ליברמן במשרד החוץ זה בערך הדבר האחרון שישראל צריכה. בכל מקום שתדרוך רגלו תאמר העיתונות המקומית שנציגה הרשמי של מדינת ישראל הוא זה שמציע לשלול אזרחות מערביי ישראל. לא חסרים לנו שונאים שיגידו אמרנו לכם: הציונות היא גזענות, מדינה יהודית היא מדינת אפרטהייד. עם ליברמן בחזית, יהיה לנו קשה להסביר שרעיונותיו המנוגדים לרוח הדמוקרטיה שלנו, מנוגדים לעמדה הציונית, למבנה החוקתי של ישראל, למגילת העצמאות שלה.
אבל ליברמן קיבל את תיק החוץ משום שזכה בחמישה-עשר מנדטים. ושום דבר לא יצליח לטאטא את העובדה הזאת מתחת לשטיח. המפלגות הציוניות באמת, המאמינות ביהודית ודמוקרטית, ימין ושמאל, מוכרחות לקחת את זה בחשבון. הן צריכות לשאול את עצמן איך זה קרה, ומאיפה באה הרוח הזאת.
רובן מתחמקות בדרך כלל משאלת יחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי. הימין נוטה להתעלם מצוקתם של ערביי ישראל, והשמאל נוטה להיות ער רק למצוקתם, ולכן לעבור בשתיקה גמורה גם על מה שאינו עולה בקנה אחד עם שותפות אזרחית. בתווך ישנו ציבור מצביעים גדול שרשמיו על המיעוט הערבי מתבססים בעיקר על התנהגות חברי הכנסת הערבים. והרושם שעושים חברי הכנסת האלה הוא יותר מסתם מטעה. אחדים מהם עוברים על החוק ממש, כשהם תומכים בגלוי במדינת אוייב בזמן מלחמה. אחרים מתענגים, אין לי מילה אחרת לזה, על התגרות ברוב. בשם זכותו של המיעוט להגדרה עצמית, הם מתכחשים לזכותו של הרוב להגדרה עצמית, ודורכים במתכוון על עצבים חשופים בצד היהודי. הפרובוקציות האלה שולחות עוד ועוד מצביעים לחיקו של ליברמן. ליברמן מציע פתרון לא מוסרי, לא דמוקרטי, לבעיית יחסי הרוב והמיעוט. אבל הוא מציע משהו. או כך זה נראה (בפועל הוא לא מציע כלום: להצעות שלו אין סיכוי).
אולי הגיע הזמן, אם כן, שחוץ ממר ליברמן נתחיל להתייחס לשאלה ביתר רצינות. המצוקות של ערביי ישראל – אפליה בהקצאת משאבים, אפליה בתעסוקה, דעות קדומות המופנות נגדם – הן עניין בוער הדורש טיפול נמרץ. טוב יעשה הימין אם יפנים את הדבר הזה: מצוקה גוברת לא תעודד אזרחות נאמנה. אבל גם השמאל, מצידו, צריך ללמוד משהו. את ההתגרות הבלתי מרוסנת וחסרת האחריות של הח"כים הערבים לא צריך לקבל בשום הבנה. אמנם לא צריך להוציא מפלגות מחוץ לחוק – זה לא נבון גם כשזה חוקי – אבל לא צריך להתעלם מתמיכה באוייב בזמן מלחמה. לא צריך לשתוק מול דה-לגיטימציה של זכותם של היהודים למדינה. ולא רק לענות צריך, אלא גם ליזום מדיניות: מיגור האפליה מחד-גיסא, ועמידה על חובות אזרחיות מאידך גיסא. לא מבחני נאמנות, ולא איומים בשלילת אזרחות. אבל, למשל, שירות לאומי במסגרת המגזר הערבי (בניגוד לחברי הכנסת הערבים, רוב עצום בציבור הערבי תומך בשירות לאומי כזה: 74%, על פי סקר של פרופ' סמי סמוחה).
לא תהיה דרך לנטרל את הליברמניזם אם ליברמן ימשיך לצייר את עצמו כיחיד שמעז לענות לפרובוקציות של הח"כים הערבים, והיחיד שמציע תשובה לשאלת יחסי הרוב והמיעוט. למפלגות הציוניות, כולן, צריכה להיות עמדה, וצריכה להיות תשובה. זו אחריותן.
הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות ב 11.3.2009
