מזכרת מהמסיבה

לקח לי זמן מה להשיג את הוידאו הזה, ממסיבת ההשקה ל"אלנבי" במועדון אלנבי 40. שתהיי מזכרת. ומיד נשוב לענייני השעה.

http://www.youtube.com/watch?v=wGewMO_pJf8

הצעת התרגום של יעל לסונטה 130

תרגום של יעל מאורר לסונטה 130 של שייקספיר – מאד מוצלח לטעמי. להנאתכם.

עיני אהובתי אינן דומות לשמש;
אודם שפתיה מחוויר מול השני;
מול לובן שלג, שדיה עכורים
ושחור שערה כשחור הברזלים.

ראיתי ורדים צבעי אדום לבן,
אך לא ראיתים בלחייה פורחים,
שאפתי בשמים בהנאה רבה
אך לא כך את נשמת אפה.
אוהב לשמוע את קולה אך אדע היטב
שצליל המוסיקה יותר ערב.
מעולם לא ראיתי אלה בהולכה,
אהובתי צועדת על הקרקע.

אך אלוהים עדי, היא נדירה יותר
לשווא אשווה אותה למשהו אחר.

מני מזוז, הגיבור של ארי שביט ויואל מרקוס

יום אחרי יום פרסמו בהארץ שירי הלל למני מזוז. אחד של ארי שביט ואחד של יואל מרקוס. הגדיל לעשות ארי שביט שהסביר ש

ההישג הגדול של מזוז אינו רק בהיותו שיאן בהתמודדות עם השחיתות השלטונית, אלא בכך שהוא עיוור צבעים. מזוז לא הבחין בין שמאל לימין, בין דתיים לחילונים, בין אשכנזים למזרחים.

התווכחנו קצת במועצת החכמים על הנושא. זה הוקלט הבוקר (שישי) וישודר מחר. הספקתי רק להעלות את הדבר הזה באופן כללי וחבל שלא באופן יותר ספציפי, מפני שדי בולט לעין ש – מקרה או לא – מזוז הגיע על המפה הפוליטית מהימין ועד למרכז, אבל לא לשמאל. נשאר רושם מאד לא נעים מכל זה. פרשת ראשונטורס לא נראית לי יותר חמורה על פניו מפרשת טאורוס של אהוד ברק. איזה רושם אמור לקבל אזרח מזה שאולמרט נחקר וברק לא?

התשובה היא רושם לא טוב. מפני שברק תמך עקבית בכל מה שדרשו היועץ המשפטי ובית המשפט העליון, כולל בלימת חקירה בנושא חיים רמון. וקשה לחמוק מן ההרגשה שיש איזה קשר בין אי-חקירתו לבין עמדותיו. אז מה צריכה להיות המסקנה של האזרח התוהה? שאם אתה תומך במזוז בכל מקרה לא יחקרו אותך, לא על עמותות ולא על פרשת טאורוס? בתור "הישג גדול" של שלטון החוק ו"עיוורון צבעים" זה לא משכנע לגמרי.

שיר לשבת – שייקספיר, סונטה 130

 shakespearepa_449x600-148-x-198.jpg

לבקשת מורן. תרגומים יתקבלו בברכה.

My mistress' eyes are nothing like the sun;
Coral is far more red than her lips' red;
If snow be white, why then her breasts are dun;
If hairs be wires, black wires grow on her head.
I have seen roses damask'd, red and white,
But no such roses see I in her cheeks;
And in some perfumes is there more delight
Than in the breath that from my mistress reeks.
I love to hear her speak, yet well I know
That music hath a far more pleasing sound;
I grant I never saw a goddess go;
My mistress, when she walks, treads on the ground:
And yet, by heaven, I think my love as rare
As any she belied with false compare. 

ושיר הציע שננסה לואיס קארול באחת הפעמים הבאות, אז מי שיש לו פייבוריט מלואיס קארול מוזמן להציע. וכמובן, ביקורות ספרים יתקבלו בברכה. מישהו רוצה לומר על "על דעת עצמו" של נורית גרץ? על ביוגראפיה של נפוליון? מישהו קרא משהו של ריצ'רד פרייס? מוזמנים.

ציטוט – נשיאת אונברסיטת בן-גוריון

מתוך מאמר של פרופ' רבקה כרמי בלוס אנג'לס טיימס, בתגובה למאמרו של ניב גורדון

The primary effect of Gordon's Israel-bashing will be to detract from the work of his university. I am a doctor; my professional career has focused on preventing hereditary genetic diseases in the Bedouin Arab community. […] This is but one of the many Israeli-Arab collaborations […] that will be compromised here if "collective punishment" for Gordon's actions or for my opposition to his views is imposed on BGU.

למאמר המלא בלוס אנג'לס טיימס…

עוד מרשימת התפוצה של מדעי החברה בעניין ניב גורדון

המכתב הבא עוסק בעצומה שניסה אלון הראל לארגן להגנת ניב גורדון, שקרא להחרים את ישראל, והוא מתפרסם כאן ברשות מחברו, רוני אלנבלום.

אלון ידידי,

185 חברי סגל הם פחות משני אחוזים מחברי הסגל האקדמי בישראל.
גם בין הבודדים האלה יש כאלה שהסתייגו מתוכן העצומה.
כל הטענות  על צדיקים נסתרים, או על פחדים עלומים של אנשים הנמצאים ערב הפרוצדורה, או על המון סטודנטים לתארים מתקדמים שהסתערו על העצומה, אינם יכולים לחפות על העליבות.
אין זאת משום שכולנו פחדנים, אלון היקר, ואין זאת מכיוון שכולנו מזדהים עם השררה או פוחדים ממנה.
גם איננו גזענים תומכי אפרטהייד.
אנחנו מנסים פשוט להבדיל בין עיקר לטפל.
והעיקר הוא בתוכן: מר גורדון קרא להטיל עונש קולקטיבי על האקדמיה הישראלית.
לרבים מאיתנו, ואני בתוכם, עצם הקריאה לרתום את שמנו למען מי שפועל להטלת עונש קולקטיבי היא קריאה המעוררת חלחלה.
חרם, כמו כל עונש קולקטיבי אחר, הוא דבר נתעב. מר גורדון קנה לעצמו חסינות מפני החרם בעצם המכתב  ב-LAT, אבל אנחנו, חבריו, הם קרבנותיו המיועדים.

וכך, אם לא די בכך שמר גורדון עושה את הנתעב בעיני, אם לא די בכך שאני הקורבן הפוטנציאלי למפעלו, הרי שהאיש גם הצליח להפוך את עצמו לקרבן בעיני אחדים.
בעולם ההפוך שבו מי שקורא לעונש קולקטיבי היה לקורבן, שבו הקורבנות הפוטנציאליים נדרשים לחוש ולהגן על מי שמסית עולם ומלואו נגדם, בעולם הזה, גם כישלון יכול להיות הצלחה.

בברכה ובתקווה שנמשיך להגן יחד על מי שראוי באמת להגנה,

רוני אלנבלום
ירושלים/אלקדס

ביקורת ספרים: עיניה התכולות

עניינים שבלב

על עיניה התכולות מאת לואיס באיארד
תרגום אופירה רהט הוצאת כתר/עברית  458 עמודים

מאת יעל מאורר

אדגר אלן פו הנחשב לאבי הספרות הבלשית המודרנית ולאחד מחלוצי ספרות האימה והמסתורין, הוא הגיבור הבלתי צפוי בספר המתח הבלתי שגרתי הזה. לואיס באיארד מתבסס על אפיזודה קצרה בחייו הקצרים והסוערים של פו שנשלח על ידי אביו המאמץ ג'ון אלן לאקדמיה הצבאית "ווסט פוינט".באיארד פותח את הספר בשנה בה הצטרף פו לאקדמיה. בשנה זו, על פי העלילה המומצאת של באיארד, מתרחשים באקדמיה הנודעת שורת מעשי רצח מזוויעים. גאס לאנדור, בלש מנוסה ממשטרת ניו-יורק מגויס לפענוח התעלומה, פו מציע את שירותיו כבלש חובב ובין השניים מתפתחים יחסי בן-אב המפצים במידת מה  על הקשרים הבעייתיים—של לאנדור ושל פו—עם דמות אב נוקשה וקפדנית .

 מבלי לגלות את הסוף המפתיע, אפשר רק לרמוז שמערכת היחסים  בין שתי הדמויות היא  מורכבת ורבת פנים. אבל "עיניה התכולות" אינו רק רומן בלשי משובח. הספר מהווה גם מחווה פיוטית לדמותו החידתית של פו ומתרכז במהות הטקסט השירי, וטקסטים ספרותיים ככלל, כמכונני משמעות ומפרקיה, בעת ובעונה אחת. 

כך למשל הפואמה הפותחת את הספר היא כתב חידה המוביל לבסוף לפתרון תעלומת הרצח ,אך במקום אחר בספר דווקא קריאה מוטעית של טקסט מביאה לפתרון שגוי, המכוון את מהלך העלילה עד להתרה הסופית ולפתרון הנכון. זהו מהלך אופייני לספר בלשי, אך בספר הזה  הוא הופך גם לאמירה המהדהדת את כתביו של פו על הטקסט כאובייקט חידתי שיישאר תמיד מחוץ לטווח הבנתנו. "עיניה התכולות" הוא  ספר על ספרות, ועל הדרך שבה מעשי רצח הם לפעמים גם מעשי אהבה. מומלץ בחום , ולא רק לאוהבי הז'אנר.

יעל מאורר מלמדת באוניברסיטת תל אביב בחוג לספרות אנגלית ולמודים אמריקאים ובסמינר הקיבוצים.

(הערת המערכת: הבמה פתוחה לביקורות ספרים, על ידי מקצוענים וחובבים כאחד. אשמח להצעות.)

והצעה אחרונה: התרגום של יעל מאורר לבלייק

(כלומר, הצעות נוספות בתגובות – בכבוד, במקום שם יוכלו המעוניינים לחפש אותן. שם תוכלו למצוא גם את ההצעה הזאת עם כמה הערות של המתרגמת. ומה לגבי איזה שיר של שייקספיר לשבת הקרובה? מישהו רוצה לבחור? או שאני אבחר?)

גן האהבה

הלכתי לגן האהבה
וראיתי דבר טרם נראה;
כנסייה נבנתה בו פתאום
במקום בו שיחקתי במשובה.

שעריה היו מוגפים,
ו“אל תעשה“ על הדלת תלוי,
אז פניתי לגן האהבה
שהניב מתק פרחים כה גלוי

וראיתי בו קברים לרוב
ומצבות במקום הפרחים
וכמרים בגלימתם מסתובבים סביבם
וקושרים בעבותות אושר ותשוקות.

הצעת תרגום של שיר פלד לבלייק

 גן אהבה

ראיתי בגן-אהבה
את אשר לא נראה בעבר
קפלה, בעשב שבו
נהגתי שחק בשכבר

ושערי הקפלה סתומים
וכל ”לא ת-“ ממעל נרשם
פניתי לגן-אהבה
מתק פרחים ידעתי שם

וראיתי: מלא הוא קברות,
מצבות במקום הפרחים
וכמרים בגלימות סובבים עלומות
ובקוצים הם עוטרים את יצרי ואשרי

בית המשפט האירופי פסל ניסיון להחרים מוצרים ישראלים

בית המשפט האירופי לזכויות אדם דחה לפני כחודש וחצי את ערעורו של ראש עיר צרפתי שקרא להחרים מוצרים ישראלים בשל יחסה של ישראל לפלסטינים. הקריאה לחרם על ידי נושא משרה ציבורית, קבע בית המשפט, אינה מוגנת על ידי חופש הדיבור, שכן היא קריאה למדיניות מפלה. הטלת אמברגו, קבעו השופטים, היא אקט של מדיניות חוץ השמור לממשלות, ולא לעיריות. אפשר למצוא את פסק הדין הקצר כאן. מסתבר שבית הדין האירופי הרבה פחות סובלני מאוניברסיטת באר שבע, למשל, אם כי ניב גורדון איננו, כמובן, נושא משרה ציבורית במובן הפוליטי.

ואגב, יש הצעת תרגום מאד מעניינת של אלעד הן, מתחת לפוסט הארוך שמביא מדברי אלכס. נסו ותהנו. ובאותה הזדמנות: שיר, המערכת אחוזה תדהמה על שלא הצעת תרגום משלך. אבל אתה מוזמן להציע שיר אחר לתרגום אם אתה רוצה.