אוגוסט 29, 2009
אלכס יעקובסון בנושא ניב גורדון
להלן שלושה מכתבים של אלכס יעקובסון בנושא פטיציה שהתארגנה להגנת ניב גורדון והטענות שהושמעו לטובתה. הם פורסמו ברשימת האי-מייל של מדעי החברה.
המכתב הראשון הוא בתגובה לטענה כי היה פסול בגינוי של נשיאת האוניברסיטה למאמר של גורדון.
המכתב השני הוא בתשובה לטענה שמאמרו של גורדון לא קרא באופן ספציפי לחרם אקדמי.
המכתב השלישי הוא בתשובה לטהנה שלא רק בגרמניה הנאצית פגעו בחופש הביטוי, אלא גם במשטרים פחות גרועים – כמו בסינגפור, למשל – שגם אליהם לא רצוי להדמות.
1.
אין שום בעיה בזה שנשיאת האוניברסיטה מביעה דעה שלילית על עניין הקשור באוניברסיטה, שהוא בתחום הציבורי והוא a matter of public knowledge, ובודאי שזאת לא הפרה של חופש הביטוי אלא מימוש של חופש הביטוי. למה שלא יהיה חופש ביטוי לראש מוסד ציבורי כאשר קורה בתוך המוסד משהו שהוא לדעתו פסול ופוגע בשמו הטוב של המוסד? איפה זה כתוב, ממה זה משתמע?
אגב, הנשיאה בבאר-שבע גם לא אמרה שגורדון הוא "אדם רע", [כדבריך], אלא שהקריאה שלו להחרים את ישראל ואת האקדמיה הישראלית היא פסולה. קשה לי להאמין שאתה באמת חושב שלגורדון מותר להטיף לפגיעה בעמיתיו ובתלמידיו באוניברסיטה, ולנשיאת האוניברסיטה אסור להגיד שזה דבר פסול! ואת זה אתה אומר בשם חופש הביטוי!
ברגע שהאוניבסיטה הודיעה שהיא לא מתכוונת לנקוט נגדו בצעדים כלשהם, שאלת חופש הביטוי של גורדון ירדה מסדר היום. יכול להיות שכאשר התחלת לארגן את תנועת המחאה שלך זה עוד לא היה ברור, אבל זה ברור עכשיו. עכשיו כל הויכוח הוא על חופש הביטוי של נשיאת האוניברסיטה. יש בהחלט מגבלות המוטלות על חופש הביטוי של עובדי ציבור ושל נושא תפקידים בכירים – אבל צריכה להיות סיבה עניינית טובה מאוד לכך בכל מקרה, ומי שרואה את עצמו כמגן חופש הביטוי לא צריך למהר ולהטיל הגבלות כאלה ללא צורך אמיתי. גם אילו הייתה לכך הצדקה עניינית במקרה זה – וזה לא המצב – מה פתאום אתה, כמגן חופש הביטוי, מתנדב להציב גבולות לחופש הזה? איפה כל התאוריות על "מדרון חלקלק" ו-chilling effect? אתה הרי לא רוצה להגיד לי שאלה רק תירוצים שנועדו לשרת קו פוליטי מסוים.
אגב, מעמדה של הטפה לחרם מבחינת חופש הביטוי לא ברור בכלל. בית המשפט האירופי לזכויות האדם אישר לאחרונה פסק דין צרפתי שהרשיע וקנס פעיל קומוניסטי צרפתי שהטיף לחרם על מוצרים ישראליים, וקבע כי אותו אדם נענש לא על הבעת דעותיו אלא על הטפה לאפליה פסולה, שמותר לחוק הצרפתי לאסור אותה. בארץ, כמובן, אף אחד לא חושב להעמיד לדין את המטיפים לחרם, וכל משמיצי הדמוקרטיה הישראלית מקבלים את העובדה הזאת, שמותר להם להטיף להחרמת המדינה האנטי-דמוקרטית שהם חיים בה, כמובנת מאליה. אני באמת לא הייתי רוצה שיטילו בארץ איסור כזה. האמת שאני גם לא הייתי רוצה שינקטו נגד גורדון באמצעים כלשהם – יותר נוח לי להוקיע אותו ולתעב את מעשיו במצב שבו אני יודע שהוא יכול להביע את דעותיו באופן חופשי. אבל אין לי ספק שנסיון לגרום נזק למוסד שאתה עובד בו הוא עבירת משמעת או עבירה אתית לפי כל קנה מידה סביר – וחוץ מזה זהו מעשה בלתי-מוסרי ומכוער. אני רואה בסיפוק את העובדה ש[אנשי] השמאל הקיצוני נגררים לעמדות מכוערות כאלה- זה עונש ראוי למי שתומך בצורה עיוורת בצד היותר-לאומני והיותר-ברוטלי בסכסוך הישראלי-ערבי. חבל רק שהשמאל הלא-קיצוני לא מתנער מהדברים האלה, כי אפילו אם תסתמו לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון את הפה, אני מבטיח לך דבר אחד: לא תוכלו לבטל את זכות הבחירה הכללית בישראל, ויש משמעות פוליטית ברורה לזיהוי של השמאל הישראלי עם עמדות כאלה.
עכשיו אני רוצה לבחון את העקביות של גישתך לפיה אסור לנשיאת האוניברסיטה לגנות את גורדון, כי ליבו הרגיש עלול לא לעמוד בזה שהנשיאה הנערצת של האוניברסיטה האהובה עליו, שאותה הוא קורא להחרים, מותחת ביקורת פומבית על מעשיו. נניח שאני הייתי מופיע בתקשורת, מזהה את עצמי כמרצה באוניברסיטה העברית, ואומר שהאוניברסיטה צריכה לסלק את כל הסטודנטים הערבים שאינם מקבלים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. (אני דווקא מסכים איתך שאין מה להתעסק עם גורדון מהצד של הפרת התקנון בעניין הזיהוי העצמי שלו כמרצה – אף אחד לא מקפיד על זה ואי-אפשר לשלוף את האות המנתה הזאת עכשיו נגדו, ואילו היו מנסים להעמיד אותו לדין משמעתי על עניין זה הייתי מצטרף למחאה). או שהייתי מביע דעה שיש לפטר את המרצים היהודים השוללים את הציונות, או התומכים בסרבנות, או המשמיצים את צה"ל, או המסרבים לקום כאשר משמיעים את ההימנון הלאומי שלנו בטקס אזכרה לקורבנות של פיגוע. ולאחר שהייתי מביע את הדעות האלה כמרצה באוניברסיטה באמצעי התקשורת, אתה ברצינות רוצה להגיד לי שאסור היה לנשיא האוניברסיטה העברית להופיע בתקשורת ולהתנער מהדברים האלה, ולהגיד שהם פסולים ונוגדים את הרוח האקדמית?? אתה רוצה להגיד לי שבמצב כזה היית מזעיק שמיים וארץ נגד הנשיא, מארגן עצומת-מחאה ומתריע מפני הרס החופש האקדמי בישראל? או אולי בכל זאת יש כאן איזה משוא פנים פוליטי (שהוא כמובן בסדר גמור בדרך כלל, אבל לא כאשר מדברים על חופש הביטוי). אתה כותב למטה שאתה מתנגד בתוקף לחרם על ישראל. אבל אילו העניין הזה היה באמת מפריע לך – באותה מידה כמו שמפריעה לך הקריאה לסילוק תומכי החרם מהאוניברסיטה – האם באמת היית מנסה לסתום את פיה של נשיאת האוניברסיטה בבואה לגנות את התופעה?
2.
קראתי בעיון את המאמר ולא יכול להיות שמץ של ספק שיש כאן תמיכה בחרם האקדמי
> consequently have decided to support the Boycott, Divestment and Sanctions movement that was launched by Palestinian activists in July 2005 and has since garnered widespread support around the globe. The objective is to ensure that Israel respects its obligations under international law and that Palestinians are granted the right to self-determination.
התנועה הבינלאומית הזאת שהוא מביע בה תמיכה – לא סתם אומר שלפי דעתו יש דברים שצריך להחרים, אלא מצטרף לתנועה בינלאומית של חרם שקיימת בפועל שיש לה מצע רשמי – התנועה הזאת כוללת את החרמת האוניברסיטאות הישראליות במקום בולט מאוד. זה בכלל לא היבט שולי בתנועה הזאת, כפי שכל אחד יודע, וגם אתה יודע, וקוראי גרדיאן יודעים היטב. כך שאין פה שום מקום לספק. אבל נניח שאתה אומר שיש מקום לספק – זאת שאלה עובדתית. הדרך היחידה לברר את הספק ולת לו הזדמנות להבהיר שהוא לא תומך בחרם האקדמי (משום-מה) – ואני בטוח שהוא לא יגיד את זה – היא לקיים איזשהו משפט משמעתי או לפחות בירור רשמי. אבל הרי את האפשרות הזאת, שאני שמח שלא ניצלו אותה, אתה משווה לדיכוי חופש הביטוי ברגמניה הנאצית
when they come to take you –
כן, אני מכיר את הסיפור הזה. זה סיפור חביב מאוד על כל אלה שתמכו במשטר שבא לאימא שלי כשהיא הייתה בת 18 ודן אותה ל-25 שנות מאסר, וירה בשלושה חברים שלה, סטודנטים שנה שניה במוסקווה, על כך שהם השתתפו בחוג סטודנטים מארקסיסטי שהתנגד לסטלין. יותר נכון, אתה משווה לגרמניה הנאצית את עצם העובדה שנשיאת האוניברסיטה העזה למתוח ביקורת על הגיבור שלך.
זאת ועוד – הוא מביא [במאמר שלו] דוגמה ספציפית של חרם שהוא תומך בו:
. Along similar lines, artists who come to Israel to draw attention to the occupation are welcome, while those who just want to perform are not.
כלומר, יש להחרים אומן ישראלי שבא "סתם" לצורכי אומנות, אבל לתת פטור למי שבא כאורח כבוד של ועידת דרבן. מעניין אם זה חל רק על אומנים יהודים, או גם על ערבים.
ברור שאותו דין חל גם על אנשי אקדמיה (מה – לא ברור? ) אבל מעבר לזה, האם זה מעשה ראוי לאיש אקדמיה יקרא להחרים סתם אומנים העוסקים בסתם אומנות? האם זה לא מביא חרפה על האקדמיה הישראלית? האם זה פסול שנשיאת האוניברסיטה שלו מתנערתת מהדבר המתועב הזה?
אם הייתי קורא בעיתון למנוע מערבים ללמוד – באופן כללי, בלי לציין שמדובר גם באוניברסיטה שלי, אבל כשברור לכל שזה חייב לחול על האוניברסיטה – לא היה לגיטימי שנשיא האוניברסיטה יתנער בפומבי מהקריאה הזאת? הגבול בין מקרים בהם ראוי שנשיא האוניברסיטה יתערב לבין מקרים בהם עדיף שלא יתערב עשוי להיות שנוי במחלוקת. זה לא שחור לבן. נניח שלפי דעתך זה לא appropriate במקרה זה, כי האוניברסיטה עצמה לא מספיק מעורבת בעניין – אם כי לדעתי זה לא פחות הולם כשמדובר בחרם על אומנים – איפה יש כאן ענין של חופש ביטוי? אתה בטוח שזה צריך להזכיר לנו את הגסטאפו? להזכירך – בתור מגן חופש הביטוי אתה אמור להגן עליו במקרה של ספק. או שההגנה על חופש הביטוי מותנית בזה שאדם יקרא לחרם על אומנים ישראלים שבאים בחוצפתם לחוץ לארץ כדי לעסוק בסתם אומנות?
אתה אומר לי שיש סכנה חמורה לחופש האקדמי ולחופש הביטוי בישראל, מאחר שההטפה לחרם נגד ישראל, שבצרפת היא עבירה פלילית בהכשר של בית המשפט האירופי לזכויות האדם, היא חוקית בישראל אבל עלולה להביא על מי שעוסק בה אסון כבד – דברי ביקורת מצד נשיא האוניברסיטה שלו. כן. אני ממש יכול לשמוע את אנשי הגסטאפו דופקים בדלת.
3.
No, I would not like Israel to become Singapore (though your friends are doing their best to convince the world that Israel is somewhere between the old South Africa and Nazi Germany; so Singapore might not sound all that frightening). In this particular case, however, there is definitely greater freedom in Israel than in France (though Israel is, at least arguably, more affected by the anti-Israeli boycott than France). So – where is the mortal danger to the freedom expression in Israel? Even your campaign against the freedom of expression of the President of the BGU does not really threaten the freedom of expression in Israel.
No, this is not a borderline case – from the moment the BGU announced that they would not be taking any measures against Gordon, your whole campaign is purely one in favour of limiting (unjustifiably) the freedom of expression in this country rather than defending it.