גדי טאוב

קשה לבוא בטענות לאזרח שיתקשה להאמין בנקיונו של ההליך המתנהל נגד ראש הממשלה. לכן כדאי שהפעם יהיו בידי הפרקליטות ראיות מוצקות ויציבות, אם היא עתידה להגיש כתב אישום. המייחלים להתפטרותו של אולמרט מצביעים על מספר החקירות נגדו כעדות מספקת לכך שהוא אינו ראוי לתפקיד. אבל האפקט המצטבר של ריבוי החקירות עלול להיות הפוך: כל הרבה רעש וכל כך מעט תוצאות עלולים ליצור רושם שכל זה נובע מהתלהבות החוקרים להאשים לא ממעשיו של הנאשם. לא טוב שיישאר באוויר אפילו צל חשד, כשתסתיים פרשת אולמרט, שמערכת שאינה נבחרת עשתה לעצמה מנהג לתקן את הכרעותיו הדמוקרטיות של הציבור, על ידי הדחת פוליטיקאים שאינם מוצאים חן בעיניה. (לרשימה המלאה ב NRG)

אילן פפה אחרי ספרו "הטיהור האתני של פלסטין" מפיץ ערימה של שקרים במסווה מחקרי על ה"טיהור האתני" ועל "רצח עם" שישראל מבצעת בפלסטינים. בני מוריס, החשוב שבין ההסטוריונים החדשים, ומי שכתב את המחקר הרציני ביותר על הפליטים הפלסטינים מזכיר למה ההאשמות של פפה מופרכות, כאן.

זה הלינק הנכון למאמר על הרצל (תודה לטל על התיקון).

וזה לינק לתרגום העברי של אמנת החמאס, באדיבות מגיב שלא השאיר את שמו. תודה בשם כל צוות האתר (כלומר בשמי).

אתם מוזמנים להשוות בין היחס שראה הרצל בעיני רוחו למיעוט ערבי (סובלנות והגנה על זכויות אישיות וקבוצתיות) לבין היחס שמיעוט יהודי שרואה החמאס בעיני רוחו במדינתו (לא תבוא הגאולה, לטענת החמאס, עד שירצח אחרון היהודים).

לרגל יום הרצל, החל היום, וכרך של כתביו הציוניים שיצא לאור זה עתה:

"בצדק מציבה מגילת העצמאות של מדינת ישראל את תיאודור הרצל כבכיר בין אבות התנועה הציונית. הרצל לא היה הציוני הראשון, וגם לא ההוגה השיטתי ביותר של התנועה. לפני שהחל לעסוק ב"שאלה היהודית" הוא היה עיתונאי מצליח מאד ומחזאי מצליח רק למחצה, עם מעט זיקה לדת, לתרבות, ולקהילה היהודית. אבל בתשע שנות חייו האחרונות הוא הפנה את מלא מרצו לנושא היהודים ובשנים אלה השיג שלושה הישגים, קשורים זה לזה, שכל אחד מהם לחוד היה מעניק לו מקום של כבוד בין אבות הציונות." (לרשימה המלאה, ב Ynet)

בזמן ש"היסטוריונים חדשים" כמו אילן פפה מסבירים לנו שישראל מבצעת "רצח עם" בעזה, ומאשימים את הציונות בגזענות, אמנת החמאס שקוראת במפורש לרצח עם לא עושה עליהם, כנראה, רושם. את האמנה אפשר לקרוא (באנגלית) כאן, באתר של אוניברסיטת ייל. הנה ציטוט משם:

"The Day of Judgement will not come about until Moslems fight the Jews (killing the Jews), when the Jew will hide behind stones and trees. The stones and trees will say O Moslems, O Abdulla, there is a Jew behind me, come and kill him. Only the Gharkad tree, (evidently a certain kind of tree) would not do that because it is one of the trees of the Jews."

כותרת מה Onion הישן והטוב:

Powerful Penis Enlargement Lobby Blocks Anti-Spam Legislation

ושבת שלום.

הצעת החרם של איגוד המרצים הבריטי, שהובסה בסיבוב הקודם, חוזרת החודש להצבעה. ההצעה היא הצעת מיעוט והם מקווים להעביר אותה לא על סמך רוב באיגוד כולו (כי הם יודעים שאין להם), אלא על סמך רוב בין אלה שיופיעו לאסיפה. כל זה, למרות שחוות הדעת המשפטית שמארגני החרם הזמינו סיכמה שהוא לא קביל משפטית ולא יעמוד.

בינתיים הדיון ברשימת האי-מייל של האיגוד נמשך. מתברר, שהנאורים האלה מצאו דרך לסתום את הפה למתנגדי החרם. את אחד מראשי ההתנגדות דיויד הירש (שהוא גם עורך אתר האינטרנט Engage שמתנגד לחכמי השמאל האנטישמי החדש) העיפו מהרשימה על סמך נימוק טכני מהתקנון, ומסרבים להחזיר אותו. מנהלי הרשימה הודיעו גם שמי שיפרסם בשמו, או יכניס לרשימה דברים של הירש יעוף גם הוא. מרד זוטא פרץ, וכמה מחברי האיגוד בכל זאת הכניסו טקסטים שלה הירש. בינתיים, מנהלי הרשימה הנאורים נבהלו קצת ולא גירשו את המבריחים. אבל הכיוון ברור.

הנה כמה אתרים שימושיים בנושא:

אתר שמוקדש להשתקת המתנגדים ומתנגד לחרם: Boycotted British Academic

האתר של Engage (שפרסמו גם תגובה שלי לדברי ההבל שנאמרים בליסט-סרב של המחרימים, כאן).

והאתר של Stop the Boycott, שיש בו גם תיאור קצר ושימושי של מהלכי שני הצדדים עד הלום.

חג עצמאות שמח לכם.

זה מכתב של קבוצת יהודים לעיתון הגארדיאן הבריטי לרגל יום העצמאות השישים של ישראל, שאותו, כך הודיעו, הם מסרבים לחגוג.. אתמול הזכיר אותו אמנון רובינשטיין בדברים שאמר בערב על השואה וישראל שנערך בבית התפוצות. המכתב מסביר שישראל נוסדה מתוך כוונה לטיהור אתני של פלסטינה מערבים, ושזו מדיניותה גם היום ועל כן מסכמים כותבי המכתב, כולם יהודים, "אנו לא נחגוג" את יום העצמאות השישים של המדינה הזו.

אפשר לזהות כאן הרבה מן הטענות (השיקריות) שמפיצים "היסטוריונים חדשים" למיניהם. הויכוח מוכר, והם כמובן מתעלמים מהעובדה שהמחקר שעשה ניסיון מקיף יותר מכל האחרים להוכיח שלהנהגת היישוב ולתנועה הציונית, ולישראל כמדינה, היתה תוכנית מוכנה מראש לטיהור אתני, ספרו של בני מוריס "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים", מסכם שבעיית הפליטים לא היתה פרי של תיכנון מוקדם. המכתב גם משווה את הנקבה ("האסון" של הפלסטינים ב 1948) לשואה. כמובן שלא מוזכרת העובדה שישראל קיבלה את תכנית החלוקה והפלסטינים דחו אותה, ושלולא כן, לא היתה נוצרת בעיית הפליטים. גם העובדה שלצד הערבי, בניגוד ליהודי, היו כוונות ג'נוסייד מפורשות לא מוזכרת כמובן. אני לא רוצה להיכנס כאן לדברים המוכרים האלה, ולהשוואה המופרכת והמכוערת הזאת לשואה. 

אבל כדאי לציין מתוך דיברי רובינשטיין את הטענה החוזרת של הצדיקים האלה, וצדיקים אחרים, שלולא השואה לא היתה קמה מדינת ישראל. ראשית, UNSCOP, הועדה של האו"ם שהמליצה על תכנית החלוקה לא עשתה זאת בשל השואה, אלא מפאת העדר כל פתרון אחר לקיום בשלום של שתי קהילות לאומיות שברור היה שאינן יכולות לדור יחד במדינה משותפת. שנית, אמר רובינשטיין, האו"ם לא עשה דבר כדי ליישם את התכנית הזאת, וכאשר הצד הערבי דחה אותה ופתח במלחמה הוא עמד מנגד. אם היו הערבים מנצחים במלחמה הזאת, דומה שהעולם היה חוזה שוב, בלי לעשות דבר, ברצח של קיבוץ גדול של יהודים. שהרי – וגם את זה שכחו מנסחי המכתב – בכל שטח שנכבש על-ידי הצד הערבי והיו בו יהודים, הם נרצחו עד אחד.

ואולי כדאי להזכיר בהקשר הזה עוד אירוע מהשבוע האחרון. ההיסטוריון, או ה"היסטוריון", אילן פפה, התראיין השבוע לנשונל צייטונג הגרמני, שהוא עיתון הגובל בעמדה נאו-נאצית, על כך שישראל קמה על תכנית טיהור אתני. כאמור, שקר. אבל זה גם היה צירוף מקרים חושפני במיוחד. פפה, המציג את עצמו כנציג המדוכאים הרגיש לזכיות אדם, מוכן להצטרף אפילו למשהו נאצי למחצה במסע ההשמצות והחנופה לאנטישמים, שעליו הוא בונה קריירה מכניסה כל כך באירופה. זה אולי מבטא את כל הסיפור בקליפת אגוז: אלה לא אנטי-גזענים, אלא חבורה המתחנפת לגזענים, בכל מחיר, ובמסווה של צדיקות. כי מי שזכויות אדם יקרות לליבו היה, תקנו אותי אם אני טועה, מתרחק מכל מה שריח ניאו-נאצי עשוי לעלות ממנו.

משלחת של ערביי ישראל יצאה לבלגיה להתלונן שם על זה שישראל היא  "מדינת האפרטהייד". אבל מצבם של המוסלמים בבלגיה, מדינת כל אזרחיה, רע יותר. הרשימה המלאה של בן דרור ימיני ב NRG.

השופט בדימוס אהרן ברק יצא בהתקפה חריפה מאין כמוה על שר המשפטים. דניאל פרידמן ממוטט את בית המשפט העליון, הוא אמר. שר המשפטים יהפוך אותנו למדינת עולם שלישית. הרטוריקה הזאת מתמיהה. הרפורמות הצנועות שהציע פרופ' פרידמן לא מתקרבות לקרסולי המגבלות שרוב הדמוקרטיות מטילות על המערכות השיפוטיות שלהן. על מה, אם כן, המהומה? (לרשימה המלאה ב NRG…)