אלכס יעקובסון בנושא ניב גורדון

להלן שלושה מכתבים של אלכס יעקובסון בנושא פטיציה שהתארגנה להגנת ניב גורדון  והטענות שהושמעו לטובתה. הם פורסמו ברשימת האי-מייל של מדעי החברה.

המכתב הראשון הוא בתגובה לטענה כי היה פסול בגינוי של נשיאת האוניברסיטה למאמר של גורדון. 
המכתב השני הוא בתשובה לטענה שמאמרו של גורדון לא קרא באופן ספציפי לחרם אקדמי.
המכתב השלישי הוא בתשובה לטהנה שלא רק בגרמניה הנאצית פגעו בחופש הביטוי, אלא גם במשטרים פחות גרועים – כמו בסינגפור, למשל – שגם אליהם לא רצוי להדמות.

 1.
 אין שום  בעיה בזה שנשיאת האוניברסיטה מביעה דעה שלילית על עניין הקשור באוניברסיטה, שהוא בתחום הציבורי והוא a matter of public knowledge, ובודאי שזאת לא הפרה של חופש הביטוי אלא מימוש של חופש הביטוי. למה שלא יהיה חופש ביטוי לראש מוסד ציבורי כאשר קורה בתוך המוסד משהו שהוא לדעתו פסול ופוגע בשמו הטוב של המוסד?  איפה זה כתוב, ממה זה משתמע?
אגב, הנשיאה בבאר-שבע גם לא אמרה שגורדון הוא "אדם רע", [כדבריך],  אלא שהקריאה שלו להחרים את ישראל ואת האקדמיה הישראלית היא פסולה. קשה לי להאמין שאתה באמת חושב שלגורדון מותר להטיף לפגיעה בעמיתיו ובתלמידיו באוניברסיטה, ולנשיאת האוניברסיטה אסור להגיד שזה דבר פסול! ואת זה אתה אומר בשם חופש הביטוי!
 
ברגע שהאוניבסיטה הודיעה שהיא לא מתכוונת לנקוט נגדו בצעדים כלשהם, שאלת חופש הביטוי של גורדון ירדה מסדר היום. יכול להיות שכאשר התחלת לארגן את תנועת המחאה שלך זה עוד לא היה ברור, אבל זה ברור עכשיו. עכשיו כל הויכוח הוא על חופש הביטוי של נשיאת האוניברסיטה. יש בהחלט מגבלות המוטלות על חופש הביטוי של עובדי  ציבור ושל נושא תפקידים בכירים – אבל צריכה להיות סיבה עניינית טובה מאוד  לכך בכל מקרה, ומי שרואה את עצמו כמגן חופש הביטוי לא צריך למהר ולהטיל הגבלות כאלה ללא צורך אמיתי. גם אילו הייתה לכך הצדקה עניינית במקרה זה – וזה לא המצב – מה פתאום אתה, כמגן חופש הביטוי, מתנדב להציב גבולות לחופש הזה? איפה כל  התאוריות על "מדרון חלקלק" ו-chilling effect? אתה הרי לא רוצה להגיד לי שאלה רק תירוצים שנועדו לשרת קו פוליטי מסוים.
 
אגב, מעמדה של הטפה לחרם מבחינת חופש הביטוי  לא ברור בכלל. בית המשפט האירופי לזכויות האדם אישר לאחרונה פסק דין צרפתי שהרשיע וקנס פעיל קומוניסטי צרפתי שהטיף לחרם על מוצרים ישראליים, וקבע כי אותו אדם נענש לא על הבעת דעותיו אלא על הטפה לאפליה פסולה, שמותר לחוק הצרפתי לאסור אותה. בארץ, כמובן, אף אחד לא חושב להעמיד לדין את המטיפים לחרם, וכל משמיצי הדמוקרטיה הישראלית מקבלים את  העובדה הזאת, שמותר להם להטיף  להחרמת המדינה האנטי-דמוקרטית שהם חיים בה, כמובנת מאליה. אני באמת לא הייתי רוצה שיטילו בארץ איסור כזה. האמת שאני גם לא הייתי רוצה שינקטו נגד גורדון באמצעים כלשהם – יותר נוח לי להוקיע אותו ולתעב את מעשיו במצב שבו אני יודע שהוא יכול להביע את דעותיו באופן חופשי. אבל אין לי ספק שנסיון לגרום נזק למוסד שאתה עובד בו הוא עבירת משמעת או עבירה אתית לפי כל קנה מידה סביר – וחוץ מזה זהו מעשה  בלתי-מוסרי ומכוער. אני רואה בסיפוק את העובדה ש[אנשי] השמאל הקיצוני נגררים לעמדות מכוערות כאלה- זה עונש ראוי למי שתומך בצורה עיוורת בצד היותר-לאומני והיותר-ברוטלי בסכסוך הישראלי-ערבי. חבל רק שהשמאל הלא-קיצוני לא מתנער מהדברים האלה, כי אפילו אם תסתמו לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון את הפה, אני מבטיח לך דבר אחד: לא  תוכלו לבטל את זכות הבחירה הכללית בישראל, ויש משמעות פוליטית ברורה לזיהוי של השמאל הישראלי עם עמדות כאלה.
 
עכשיו אני רוצה לבחון את העקביות של גישתך לפיה אסור לנשיאת האוניברסיטה לגנות את גורדון, כי ליבו הרגיש עלול לא לעמוד בזה שהנשיאה הנערצת של האוניברסיטה האהובה עליו, שאותה הוא קורא להחרים,  מותחת ביקורת פומבית על מעשיו. נניח שאני הייתי מופיע בתקשורת, מזהה את עצמי כמרצה באוניברסיטה העברית, ואומר שהאוניברסיטה צריכה לסלק את כל הסטודנטים הערבים שאינם מקבלים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. (אני דווקא מסכים איתך שאין מה להתעסק עם גורדון מהצד של הפרת התקנון בעניין  הזיהוי העצמי שלו כמרצה – אף אחד לא מקפיד על זה ואי-אפשר לשלוף את האות המנתה הזאת עכשיו נגדו, ואילו היו מנסים להעמיד אותו לדין משמעתי על עניין זה הייתי מצטרף למחאה). או  שהייתי מביע  דעה שיש לפטר את המרצים היהודים  השוללים את הציונות, או התומכים בסרבנות, או המשמיצים את צה"ל, או המסרבים לקום כאשר משמיעים את ההימנון הלאומי שלנו בטקס אזכרה לקורבנות של פיגוע. ולאחר שהייתי מביע את הדעות האלה כמרצה באוניברסיטה באמצעי התקשורת, אתה ברצינות  רוצה להגיד  לי שאסור היה לנשיא האוניברסיטה העברית  להופיע בתקשורת ולהתנער מהדברים האלה, ולהגיד שהם פסולים ונוגדים את הרוח האקדמית?? אתה רוצה להגיד לי שבמצב כזה היית מזעיק שמיים וארץ נגד הנשיא,  מארגן עצומת-מחאה ומתריע מפני הרס החופש האקדמי בישראל? או אולי בכל זאת יש כאן איזה משוא פנים פוליטי (שהוא כמובן בסדר גמור בדרך כלל, אבל לא כאשר מדברים על חופש הביטוי). אתה כותב למטה שאתה מתנגד בתוקף לחרם על ישראל. אבל אילו העניין הזה היה באמת מפריע לך – באותה מידה כמו שמפריעה לך הקריאה לסילוק תומכי החרם מהאוניברסיטה – האם באמת היית מנסה לסתום את פיה של נשיאת האוניברסיטה בבואה לגנות את התופעה?

2.
קראתי בעיון את המאמר ולא יכול להיות שמץ של ספק שיש כאן תמיכה בחרם האקדמי
> consequently have decided to support the Boycott, Divestment and Sanctions movement that was launched by Palestinian activists in July 2005 and has since garnered widespread support around the globe. The objective is to ensure that Israel respects its obligations under international law and that Palestinians are granted the right to self-determination.
  
התנועה הבינלאומית הזאת שהוא מביע בה תמיכה – לא סתם אומר שלפי דעתו יש דברים שצריך להחרים, אלא מצטרף לתנועה בינלאומית של חרם שקיימת בפועל שיש לה מצע רשמי – התנועה הזאת כוללת את החרמת האוניברסיטאות הישראליות במקום בולט מאוד. זה בכלל לא היבט שולי בתנועה הזאת, כפי שכל אחד יודע, וגם אתה יודע, וקוראי גרדיאן יודעים היטב.  כך שאין פה שום מקום לספק. אבל נניח שאתה אומר שיש מקום לספק – זאת שאלה עובדתית. הדרך היחידה לברר את הספק ולת לו הזדמנות להבהיר שהוא  לא תומך   בחרם האקדמי (משום-מה) – ואני בטוח שהוא לא יגיד את זה – היא לקיים איזשהו משפט משמעתי או לפחות בירור רשמי. אבל הרי את האפשרות הזאת, שאני שמח שלא ניצלו אותה, אתה משווה לדיכוי חופש הביטוי ברגמניה הנאצית
when they come to take you –
כן, אני מכיר את הסיפור הזה. זה סיפור חביב מאוד על כל אלה שתמכו במשטר שבא לאימא שלי כשהיא הייתה בת 18 ודן אותה ל-25 שנות מאסר, וירה בשלושה  חברים שלה, סטודנטים שנה שניה במוסקווה, על כך שהם השתתפו בחוג סטודנטים מארקסיסטי שהתנגד לסטלין. יותר נכון, אתה משווה לגרמניה הנאצית את עצם העובדה שנשיאת האוניברסיטה העזה למתוח ביקורת על הגיבור שלך. 
 זאת ועוד – הוא מביא [במאמר שלו] דוגמה ספציפית של חרם שהוא תומך בו:
  
 . Along similar lines, artists who come to Israel to draw attention to the occupation are welcome, while those who just want to perform are not.
כלומר, יש להחרים אומן ישראלי שבא "סתם" לצורכי אומנות, אבל לתת פטור למי שבא כאורח כבוד של ועידת דרבן. מעניין אם זה חל רק על אומנים יהודים, או גם על ערבים.
ברור שאותו דין חל גם על אנשי אקדמיה (מה – לא ברור? ) אבל מעבר לזה, האם זה מעשה ראוי לאיש אקדמיה יקרא להחרים סתם אומנים העוסקים בסתם אומנות? האם זה לא מביא חרפה על האקדמיה הישראלית? האם זה פסול שנשיאת האוניברסיטה שלו מתנערתת מהדבר המתועב הזה?
אם הייתי קורא בעיתון למנוע מערבים ללמוד – באופן כללי, בלי לציין שמדובר גם באוניברסיטה שלי, אבל כשברור לכל שזה חייב לחול על האוניברסיטה  – לא היה לגיטימי שנשיא האוניברסיטה יתנער בפומבי מהקריאה הזאת? הגבול בין מקרים בהם ראוי שנשיא האוניברסיטה יתערב לבין מקרים בהם עדיף שלא יתערב עשוי להיות שנוי במחלוקת. זה לא שחור לבן. נניח שלפי דעתך זה לא appropriate במקרה זה, כי האוניברסיטה עצמה לא מספיק מעורבת בעניין – אם כי לדעתי זה לא פחות הולם כשמדובר בחרם על אומנים – איפה יש כאן ענין של חופש ביטוי? אתה בטוח שזה צריך להזכיר לנו את הגסטאפו? להזכירך – בתור מגן חופש הביטוי אתה אמור להגן עליו במקרה של ספק. או שההגנה על חופש הביטוי מותנית בזה שאדם יקרא לחרם על אומנים ישראלים שבאים בחוצפתם  לחוץ לארץ כדי לעסוק בסתם אומנות?
אתה אומר לי שיש סכנה חמורה לחופש האקדמי ולחופש הביטוי בישראל, מאחר שההטפה לחרם נגד ישראל, שבצרפת היא עבירה פלילית בהכשר של בית המשפט האירופי לזכויות האדם, היא חוקית בישראל אבל עלולה להביא על מי שעוסק בה אסון כבד – דברי ביקורת מצד נשיא האוניברסיטה שלו. כן. אני ממש יכול לשמוע את אנשי הגסטאפו דופקים בדלת.

 3.
No, I would not like Israel to become Singapore (though your friends are doing their best to convince the world that Israel is somewhere between the old South Africa and Nazi Germany; so Singapore might not sound all that frightening). In this particular case, however, there is definitely greater freedom in Israel than in France (though Israel is, at least arguably, more affected by the anti-Israeli boycott than France). So – where is the mortal danger to the freedom expression in Israel? Even your campaign against  the freedom of expression of the President of the BGU does not really threaten the freedom of expression in Israel.

No, this is not a borderline case – from the moment the BGU announced that they would not be taking any measures against Gordon, your whole campaign is purely one in favour of limiting (unjustifiably) the freedom of expression in this country rather than defending it.

תרגום של אלעד הן

מתוך ניסיון, כלשונו, ליהד את השיר של בלייק:

כרם דודים

הלכתי לכרם דודים
ושם, מחזה תלאובה
בכרם בית כנסת הוקם
במקום בו דגלי אהבה

ושער נעול להיכל
ודלתו כתובה ”לא תעשה“;
אז פניתי לכרם דודים,
שנרד וכרכום מכוסה,

וקברים את הכרם מילאו,
מצבות שם במקום הפרחים,
ורב בשחורים הלך בין קברים
וקשר בקוצים תשוקתי ועלצי.

הצעת התרגום של דור לבלייק

 גן האהבה

הלכתי אל גן האהבה
וראיתי לראשונה
בית תפילה במרכזו נבנה
בשדה בו שיחקתי במשובה

שערי הבית נעולים היו
ועליהם הכתובת ”לא תעשה“
הסתובבתי ופניתי אל הגן
אותו זכרתי פורח כולו

והנה הוא מלא קברים
ומצבות במקום פרחים
ונזירים סובבים בגלימותיהם השחורות
עוטפים את אהבותיי בקוצים

שיר לשבת

ואם תרשו לחדש מסורת, הנה שיר לשבת ששלחה יעל. וכמובן שהצעות תרגום יתקבלו בברכה. נראה קל בקריאה ראשונה, אבל ספק אם זה אכן כך, כמו שמציינת יעל.

The Garden of Love

William Blake (1704)

I went to the Garden of Love,
And saw what I never had seen;
A chapel was built in the midst,
Where I used to play on the green.

And the Gates of this Chapel were shut,
And "Thou Shalt Not" writ over the door;
So I turn'd to the Garden of Love,
That so many sweet flowers bore,

And I saw it was filled with graves,
And tomb-stones where flowers should be;
And Priests in black gowns were walking their rounds,
And binding with briars my joys & desires.

מה זה אפרטהייד בחוק הבינלאומי?

החוק הבינלאומי מבין בין כיבוש לבין אפרטהייד. אפרטהייד מוגדר כך:

 "The crime of apartheid" means inhumane acts of a character similar to those referred to in paragraph 1, committed in the context of an institutionalized regime of systematic oppression and domination by one racial group over any other racial group or groups and committed with the intention of maintaining that regime;

ותודה למגבניק (ראו תגובה לפוסט קודם), כי אם להיות דווקא טכניים ונוקדניים, אז המשטר מצד מזרח של הקו הירוק הוא כיבוש (Belligerent Occupation) ולא אפרטהייד, ומצד מערב לא זה ולא זה.

ובשוליים, על השימוש במונח “אפרטהייד”

מכוון שזה עלה שוב ושוב, גם כאן גם ברשימה של סגל מדעי החברה (וגם בעקבות הערתה של נורית, כאן על כך שהכוונה אינה למה שקורה בישראל אלא בשטחים), אז אולי הערה קטנה על למה אני לא נוטה להשתמש במושג.

אני כן נוטה להשתמש במושג כיבוש. אבל לא באפרטהייד. אפשר להתווכח טכנית, אבל מעבר לטכני – יש טעם לכנות משטר כיבוש "אפרטהייד" – מי שמכנה את ישראל אפרטהייד מרמז שהוא אינו מתכוון לשטחי הכיבוש, אלא למשטר הישראלי גופו, גם בצד זה של הקו הירוק. כך, כשאומרים "ישראל אינה דמוקרטיה, היא אפרטהייד" נוקטים מערכת מושגים שמטשטשת – שתפקידה לטשטש – את ההבדל בין שני צידי הקו הירוק. ומכאן משתמע, גם אם לא תמיד נטען, שמדינה יהודית, מעצם הגדרתה, אינה אלא אפרטהייד. ומכאן נגזר, או לפחות נתמך, פתרון של מדינה אחת במקום שתי מדינות לשני עמים. זה לא מקרה שפוסט-ציונים (יפתחאל, גורדון, ושות') נוהגים לומר אפרטהייד ולהשתמש ברטוריקה שמטשטשת את ההבדל בין המושג הזה לבין מושג הכיבוש. הם מקדמים, ומדעת, פתרון של שתי מדינות בתוספת זכות שיבה (שתי מדינות עם רוב ערבי) או לחלופין מדינה אחת גדולה עם רוב ערבי.

יש לי מעט כבוד לעמדה זו, האחרונה. היא נוחה למצפונם של אחדים, אבל תגרור שפך דם נורא. מפני שיש כאן שתי תנועות לאומיות, ואם לא תחולק הארץ לשתי מדינות לאומיות, כפי שקבעה החלטת החלוקה מ 1947, שפך הדם יהפוך לנהר, לאט לאט.

ועוד אין לי כוונה להצטרף לצביעות של החלטות פת"ח ושל ניב גורדון וחבריו, שאם תהיה כאן מדינה עם רוב ערבי, היא תהיה דמוקרטיה ליברלית, עם זכויות אדם יציבות יותר מאלה השוררות ב"אפרטהייד" שמעברו המערבי של הקו הירוק. מבט אחד על משטר החמאס, שקורא לשחוט כל יהודי, ועל תקנון פת"ח שאושרר זה עתה, הקורא להשמדת הישות הציונית, היה צריך להספיק. אין מיעוט אחד בכל רחבי העולם הערבי – לאומי או דתי – שאינו נרדף ומוכה. יש מעט סיבות להניח שחמאס (או פת"ח) ינהגו אחרת עם מיעוט שהוא בעיניהם אוייב מושבע.

לכן ההתעקשות על התנגדות לכיבוש, יחד עם דחייה של הרטוריקה הקוראת למשטר הישראלי אפרטהייד, יסודה בתפישת החלוקה. ולכן גם אין זה מקרה שהמונח אפרטהייד שגור על המתכחשים לזכותם של היהודים להגדרה עצמית במדינת לאום משלהם.

ציטוט – אמנון רובינשטיין בנושא ניב גורדון

הנה דברים ששלח פרופ' אמנון רובינשטיין לרשימת התפוצה של מדעי החברה בתגובה לקריאה של אלון הראל להגן על החופש האקדמי של ניב גורדון. אני מביא אותם כאן כלשונם, ותודה לפרופ' רובינשטיין על הרשות להביאם.

מכתבך  הגיע אלי בשעה שאני מסיים מאמר על החופש האקדמי, המבוסס על הרצאתי ביום עיון שקיים החוג למדע המדינה באוניברסיטת בן גוריון בנושא זה.

 הטענה שהחופש האקדמי מהווה זכות בלתי מוגבלת אינה מקובלת עלי  ואני לא מכיר טעון משפטי בזכותה. כל זכות יסוד מוגבלת כאשר היא מתנגשת בזכות יסוד גוברת שבית המשפט מכיר בה. משום כך בתי המשפט בגרמניה ובאוסטריה לא קיבלו את הטענה שהענשת מכחישי שואה – גם כאשר המכחיש הוא אקדמאי כמו דייויד ארווינג -אינה פוגעת בחופש האקדמי,( ובגרמניה חופש זה מוגן במפורש בחוקה). וראוי גם לזכור שבית הדין הבינלאומי בנירנברג גזר למוות את דינו של אלפרד רוזנברג , האידיאולוג של תורת הגזע, גם בשל דברים ש "רק" אמר.
 
האם קריאה לחרם -אקדמי ואחר – על ישראל כלולה בתחום המוגן של החופש האקדמי? אני מצטט מטיוטת מאמרי והרצאתי בבאר שבע:

"לדעת המחבר,…קריאה להחרמתה של ישראל או של האקדמיה הישראלית אינה מצוייה בתחום האקדמי המוגן. האנלוגיה כאן היא לקריאה דומה שהיתה פוסלת – כך נדמה לי – מפלגה  התומכת בחרם כזה  מהשתתפות בבחירות – וזאת כאשר מדובר בזכות להיבחר ובשלילת זכות יסוד עיקרית במשטר דמוקרטי.. קל וחומר שיש להחילה על חופש הביטוי האקדמי. קריאה להחרמת ישראל  או להחרמת האקדמיה הישראלית פסולה מבחינה זו גם משום שהיא חותרת תחת החופש האקדמי עצמו. באין אקדמיה ישראלית- בשל החרם המוצע –  אין גם חופש אקדמי. האנלוגיה כאן היא לפסילת מפלגה השוללת את קיומה של ישראל – אותה פסל בית המשפט העליון מהשתתפות בבחירות" ואני מוסיף  בהסתמכי על ז"אן פול סארטר כי גם לאנטישמיות,, להוראת ה"פרוטוקולים" ולטעון בזכות עלילות הדם -עיסוק פופולארי לאחרונה בישראל – אין הגנה כזו.

 אני מתאר לעצמי שלא יהיה קל למצוא בימה אקדמית בישראל לעמדה מסוג זה, שכן זהו החופש האקדמי שהונהג על-ידי מה שקרוי בישראל השמאל, הרדיקאלי באקדמיה..
 
אלון, אני מעריך את עמדתך העקרונית בזכות חופש הביטי בישראל -וגם אני רואה בדאגה רבה גילויים של חוסר סובלנות כלפי דעות חריגות – אך מהסיבה שמניתי לעיל לא אוכל להצטרף  למכתבך..

אמנון

ניב גורדון – המשך

ברשימת האי-מייל הארצית של מדעי החברה (סגל) פרסם אלון הראל טיוטאת מכתב לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון הקוראת להגן על החופש האקדמי של ניב גורדון. התפתח שם דיון די מעניין, שברשות הכותבים, אם תינתן לי, אביא ממנו. לפי שעה מאחר שמכותב אחד יכולתי לקבל רשות בקלות, כי הוא אני, הנה משהו שאולי יתרום להבהיר את עמדתי, אחרי מחשבה מסויימת וקריאה של התגובות (כאן ושם).

 אינני מצרף את שמי למכתבו של אלון, ואף על פי כן אני מקווה שאוניברסיטת בן גוריון לא תנקוט צעדים נגד גורדון.
כמו אמנון רובינשטיין אינני סבור שחופש הביטוי צריך לגבור על כל דבר. לא היינו מקבלים את הטיעון אם היתה כאן הסתה על רקע גזעני, למשל. אבסורד הוא לטעון בשם חופש הביטוי כאשר קריאתו של גורדון היא בפועל ניסיון לפגוע בחופש הביטוי של עמיתיו, שהרי זה פשר החרם, שהמוקד שלו כבר זמן רב הוא ניסיון לארגן נידוי של האקדמיה הישראלית. האם גורדון מבקש להתחבא מאחורי חופש הביטוי שהוא פועל כדי לפגוע בו?
ועם זאת, כאמור, לא הייתי נוקט נגדו כל צעדים, פרט לויכוח.
בישראל קיים חופש ביטוי רחב ביותר, בין השאר בגלל שהאקדמיה הישראלית הצליחה במידה מסויימת – אולי לא מספקת במחלקות מסויימות – לבלום את נטיית השמאל הרדיקלי מסוגו של גורדון לסתום פיות. זה בדיוק סוג השמאל שבמקומות מסויימים הצליח להשליט את מרותו באופן מוסדי ולבלום ויכוח, או לעשות דה-לגיטימציה של כל ויכוח איתו.
ישנם כלים אחרים לדחוק את רגליו של גורדון, וגם בהם אני סבור שלא צריך להשתמש. מוסד יכול להחיל דין משמעתי על מי שקורא לפגוע בו, וכך יכולה לעשות גם אוניברסיטה. 
אבל אם יעשה ניסיון להשתיק את גורדון הוא יקדם את החרם יותר מכל מה שיוכל גורדון לטעון במאמריו. הטענות הן חלשות ולא עקביות, ואדם שמקבל משכורת ממשטר שהוא רואה אותו כאפרטהייד, ובו בזמן פונה ל"אפרטהייד" שיגן על זכויותיו, טוען טיעון עלוב ולא ישר. אם נהפוך אותו למרטיר, לא קשה לראות איך כל זה ייתרגם לכותרות עיתונים שיגידו ש"ישראל משתיקה את מתנגדי הכיבוש" קביעה שכמובן אין לה שחר. אם מכתבו של אלון היה קורא שלא לנקוט צעדים נגד גורדון, בלי לעטוף זאת בגלימה מוסרית של הגנה על מי שמבקש לסתום פיות בשם החופש להביע דעה, הייתי מצרף את חתימתי. 

ביקורות ספרים, מישהו?

תסלחו לי שאני מעביר נושא – זה  לא במקום, זה בנוסף ממש כמו בדיון על דו"ח HRW בנוסף לדיון על מחבריו – אבלל אני אשמח לפרסם ביקורות ספרים אם מישהו מקוראי הבלוג מעוניין לכתוב כאלה. רצוי לבדוק איתי לפני שטורחים, אבל באופן כללי הבמה פתוחה: שירה, הגות, פרוזה וכל דבר אחר (חוץ מספרים של בעל הבלוג), רצוי עד 250 מילה. אפשר אימפרסיוניסטי, אפשר הרהור בעקבות ספר, ואפשר סקירה מסודרת. אשמח. אני נתקף נוסטלגיה לפינת תרגום השירה שפעם היתה כאן. זוכר, שיר?

ציטוט – אלכס יעקובסון

"ההחלטות של ועידת הפתח האחרונה, שניתן לראותן כמתונות יחסית במה שנוגע לשיטות המאבק הפלסטיני, אינן משאירות שום ספק לגבי מטרותיו המוצהרות: "יש להשקיע מאמץ ליישום זכות הפליטים לשיבה ולפיצויים… כמו כן, פתח רואה הכרח לשמור על (קיומם) של מחנות הפליטים, עד שתיפתר בעייתם, כדי שישמשו עדות מדינית בסיסית לפליטים שנשללה מהם הזכות לשוב לבתיהם. הכרחי לדבוק באונרוו"א ככתובת בינלאומית ולהבטיח הכרה (בקיומה של) בעיית הפליטים עד שישובו לבתיהם ולעריהם" (תרגום ממר"י)." למאמר המלא בהארץ…