקרטית משורשה, ממהותה, מיסודה. ואפשר להיזכר גם באמירתו האומללה של מזוז, שכינה את ברק בהתרגשות – הוא התכוון לקומפלימנט, עד כדי כך האנשים האלה כבר לא מבינים מה זו דמוקרטיה – "המלך הפילוסוף".  בדיוק. הם מינו את עצמם למלכים פילוסופים בדיוק במובן שאפלטון התכוון אליו: שכוח השלטון לא ישמט לרגע מידה של אליטה, ויעבור, חלילה, לידי ההמונים.

דברי הבל, שהפכו באליטה המשפטית למובנים מאליהם, בולטים בעיקר על רקע העובדה שכל ההמונים האלה, ממזרח אירופה והמזרח התיכון, הקימו ותיחזקו פה דמוקרטיה בתנאים שלא יאמנו: מדינה ששילשה את אוכלוסייתה בשבע שנות קיומה הראשונות, שמחזיקה צבא ענק ונמצאת במצב מלחמה מתמיד, שהמתחים האידיאולוגיים בתוכה עצומים, ויש בה קבוצות גדולות שאינן שותפות לאתוס הלאומי – ואף על פי כן החרויות בה מתרחבות בהתמדה, והדמוקרטיה שלה לא התערערה. אז מי מסכן את הדמוקרטיה, ההמונים האלה, הבלתי תרבותיים, או החברים התרבותיים מרחביה? 

תשובה קצרה:

"פרשת פיצול סמכויות היועץ המשפטי גדולה בהרבה מסך מרכיביה. יש כאן מאבק על נפשה של הדמוקרטיה הישראלית. על זכותו של הציבור לבחור ולקבוע את גורלו. האליטה המשפטית בישראל לא סופרת את הדמוקרטיה שלנו. העובדה שהמוני אנשים, סתם אנשים, יבחרו בנציגים שינהלו את הארץ פשוט לא מצאת ח בעיני החברים מרחביה. רצון העם? הצחקתם אותם. מה העם כבר מבין. […] זה חוסר אחריות לתת להמוני אנשם פשוטים, אנשי עמל קשי יום, ללכת לקלפיות ולגזור גורלות." בן כספית, מעריב, 6.11.2009.

לפני זמן מה היו לנו כאן כמה הצעות תרגום יפות לג'ברווקי של לואיס קארול, כלומר לבית הראשון. בין השאר תרגום יפה של יובל פינטר, שעכשיו תירגם את השיר כולו. והריהו לפניכם. תודה ליובל שזכר ושלח את הקישור.

קניתי חלב. אני יודע שזה לא נשמע כמו משהו שצריך לספר עליו לחבר'ה, אבל זה לפני שראיתם אותו. הנה.

מהדורה???
של חלב?
מוגבלת??? מה זה? מה נסגר איתם?
תקשיבו, זה רציני. הקופרייטירים משתלטים עלינו. ראו הוזהרתם. אתם חושבים שאני אלרמיסט? שאני פרנואיד? חכו חכו. קודם הקופירייטרים השתלטו על השירה, אחר-כך צצו האדלרים והארדים והשתלטו על הפוליטיקה, ועכשיו גם על החלב. חכו. זה לא עוצר כאן. תחזרו הביתה, תמצאו מהדורה מוגבלת של אשתכם, של בעלכן. רק לארבעה ימים. בטעם של פעם. ואז תבואו לבכות לי כאן בבלוג שצדקתי. מסתלבטים עלי עכשיו, הא? חכו חכו. 

שניה. אני תכף חוזר. דופקים לי בדלת, משטרת מקיין אריקסון.